אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלחדד נ' שגיא

אלחדד נ' שגיא

תאריך פרסום : 09/03/2014 | גרסת הדפסה
רת"ק
בית המשפט המחוזי ירושלים
53886-01-14
02/03/2014
בפני השופט:
ארנון דראל

- נגד -
התובע:
משה אלחדד
הנתבע:
עו"ד שמעון שגיא

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט ד"ר א' גורדון) מיום 13.1.2014 בתיק ת"ק 12883-07-13. בפסק הדין קיבל בית המשפט בחלקה את תביעתו הכספית של המבקש כנגד המשיב.

המשיב, עורך דין במקצועו, ייצג את המבקש בהליך לביטול פסק בוררות שהתקיים בבית משפט זה (הפ"ב 29568-02-12) בינו לבין מר אהרן מרגלית (להלן: "מרגלית") הנוגע לעסקת שכירות דירה שלא עלתה יפה. בשל עסקה זו נוהל הליך בוררות בין הצדדים בפני הרב גנץ, במסגרתו נקבע כי חוזה השכירות בין הצדדים עומד בתוקפו. לאחר מכן נוהל הליך בוררות נוסף בבית הדין "שירת דוד", בפני הרכב בוררים בראשות הרב נוסבאום, בו נקבע כי המבקש ישלם למרגלית סכום השווה לארבעה חודשי שכירות. כנגד פסק זה הגיש המבקש בקשה לביטול הליך הבוררות, בשל טענות שונות לפגמים שהתקיימו בהליך, לרבות הטענה כי הבוררים בבית הדין "שירת דוד" שוחחו עם הבורר הקודם הרב גנץ, והטענה כי בהליך לא נשמעו חלק מהעדים שביקש להביא בפניהם. בקשת הביטול הוגשה בתחילה על ידי המבקש בעצמו, ולאחר מכן התקשר עם המשיב אשר ייצג אותו בהמשך ההליך לביטול הבוררות.

בדיון שהתקיים ביום 22.4.2012, הורה בית המשפט (כב' השופט ב' גרינברגר) כי הצדדים יודיעו עמדתם באשר לאפשרות החזרת התיק לדיון נוסף בפני הבוררים. מרגלית הודיע כי איננו מתנגד לכך. לעומתו הודיע המבקש, באמצעות בא כוחו - המשיב, כי הוא מתנגד להחזרת התיק לבוררים אלו מאחר ואבד האמון שלו בהם. לאחר דיון נוסף שהתקיים ביום 1.11.2012 בו שמעו הצדדים את הערות בית המשפט, הם הגיעו להסכם שלפיו חוזה השכירות הוכרז כבטל והמבקש חויב בתשלום סכום של 20,000 ₪ למרגלית. כמו כן התחייב המבקש לתרום באמצעות מרגלית סכום של 3,000 ₪ למפעל "חפץ חיים" העולמי (להלן: "התרומה"). בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים.

ביום 7.7.2013 הגיש המבקש כתב תביעה לבית משפט קמא בו תבע מהמשיב סכום של 29,075 ₪. המבקש טען בכתב התביעה כי בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי ניתנה הסכמתו של מרגלית לביטול פסק הבוררים, ואולם כאשר יצאו הצדדים מהאולם בניסיון להגיע לפשרה, הודיע המשיב למבקש כי הוא מתפטר מייצוגו. בשל התנהלות זו נאלץ המבקש לקבל את הצעת הפשרה שהוצעה על ידי מרגלית, תוך ניצול חוסר ניסיונו ומצוקתו. המבקש טען אפוא לקיומה של רשלנות מקצועית מצדו של המשיב בטיפולו בתיק ובסרובו להמשיך בייצוגו בבקשה לביטול פסק הבוררות, על אף הסיכויים הגבוהים לקבלת הבקשה. המבקש הציג גם הקלטה של שיחה שערך עם אחד הבוררים בתיק, הרב נחשוני, התומכת לכאורה בטענותיו לפגמים בהליך הבוררות. נוסף לטענה בדבר רשלנות המשיב, תבע המבקש מהמשיב כי ישלם את סכום התרומה (3,000 ₪) שאותה התחייב להעביר במקום המבקש למרגלית. סכום זה שולם על ידי המבקש אך לטענתו התחייב המשיב להחזיר לו את הסכום האמור וסרב לעשות כן.

המשיב הגיש כתב הגנה במסגרתו הכחיש את טענותיו של המבקש. המשיב טען כי לא נפל כל פגם בדרך הייצוג בהליך בפני בית המשפט המחוזי. עוד טען המשיב כי גם הסירוב המקורי להצעה להחזרת התיק לדיון מחדש בפני הבוררים נעשה על פי הוראתו של המבקש, ואולם בדיון השני שנערך הסביר המשיב למבקש, בעקבות הערות בית המשפט, כי לא תהיה תועלת רבה בהמשך ההליך, אף אם יזכה בו בסופו של יום. זאת מאחר שיהיה עליו לשאת בהוצאות ניהול ההליך, ואף אם יוחזר התיק לבוררות ויתוקנו הפגמים הנטענים בהליך, עדיין קיים סיכוי משמעותי שפסק הדין המקורי שניתן לא ישתנה. המשיב המליץ, לטענתו, למבקש ולרעייתו, שנכחו בדיון, כי יסכימו לפשרה שהוצעה. המשיב הכחיש את הטענה כי התפטר מייצוגו, וטען כי אדרבה, בהמלצה זו העדיף את אינטרס הלקוח על האינטרס הכלכלי שלו, לפיו היה מרוויח דווקא מניהול ההליך. המבקש שקל את סיכויו והחליט בסופו של דבר להסכים לפשרה מרצונו החופשי.

אשר לטענה לעניין סכום התרומה – הכחיש המשיב את הטענה כי התחייב לשלם את התרומה מכספו, וציין שלא כך נרשם בפרוטוקול בית המשפט אשר נתן לפשרה תוקף של פסק דין.

בית משפט קמא קיים דיון בתובענה ביום 13.1.2014, ולאחריו החליט בפסק דין מנומק ומפורט לקבל את התביעה בחלקה. בפסק הדין דחה בית המשפט את טענת המבקש לרשלנות מקצועית מצד המשיב. הוא קבע כי הטענה שהמשיב התפטר מהייצוג ללא כל הודעה מוקדמת לא הוכחה, וכי המשיב הציג את השיקולים המקצועיים אשר הובילו אותו להמליץ על קבלת הצעת הפשרה, שיקולים שנתמכים גם בהערות שנשמעו על ידי בית המשפט. לאור האמור נקבע בפסק הדין כי המבקש לא הוכיח שהמשיב התרשל בעצתו המקצועית לקבל את הצעת בית המשפט ולהסכים לפשרה, ומשלא הוכח כי עצה זו היתה בלתי סבירה, אין בסיס לטענת המבקש.

לעומת זאת, קיבל בית המשפט את טענת המבקש ביחס לתרומה, וקבע כי המשיב התחייב לשאת בעלות התרומה במסגרת הסכם הפשרה בין הצדדים. לעניין זה תמך בית המשפט את החלטתו בראיות שהוצגו לו, לרבות תכתובות דואר אלקטרוני בין הצדדים בהן התייחסו בפירוש לכך שהתרומה היא תרומתו של המשיב. עוד הפנה בית המשפט לדברים שאמר המשיב עצמו בדיון. לאור האמור, פסק בית המשפט כי המשיב ישלם למבקש סכום של 3,000 ₪ וכן את הוצאות ההליך בסך 300 ₪.

הבקשה שלפני היא למתן רשות ערעור על פסק הדין. המבקש טוען כי קביעתו של בית משפט קמא כי המשיב אכן התחייב לשלם את התרומה מחייבת את המסקנה כי התקיים שיתוף פעולה מלא בין המשיב לבין מרגלית, וכי בכך דאג למעשה המשיב לאינטרס של הצד השני ולא של הצד אותו ייצג. עוד חוזר המבקש על טענתו כי סיכוייו בהליך לביטול פסק הבוררות היו גבוהים לאור הראיות שהציג. המבקש אף מפנה לכך שגם פסק הבוררות הראשון של הרב גנץ ניתן היה לביטול וכי הוא לא אושר על ידי בית המשפט המחוזי, על אף בקשתו של מרגלית בעניין. לאור זאת טוען המבקש כי המשיב שיקר לו בדבר סיכויי הצלחתו, והעדיף לשתף פעולה עם מרגלית עתירתו של המבקש היא לביטול קביעותיו של בית משפט קמא ולקבלת התביעה כנגד המשיב בעילת הרשלנות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה וכן בפסק הדין הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן רשות ערעור וזאת אף ללא צורך בתגובת המשיב.

פסקי הדין הניתנים בבית המשפט לתביעות קטנות אינם ניתנים לערעור בזכות אלא ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984) שלילת הזכות לערער והתנאתה במתן רשות מבית המשפט שלערעור עולה בקנה אחד עם אופיו של ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות והרצון לשמור אותו כהליך פשוט ובלתי פורמאלי, זול ומהיר, המהווה חלופה אטרקטיבית להליכי המשפט הרגילים, תוך פתיחת את שערי בית המשפט בפני כל אחד, בבחינת "דין פרוטה כדין מאה" (ר' רע"א 292/93 אריה סרבוז נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 188-191 (1994), רע"א 990/07 בני סלע נ' בית מעצר ניצן רמלה (18.6.2007), פסקה ט וההפניות שם). מטרת הליך זה היא לאפשר בירורן של תביעות שאילו נדונו בדרך הרגילה, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא היו יכולים לעמוד בהן היה נגרם עוול (רע"א 6892/13 קרול חיימוביץ' נ' לימור אוריון (23.2.2014), פסקה י'). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות תינתן אפוא רק כאשר מדובר בטעות משפטית או עובדתית ברורה ופשוטה (ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009), 853). עוד קבעה הפסיקה כי ככלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים או ממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, וכך אף בערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות (ר' רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו (24.7.2005), פסקה ה(4), רע"א 8214/13 חיים גבריאלי נ' נצח ישראלי (22.12.2013), פסקה 10 וההפניות שם).

בפסק הדין מושא הבקשה קבע בית משפט קמא את קביעותיו על סמך ממצאים עובדתיים שמצא על יסוד הראיות שהובאו בפניו. לא ראיתי כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בממצאים אלה, אשר נכונים אף לגופם והמסקנה אליה הגיע בית משפט קמא מסתברת והגיונית מתוך התשתית הראייתית שהונחה לפניו ומתוך זו שלא הונחה. יתרה מזאת, בעוד שבפני בית משפט קמא טען המבקש לרשלנות מקצועית של המשיב המתבטאת בכך שטעה בהערכת המצב המשפטי ובכך שהתפטר מייצוגו מבלי הודעה מוקדמת, הרי שבמסגרת הבקשה דנן מעלה המבקש טענה חדשה, לפיה עשה המשיב יד אחת עם הצד שכנגד כנגד הלקוח אותו הוא ייצג. מעבר להיותה של טענה זו טענה חדשה, שלא נדונה בבית משפט קמא ואשר אין להעלותה בשלב הערעור, הרי שטענה למעשה תרמית דורשת כידוע רף הוכחה גבוה במיוחד, ואולם המשיב לא הביא שמץ של ראיה לטענתו זו.

נוסף על כך, לא ברורה סברתו של המבקש בדבר היקש הכרחי בין פסיקת בית המשפט בנושא ההתחייבות לתרומה לבין פסיקתו בדבר הטענה לרשלנות מקצועית. בית המשפט קבע, על סמך הראיות שהובאו בפניו, כי המשיב הסכים להשתתף במסגרת הסכם הפשרה במתן סכום התרומה. אין כל סיבה כי הדבר יצביע בהכרח על רשלנות מצדו של המשיב בטיפול המקצועי שנתן, כפי שקבע בית המשפט בפסק דינו.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות והפקדון שהופקד יוחזר למבקש.

ניתנה היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

ארנון דראל, שופט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ