אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלוני נ' עיריית פתח תקוה

אלוני נ' עיריית פתח תקוה

תאריך פרסום : 16/03/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
48464-07
06/03/2012
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין

- נגד -
התובע:
יהודה אלוני
הנתבע:
עיריית פתח תקוה
פסק-דין

פסק דין

לא הזמן לישון, קום מן המיטה, הצטרף מהר לשורה, ראש זקוף - עמוד מול האור איתן, תן קולך בשיר רענן. (משה סחר).

רקע

מונחת לפניי תביעתו של מר אלוני יהודה יליד 1948, (להלן: "התובע") בגין נזקים שנגרמו לו עת הלך בבוקר יום 21.02.07 על המדרכה אשר ברחוב מכבים בפתח תקווה שעה שנתקל בבור פתוח, נפל ונפגע (להלן: "התאונה"). עיריית פתח תקווה (להלן: "הנתבעת") הינה רשות מקומית אשר בשליטתה הכבישים והמדרכות בהם ארעה התאונה.

לאחר שמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט ולאחר שהגישו הצדדים תחשיבי נזק מטעמם הצעתי ביום 17.07.11 כי הצדדים ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים שלא מקבלים את הצעת בית המשפט ואף ניסיון לערוך הליך גישור יזום על ידי מחלקת המנ"ת לא העלה פרי, לא היה מנוס מלקבוע את התיק להוכחות.

בישיבת ההוכחות מיום 03.11.11 העידו התובע וד"ר הראל לוי. בסיומה ובכדי שלא לפגוע בזכויות הדיוניות של הנתבעת קבעתי ישיבת הוכחות נוספת. ביום 10.01.12 נערכה ישיבת הוכחות נוספת. בפתיחתה של הישיבה ביקש ב"כ הנתבעת לקבוע מועד נוסף שכן העד מטעמו לא הופיע. לאחר ששמעתי את תגובת ב"כ התובע החלטתי כי אין מקום לדחייה נוספת ובאי כוח הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טען כי המדובר בתאונה שנגרמה עקב מפגע בדמות בור שהיה בתחום הרשות המקומית הנתבעת. עוד טען ב"כ התובע כי הנתבעת לא השמיעה עדות אשר תסתור את האפשרות כי המדובר הוא במפגע בטיחותי. באשר לתאונה עצמה טען ב"כ התובע, כי התובע נפגע בעיקר בפניו ועיקרה של המחלוקת במקרה דנן הינה נושא שיניו של התובע. פגיעתו הינה בשיניים 22,23 בלסת העליונה ושיניים 33,35 בלסת התחתונה. התובע הגיש לתיק בית המשפט תעודה רפואית ותצהיר של ד"ר הראל בו נכתב כי העלות הכספית לתיקון השיניים נכון ליום 19.09.11 הינה בסך של 31,160 ₪.

ב"כ הנתבעת המלומד טען כי עדותו של התובע אינה עקבית והיא רווית סתירות. כמו כן מדובר בעדות יחידה והתובע בחר שלא להביא לעדות את הגב' אולגה עמה נפגש לאחר הארוע. עוד טען ב"כ הנתבעת כי על פי עדותו של התובע, צעד התובע לתוך בור מלא מים וזאת באור יום ובראות טובה. באשר לבעיית השיניים של התובע, טען ב"כ הנתבעת כי לתובע בעיות חניכיים עובר לארוע הנטען וקיים ספק באם הנזק בשיניו של התובע נגרם כתוצאה מן הארוע. התובע ציין בחקירתו כי נפגע כתוצאה מהנפילה ברגל, בפנים ובכתפיים ואולם לא הזכיר את עניין הפגיעה בשיניו. עוד טען ב"כ הנתבעת כי במסמך הרפואי הראשון שניתן בקופ"ח (מוצג 4 בתיק מוצגי התובע) כלל לא הוזכר פגיעה בשיניים. במסמך מחדר המיון נרשם כי שיניים 33 ו- 24 בניידות אך קיימת סבירות שבעיית החניכיים עובר לארוע הנטען מחד, אך קיימת סבירות מסוימת כי חלה החמרה עקב התאונה וכי עקירת השיניים הייתה יכולה להיות מואצת עקב התאונה מאידך. אשר על כן ממליץ ב"כ הנתבעת על פיצוי חלקי, כפי שעולה מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. מוסיף לטעון ב"כ הנתבעת כי גם אם גרסתו של התובע אכן אמינה אזי השיניים אשר נפגעו ושהוכרו על ידי המל"ל הינם שיניים 33 ו- 24 אשר בגינן נקבע לתובע חצי אחוז נכות (רבע אחוז עבור כל שן). באשר לתצהירו של ד"ר הראל טען ב"כ הנתבעת כי אין לתת לו משקל ראייתי ויש להוציאו מתיק בית המשפט מאחר ואין התייחסות לנזק הספציפי לשיניים הספציפיות. וכמו כן יש להטיל על התובע אשם תורם בגובה 100% בגין הנפילה והנזק, כתוצאה ממנה.

שאלת החבות

ב"כ התובע המלומד טען כי מחובתה של הרשות המקומית לאפשר הליכה במעבר בטוח בתחום הדרכים הציבוריות שבתחומה ובשליטתה במיוחד כשמדובר במדרכה. יתרה מזאת טוען ב"כ התובע כי בכל הקשור לעצם האירוע ולעצם קיום המפגע לא הובאה ראיה ולא נשמעה עדות מטעם הנתבעת אשר תשלול את האפשרות שלא מדובר במפגע בטיחותי. לתיק בית המשפט הוגשו תמונות בהן מופיע המפגע בדרך וכן תמונתו של התובע לאחר התאונה המדגימה פגיעה בפניו.

ב"כ הנתבעת המלומד טען כי לאירוע הנפילה קיימות מספר גרסאות כך למשל בכתב התביעה נכתב כי התובע "נתקל בבור פתוח", בטופס חדר המיון נכתב כי התובע "מעד ונפל על מדרכה" בטופס ביטוח לאומי סיפר התובע "נפלתי בשקע" בתביעה לתשלום דמי פגיעה נכתב "נתקלתי בשקע של המדרכה" בפני מומחה בית המשפט צויין "כשהחליק על המדרכה" ובתחשיב נזק מטעם התביעה נכתב " נתקל בבור פתוח שהיה על המדרכה". ב"כ הנתבעת טען כי יש לקבל את הגרסה שנכתבה בתעודת חדר המיון שם אין כל רמז לבור כלשהו. לחילופין טען ב"כ הנתבעת כי אף אם בית המשפט ייתן אמון באחת מגרסאות התובע ויקבע כי התובע אכן נפל עת נכנס לקטע של ערוגה שבמדרכה הרי שמדובר בערוגה שכוסתה בחול כמעט כדי גובה המדרכה ובנוסף מדובר בערוגה בולטת ושונה מצבע המדרכה וכל מי שעיניו בראשו צריך להבחין בה. עוד טען ב"כ הנתבעת כי על אף שהנפילה הנטענת אירעה בשעות הבוקר, התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק בשעות אחר הצהריים דבר הפוגם באמינותו.

קבלת עדותו של בעל דין ללא "סיוע" מצריכה הנמקה עפ"י דרישת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש). מקובל שדי ב"תוספת ראייה" כדי להוותה נמקה (ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] תק-על 2005 (4) 3640, בפיסקה 5 לפסק הדין; ע"א 1064/03 אליהו נ' עזבון פיאמנטה, [פורסם בנבו] תק-על 2006 (1) 1806, בפיסקה 9 לפסק הדין). סבורני כי במקרה דנן לאור כל האמור לעיל ולאור כל המסמכים המצורפים לתיק בית משפט ולעדותו של התובע ניתן לומר כי ישנה "תוספת ראיה" כדי להוות הנמקה כנדרש בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) ומשכך סבורני כי יש מקום לדון בעוולת הרשלנות של הנתבעת לעניין טיפול ואחזקת המדרכות אשר בתחומה.

השאלה הראשונה עליה יש לתת מענה בבחינת קיומה של רשלנות הנתבעת היא האם קיימת חובת זהירות מושגית? קיומה נבחן על פי מבחן הצפיות: האם אדם סביר יכול או צריך היה לצפות להתרחשות הנזק?

קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" (Ought to) לצפות להתרחשות הנזק. נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה.ו

במסגרת השיקולים להם נזקק ביהמ"ש כעניין של מדיניות שיפוטית עליו לאזן בין האינטרסים השונים ובהם הצורך להבטיח חופש פעולה מזה והצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. יש אף להתחשב בסוג הנזק ובדרכי התרחשותו. ואת השפעת ההכרעה על דרכי התנהגותם של הבריות בעתיד. כמו כן יש לשקול את המעמסה הכספית, אשר תוטל על סוג מסוים של מזיקים או ניזוקים בעקבות הטלתה או אי הטלתה של האחריות. (ראה למשל את העקרונות שבכלכלה ומשפט שהותוו על ידי השופט הנד במשפט האמריקאי).

סעיף 235(2) לפקודת העיריות מונה את חובות העירייה לעניין רחובות העיר, כדלהלן:

"תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט"

ובסעיף קטן (3) שם :

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ