פסק דין
1.התביעה היא בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בעת ששער נפל עליו. השער נפל על רכב התובעת לאחר שרכב הנתבעת 2, שבו נהגה הנתבעת 1, פגע בשער.
הנתבע 3 היה המחזיק במתקן השטיפה, שבכניסה אליו הותקן השער האמור.
התובעת טוענת כי רשלנותם של הנתבעים היא שגרמה לנפילת השער ולנזקים שנגרמו לרכבה כתוצאה מכך.
2.הנתבעות 1 ו- 2 טענו כי יש לדחות את התביעה נגדן.
לטענתן, לא "פגע" רכבן בשער אלא "נגע בו", נגיעה קלה בלבד, ולא היא שגרמה לנפילתו כי אם העובדה שהשער הותקן ברשלנות ובאופן שבו די היה בנגיעה קלה על מנת להפילו.
זאת, מאחר שבהתקנת השער נפלו ליקויים בטיחותיים חמורים ולא היה בו מנגנון חסימה שימנע נפילה.
3.הנתבע 3 טען גם הוא כי יש לדחות את התביעה כנגדו. זאת משום שלטענתו, רק רשלנות הנתבעות 1 ו- 2 היא שגרמה לתאונה.
לטענתו, הפגיעה שפגע רכב הנתבעות בשער היתה פגיעה משמעותית ורק בגינה נפל השער על רכב התובעת. הנתבע 3 טען כי לא היה כל ליקוי בהתקנת השער. עוד טען הנתבע 3 כי גם לרכבו, שחנה בסמוך לרכב התובעת, נגרמו נזקים מנפילת השער ואם ייקבע כי עליו לשאת בחלק מנזקי התובעת, הרי שעל הנתבעת לשאת בחלקו שכן הוא רשאי לקזז את נזקיו אל מול הנתבעת.
4.אין למעשה מחלוקת על כך שבעקבות פגיעה שפגע רכב הנתבעות בשער, נפל השער על רכב התובעת. אין גם מחלוקת על כך שהעובדה שהיתה פגיעה כזו מקורה בהתרשלות הנתבעת 1 (עמ' 5 שו' 31).
מכאן, שהנתבעות אחראית לתאונה.
הנתבעות ניסו למזער את חלקן באחריות לנזקי התובעת בכך שטענו כי הפגיעה שפגע רכבן בשער, היתה פגיעה קלה ביותר ואולם אין בעובדה זו, אף אם היא נכונה, ועוד אדרש לעניין זה בהמשך, כדי לשחרר את הנתבעות מאחריותן. לכל היותר, יש בקביעה כזו כדי להטיל חלק מהאחריות לתאונה גם על הנתבע 3, כמי שהחזיק בחצרים, ובשער שהיה מותקן בפתחם, במועד הרלוונטי.
5.הנתבעות טענו, כאמור, כי הפגיעה שפגע רכבן בשער היתה קלה ביותר ועדי הנתבעת הגדירו אותה כ"נגיעה קטנה" (ראה עדותו של קלי ליאור בעמ' 7 שו' 14 ועדותה של הנתבעת 1, עמ' 4 שו' 19 ובעמ' 5 שו' 14).
אינני מאמינה לעדויות אלה של עדי הנתבעת.
ראשית, משום שניכר היה שמדובר בעדויות שתואמו מראש והדבר עולה הן מהתנהלות העדים על דוכן העדים והן מהשימוש שעשו במילים זהות במהלך עדותם.
חיזוק לעובדה זו, לפיה העדויות תואמו מראש, אני מוצאת גם בעובדה שהנתבעת חזרה והדגישה, גם במקום שלא היה בו כל צורך לכך, כי דובר ב"נגיעה" בלבד.
שנית, משום שעדויות אלה עומדות בסתירה לעדות עד התובעת, שהותירה רושם מהימן מאוד, ולפיה לא דובר ב"נגיעה" כי אם בפגיעה ממשית שאותה תאר עד התובעת במילים "היא נכנסה בו" (עמ' 3 שו' 19).
שלישית, משום שהנתבעות נמנעו מלהציג ראיות שיכולות היו לחזק, לכאורה, את טענותיהם לעניין אופי הפגיעה שפגע הרכב בשער.
הנתבעות נמנעו מלצרף את דוח הנזק שמילאה הנתבעת לאחר הארוע (עמ' 10 שו' 25), חרף העובדה שניתן היה מדו"ח כזה, ומתאור הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת, ללמוד אם מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מהפגיעה בשער או רק מכאלה שנגרמו מנפילת השער, כפי שטען העד קלי ליאור (עמ' 10 שו' 16).
רביעית, הנתבעת הסתירה מבית המשפט את העובדה שחוקר מטעמה יצא למקום, בדק את השער וצילם אותו.