אלמליח נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

כללי

1.התובע, יליד 1977, הגיש תביעתו זו מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב מעורבותו בתאונת דרכים שארעה ביום 25.04.08 עת נהג ברכב מספרו 8181105 (להלן: "הרכב") ונפגע באצבע החמישית של יד ימינו.

המחלוקת

2.המחלוקת נסובה על נסיבות פגיעתו של התובע ובפרט – על עצם פגיעתו באופן הנטען על ידו ובמסגרת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הנ"ל.

למען הסדר הטוב יצוין כי הגם שהנתבעת הכחישה בכתב הגנתה קיומה של עילה ע"פ החוק הנ"ל, הרי שעמדתה זו נעוצה למעשה, וכמשתקף אף מסיכומיה, אך בהכחשת נסיבות הפגיעה ולא בעצם היותן של הנסיבות, כפי שנטענו ע"י התובע, משום "תאונת דרכים".

3.ע"פ הנטען בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע, ביום התאונה נהג באשקלון ברכב שהינו ג'יפ מסוג "סוזוקי סמוראי" שההגה בו עשוי ממתכת קשיחה ולו צלעות (פנימיות) בדומה לנתון בתמונה שהוצגה כנספח א'. עת הגיע לרח' יקותיאל אדם והתכוון להיכנס לכיכר המצויה בו, סובב את הגה הרכב ימינה על מנת לאפשר כניסתו לכיכר ולאחר שעשה כן הסתובב ההגה לצידו השני בחוזקה כשעקב כך פגעה אחת מצלעותיו באצבעו הנ"ל שנפגעה.

4.הנתבעת סבורה למעשה כי גרסת התובע כוזבת הינה ואינה עולה בקנה אחד עם ההגיון והשכל הישר ובהמשך אתייחס לעומד מאחורי מסקנתה זו.

העדויות

5.התובע המציא שלושה תצהירים: מטעמו הוא, מטעם רעייתו - הגב' רחל אלמליח ומטעם חברו - מר ציון מכלוף.

התובע נהג ברכב בגפו בעת ארוע התאונה, אולם הגב' אלמליח מעידה בתצהירה כי לאחר הפגיעה הגיע התובע לביתם וסיפר לה כי נפגע באצבעו הנ"ל מן ההגה של הרכב במהלך הנסיעה. לדבריה אף סייעה לו בחבישת היד שכאבה לו. לאחר כמה ימים ומשראתה כי התובע עודנו סובל מכאבים ומנפיחות באצבע הפגועה ביקשה כי יפנה לקופת החולים לקבלת טיפול רפואי, וכן עשה הוא.

מר ציון מכלוף מבהיר בתצהירו כי במועד התאונה היה הרכב שייך לתובע, אשר רכש אותו ממנו, אולם טרם הועברה הבעלות ברכב באופן פורמלי ע"ש התובע.

לטענתו, לאחר הפגיעה סיפר לו התובע כי נפגע בתאונה באצבעו מהגה הרכב המהלך נסיעתו. עוד הוסיף, כי חוקר מטעם הנתבעת יצר עימו קשר בהמשך וכי אישר בפני החוקר דבר יידועו ע"י התובע אודות נסיבות פגיעתו כמצוין לעיל. החוקר, לדבריו, הגיב בתקיפה מילולית ובאיומים שתמוהים היו בעיני מר מכלוף.

6.ביום 09.05.13 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו התובע ועדיו. בתמצית יאמר כי העדים דבקו בגרסתם באשר לנסיבות פגיעתו של התובע (כל אחד על סמך מקור ידיעתו). התובע עצמו נחקר בהרחבה על גרסתו וסבירותה, כמו גם לעניין זיקתו למר מכלוף ופשר העדרו של רישום אודות נסיבות פגיעתו בתיעוד הרפואי הסמוך לתאונה.

7.מטעם הנתבעת הוגשו למעשה תמלילי הקלטות שביצע חוקר מטעמה עם הורי התובע ועם מר מכלוף. ב"כ התובע, לאחר עיון באלו, הודיע כי הוא מוותר על חקירתו של החוקר.

8.בהמשך ולאחר שלא הסתייע נסיון דיוני להביא להכרעה במחלוקת באמצעות בדיקת פוליגרף, הגישו הצדדים סיכומים בכתב ולנטען באלו אתייחס אגב הכרעתי להלן.

דיון והכרעה

9.לאחר בחינת טענות הצדדים מחד ומאידך באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל גרסתו של התובע בכל הנוגע לנסיבות פגיעתו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

10.בראש ובראשונה ועיקר – ניצבת עדותו של התובע, אשר חרף ההשגות מנגד באשר לה, התרשמתי בסופו של יום אודות כנותה ומהימנותו של התובע.

התובע השיב באופן משכנע, ישיר ובלתי מתחמק, לרבות לשאלות המתייחסות ליום הפגיעה ולאופן הפגיעה תוך שהוא עומד למעשה על גרסתו וכדבריו (בעמ' 8 רישא לפרוטוקול):