אלישע נ' נידם ואח'

פסק דין

1.ענייננו בתאונת דרכים מיום 22.1.09 שאירעה בטבריה, כשהתובע טוען כי הוא נכנס לצומת ברמזור ירוק, נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") נכנס לצומת ברמזור אדום ופגע ברכב התובע, בעוד שהנתבע טוען ההיפך.

2.ביום 24.11.09 התקיים דיון בפניי בו העידו שני הנהגים, מטעם התובע העיד גם בנו שנסע איתו ברכב, נהג רכב אחר שנסע מאחורי רכב הנתבע, ובעל פיצרייה במקום שראה את הרמזור בתכוף לאחר המכה.

מטעם הנתבע העידו עוד שני עדים שנסעו איתו ברכב.

עדים אלו נתנו עדויות במשטרה, נערכה חקירה משטרתית, אך התיק נסגר ללא המלצה להעמיד לדין מי מהנהגים. תיק המשטרה הוגש במלואו לתיק.

3.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים, בתיק המשטרה ובתמונות, הגעתי למסקנה כי יש לאמץ את גרסת התובע, ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע. תמיכה לגרסת התובע אני מוצאת בעדותו של בנו שישב ברכב. שניהם העידו כי הרמזור התחלף לירוק לפני הגיעם לצומת, רכב שעמד ברמזור מאותו כיוון החל בנסיעה, התובע נכנס אחריו לצומת, ואז הגיע רכב הנתבע מצד שמאל והתנגש ברכבו של התובע.

חיזוק נוסף אני מוצאת בעדותו של העד אליעזר משה, שלא הוכח כל קשר או היכרות קודמים בינו לבין התובע. עד זה העיד כי נסע אחרי רכב הנתבע, שהגיע לצומת ברמזור אדום, לא עצר והמשיך בנסיעתו לתוך הצומת, והתנגש ברכב התובע. עדותו של עד זה לא נסתרה ולא הוכח בפניי כי יש לו אינטרס כלשהו בתביעה.

תמיכה נוספת בעדותו של התובע אני מוצאת בעדותו של מר מיכאל אלישע, בעל פיצרייה במקום קרוב לצומת, שהעיד כי עמד במרפסת המשקיפה לצומת, שמע קול של התנגשות רכבים, הסתכל לכיוון הרמזור, וראה כי הרמזור בכיוון הנסיעה ההפוך לכיוון נסיעת הנתבע היה אדום, והניח כי גם בכיוון נסיעת הנתבע דלק רמזור אדום.

4.מאידך, עדויות ההגנה לא היו אחידות. התובע העיד כי הגיע לצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו היה כבר ירוק והוא המשיך בנסיעה, בעוד ששני עדיו חליל עבאהרה ומוחמד יוסף עיסא העידו כי הנתבע עצר בצומת ברמזור אדום, והחל בנסיעה לתוך הצומת לאחר שהרמזור התחלף לירוק.

יתרה מכך העד עבאהרה העיד כי היו ראשונים ברמזור, בעוד שהעד השני עיסא העיד כי היו מכוניות שנסעו לפניהם לתוך הצומת.

5.הנתבע העיד כי נסע אחריו שוטר שראה כיצד אירעה התאונה, וכתב על כך מזכר בתיק החקירה, אך הנתבע לא זימן את השוטר למתן עדות. המזכר של השוטר הוגש כראייה לתיק בהסכמה. אומנם השוטר לא העיד ולא נחקר בחקירה נגדית, יחד עם זאת ניתן לייחס למזכרו משקל ראייתי מסוים.

6.בהשוואת עדויות התביעה מול עדויות ההגנה והראיות מטעם שני הצדדים כפי שפורט לעיל שוכנעתי כי יש לאמץ את גרסת התובע, לפיה הוא נכנס לצומת ברמזור ירוק והנתבע ברמזור אדום.

7.יחד עם זאת, ועל אף קביעתי לעיל הכירה הפסיקה בחובה המוטלת על מי שנכנס לצומת, אפילו ברמזור ירוק, חובת זהירות לבדוק ולוודא שלא עוברים רכבים אחרים בצומת, טרם התחלת הנסיעה ובמהלכה. שדה הראייה בצומת היה פתוח לכל הכיוונים, לפי מה שניתן לראות בתמונות, והנתבע נסע מספר מטרים עד שהגיע לרכב התובע והתנגש בו. התובע היה בנסיעה איטית יחסית בתוך הצומת. בנסיבות אלו היה יכול התובע להבחין ברכב הנתבע מבעוד מועד, להאט או לעצור עד שיעבור, ואולי אף למנוע את התאונה, על אף שזכות המעבר היא שלו. משלא עשה כן הוא תרם בכך להתרחשות התאונה בשיעור 20%.

8.באשר לגובה הנזק, צירף התובע לכתב התביעה דו"ח שמאי על כך שרכב התובע הוכרז אובדן כללי, וערך הרכב לאחר הורדת השרידים עמד על 24,900 ₪. כן צורף חשבון שכ"ט שמאי בסך 2,340 ₪, וקבלה על גרירת הרכב בסך 705 ₪, כך שנזקיו המוכחים של התובע עמדו על סך 27,945 ₪.

9.לסיכום, ובהתאם למה שנקבע לעיל אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 22,356 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.1.09 ועד יום התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את ההוצאות בהן חויב התובע כלפי עדיו.

ניתן היום, י' כסלו תש"ע, 27 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.