אלמוג נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961, ולביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה. החלטות הפסילה וההשבתה נמסרו למבקש ביום 21/9/13 בשל נהיגה בשכרות.

לעניין רישיון הנהיגה:

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה, כי ביום האמור, הבחין שוטר במבקש נוהג במכונית בשעה 3:00 ועצר אותו, זיהה את הנהג, שטען שהוא חוגג יום הולדת, הודה ששתה שתי בירות, בבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות, הוזעק למקום שוטר נוסף שזיהה את הנהג, שוב ביצע לו נשיפון ונמצאה אינדיקציה לשכרות. הנהג עוכב לבדיקת ינשוף תוך הקפדה על הדרישות המקדימות, תוצאות בדיקת המאפיינים היו השפעה קלה. הוא הסכים למסור את בדיקת הינשוף, חתם על הסכמתו, תוצאת בדיקת הנשיפה שנערכה בשעה 3:38, הייתה 455 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, כאשר המפעיל ציין כי וידא את הנהלים הנדרשים טרם ביצוע הבדיקה.

ב"כ המבקש טענה בפני טיעונים רבים לגבי הראיות לכאורה ואולם לא מצאתי בהם ממש וזאת לאור חומר החקירה שהוגש לעיוני וההשגחה אותה השגיחו השוטרים על המבקש עד למועד בדיקת הינשוף והקפדה על הזמנים כפי שעולה מחומר הראיות.

אין ספק שזכותו של המבקש להעלות את טענותיו לעניין בעיתיות לכאורה בהשגחה אליו, אך זאת במהלך הדיון בתיק העיקרי, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו. בשלב זה של הדיון שהינו שלב מקדמי, בית המשפט קובע כי די בחומר הראיות כאמור מעל, כפי שמופיע בתיק המשיבה, על מנת לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

באשר למסוכנות:

מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

המבקש נוהגת משנת 1989 ולחובתו 24 הרשעות קודמות כולל עבירות חמורות כגון אי ציות לתמרור עצור מספר פעמים, נהיגה ברמזור אדום ועוד אולם מעבר לכך, ניתן ללמוד על מסוכנות מעצם העבירה עצמה, על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי:

בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפויה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

נסיבות עצירתו של המבקש בשעת לילה מאוחרת, בכביש ראשי כשהוא שיכור (לכאורה), מעידה על נהג המסוכן לציבור בנהיגתו.

עוד אציין כי אין להקל ראש בשלילת רישיון נהיגה לשלושים ימים, אשר יכולה להיות להם פגיעה בפרנסת המבקש ופגיעה קשה לא פחות באורחות חייו, אולם המחוקק בחר להטיל מגבלה זו על מנת להילחם בעבירות התנועה ובקטל המתרחש בכבישים ומדובר בפגיעה סבירה, מידתית וקצובה.

כאמור לעיל, נחה דעתי, כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, ובביטול הפסילה המנהלית, תהא פגיעה בביטחון הציבור.