אלוש נ' גולדנגורן שלגי ואח'

פסק דין

ביום 5.2.10 התרחשה תאונת דרכים בה נפגעו רכבו של התובע ורכבה של הנתבעת 1 אשר היה נהוג על ידי הנתבעת 3.

לטענת התובע, שני הנהגים ביקשו לבצע פניית פרסה, ומאחר שהנתבעת 3 עמדה קרוב למעבר חציה ועברה הולכת רגל, ביקשה הנתבעת לפנות את מעבר החציה, נסעה לאחור ופגעה במכוניתו.

הנתבעת לעומת זאת טוענת כי לא נסעה כלל לאחור והפגיעה ארעה כתוצאה מנסיעתו של התובע לפנים.

עסקינן בגרסאות סותרות.

נטל ההוכחה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו", לפי הכלל כי "המוציא מחברו עליו הראיה".

למעט רעייתו של התובע, לא היו עדים לקרות התאונה.

רעיית התובע העידה ומסרה נתונים זהים לאלה שמסר התובע.

יחד עם זאת, שמעתי גם את עדותם של הנתבעות ושל אביה של הנתבעת 3.

לטענת הנתבעת 1 ואביה של הנתבעת 3 הציע התובע פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבה של הנתבעת 1.

התובע אמנם הכחיש כי הציע פיצוי כלשהו, אך לא סתר את הטענה הבסיסית שהוחלפו דברים בין הצדדים לעניין גובה הנזק שנגרם לרכבה של הנתבעת 1, ובשל כך פנתה הנתבעת למוסך ואף יצרה קשר לאחר מכן עם התובע.

אין כל הגיון בכך שהתובע יברר איזה נזק נגרם לנתבעת ויתעניין באפשרות לשלמו, אם אינו אשם בתאונה.

אשר על כן, סבורני שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע יישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך של 300 ₪.

ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהמועד שנועד לתשלום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ג חשון תשע"א, 31/10/2010 במעמד הנוכחים.

יובל גזית, שופט

הוקלד על ידי: הילה קכל