פסק דין
תביעה כספית לפיצויים בגין הפרת חוזה למכירת זכות להפעלת בית קפה.
כללי:
בעלי הדין:
1.התובע היה המחזיק והמפעיל של בית קפה הממוקם בחדר הכושר 'G.MAX' אשר בליגד סנטר במודיעין- מכבים- רעות (להלן- "בית הקפה"), התובע היה בר רשות בלבד בבית הקפה, בהתאם לרשות שקיבל ממר שחר וקנין, בעליו של חדר הכושר.
2.הנתבע הוא קבלן בנין במקצועו, אשר ביקש להיכנס לתחום המסעדנות והמזון.
מערכת היחסים בין הצדדים:
3.בחודש מאי 2009 פרסם התובע מודעה למכירת הזכות להפעלת בית הקפה במקומון המופץ בעיר מודיעין- מכבים- רעות. ביום 11.5.09, בעקבות המודעה, יצר הנתבע קשר טלפוני עם התובע. ביום 12.5.09 בשעה 20:00 הגיע הנתבע להתרשם מבית הקפה. הנתבע והתובע נפגשו עם מר וקנין, אשר התרשם מהנתבע ונתן הסכמתו לכך שהנתבע יחזיק ויפעיל את בית הקפה במקום התובע.
4.ביום 24.5.09 נפגשו התובע והנתבע. למפגש זה הביא הנתבע נוסח הסכם שניסח, וכותרתו "הסכם- פינוי זמני עד לחתימת הסכם פינוי סופי". שני בעלי הדין חתמו בפגישה זו על ההסכם בנוכחותו של מר וקנין.
בסעיפים 1 ו-2 להסכם נקבע כי התובע יפנה את בית הקפה לאחר שהצדדים יחתמו על הסכם פינוי סופי בין הצדדים, אשר ייחתם בתוך 14 ימים ממועד החתימה על הסכם זה. הוסכם שרשימת הציוד והרהיטים שתיערך תהיה חלק בלתי נפרד מההסכם.
בסעיף 3 להסכם נרשם שהנתבע שילם לתובע דמי רצינות בסך 1,500 ₪ במעמד החתימה, והוסכם שהם לא יוחזרו לבעל הזכות, אם ההסכם לא יצא לפועל מטעם לא ענייני שיעלה בעל הזכות.
בסעיף 4 להסכם נקבעה תמורה של 43,000 ₪ כולל מע"מ ובסעיף 7 להסכם נקבע כי תוקפו של הסכם זה הוא עד לחתימת הסכם סופי או 14 ימים מהסכם זה, המוקדם מביניהם.
בסעיף 8 לחוזה נקבע תנאי מתלה, לפיו תוקפו של החוזה יעמוד כל עוד תעמוד לנתבע הזכות הבלעדית להיות שוכר יחיד לפי הסכם שייחתם עם מר וקנין, ומר וקנין היה אמור לאשר בחתימתו כי הזכות להפעלת בית הקפה תשמר לנתבע לפרק הזמן שנקבע בסעיף 7, ולפי הסכם סופי שיחתם עם מועדון הכושר G.MAX. מר וקנין לא חתם על ההסכם.
5.בנוסף, ערכו הצדדים רשימה של הציוד אשר קיים בבית הקפה ויימכר לנתבע, ואישרו בחתימתם כי המסמך מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הזמני והמקורי. ברשימה הופיעו רהיטים, כלי מטבח, סכו"ם, מכשירים חשמליים שונים, מקרר תעשייתי, קופה רושמת, בלנדר, מיקרוגל מכונה להכנת מיצים ותנור אפיה. כמו כן נרשם שקיימים "מוצרים לשתיה חמה.. (דברים שיש במחסן)".
6.הנתבע הגיע לבית הקפה מספר פעמים ואף הביא למקום אדריכלים, אנשי תזונה וכדומה, על מנת שייעצו לו בדבר העסק אותו ביקש להקים במקום התובע. הנתבע ביקר מספר פעמים בעירייה , ערך בירורים ואף החל לבנות תוכנית עסקית.
7.ביום 23.6.09 חתמו הצדדים על זכרון דברים שנערך בכתב יד, ובו הוסכם כי התובע יעביר את השימוש בבר ואת כל מיטלטליו (למעט צלחות זכוכית+חד פעמי+ סכו"ם) תמורת הסך של 35,000 ₪ (בנוסף לסך 1,500 ₪ ששולמו ובמקום הסך 43,000 ₪) שישולמו ב-4 המחאות. נקבע כי הנתבע יעביר יום למחרת שיק ביטחון על הסך שנקבע וכי הוא יוחלף ב-4 שיקים לא יאוחר מיום 10.7.09, ושיק ראשון יפרע ביום זה.
8.ביום 6.7.09 הודיע הנתבע לתובע טלפונית על ביטול העסקה.
9.אין מחלוקת כי התובע לא השיב לנתבע את הסך 1,500 ₪ שקיבל מהנתבע כמקדמה.
טענות הצדדים:
10.ביום 3.7.11 הגיש התובע את תביעתו כנגד הנתבע, בה תבע מהנתבע לשלם לו את הסך 72,000 ₪. התובע נימק את תביעתו בכך שהנתבע הודיע לו באופן מפתיע כי הוא חזר בו מהעסקה ואין בכוונתו לשלם לתובע את המגיע לו על פי ההסכם. בכך הפר הנתבע את החוזה שנכרת ביניהם. עקב הפרת החוזה נגרמו לו נזקים רבים בשווי כולל של 72,000 ₪ המורכבים מהסכום אותו נדרש הנתבע לשלם על פי ההסכם, אובדן הכנסה בעקבות ניתוק קשרים עם ספקים בבית הקפה, אי פתיחת עסק לממכר פלאפל מכספי התמורה, שווי דמי אחסון לציוד שהנתבע היה אמור לרכוש ממנו ועגמת נפש והתרוצצויות.