אלון רחלי נ' שמירה ובטחון בע"מ

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום הפרשי זכויות סוציאליות ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

רקע עובדתי

1.הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה, אשר בין היתר התקשרה בחוזה עם רשות שדות התעופה לאבטחת מעבר הגבול במסוף קרני.

2.התובעת עבדה בשירות הנתבעת מיום 29.3.05 ועד ליום 1.5.07 בתפקידי אבטחה במעבר הגבול במסוף קרני, ובין היתר שמשה כמפקחת תיאום כניסה של סחורות דרך מעבר הגבול לרצועת עזה.

3.ביום 11.4.07 הודיעה הנתבעת לתובעת, כי בשל תלונות שהתקבלו כנגדה בגין התנהגות שאינה הולמת, החליטה רשות שדות התעופה לסיים הצבתה במסוף קרני, ולפיכך מפסיקה הנתבעת את עבודתה של התובעת בשירותה, וזאת החל מיום 1.5.07.

4.שכרה של התובעת עמד על סך של 20 ₪ לשעה.

5. על יחסי הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה.

6.מטעם התובעת העידה היא עצמה ואילו מטעם הנתבעת העידו הגב' זמירה מכלוף שהינה מנהלת התובעת באתר והגב' עופרה נומקין המשמשת כחשבת השכר של הנתבעת.

טענות התובעת

7.לטענת התובעת פוטרה מעבודתה ללא כל סיבה המצדיקה את פיטוריה, מבלי שנערך לה שימוע ומבלי שניתנה לה כל הודעה מוקדמת.

עוד טוענת התובעת, כי היקף עבודתה עמד על שיעור של 80% משרה וכי זכויות ששולמו לה, שולמו בחסר. בנוסף, טוענת התובעת כי לא שולמו לה כל זכויותיה הסוציאליות להם היא זכאית על פי דין ומכוח ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים.

טענות הנתבעת

8.הנתבעת טענה, כי כנגד התובעת הועלו חשדות ופיטוריה נעשו בעקבות דרישת מקבל השירות, רשות שדות התעופה בישראל. לדבריה, נערך לתובעת שימוע שבמסגרתו שמעה התובעת את הטענות העומדות כנגדה והשמיעה את טענותיה ומשכך נתנה לתובעת את זכות הטיעון הנדרש על פי דין.

עוד טענה הנתבעת, כי התובעת עבדה בהיקף משרה של 75% בלבד וזכויותיה שולמו לה במלואן על בסיס היקף משרה זה.

השכר הקובע

9.התובעת טענה כי יש להעמיד את היקף משרתה על שיעור 80% משרה וזאת משאין מחלוקת כי עבדה בהיקף של 75% משרה (140 שעות שבועיות) שאליהן יש להוסיף חצי שעה ליום אליו התייצבה התובעת לתדרוך.

לטענת הנתבעת, שילמה לתובעת את זמן התדריך בשיעור של 25 דקות ליום, ואולם אין לכלול את זמן התדריך כשעות עבודה.

10.אין לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. מתלושי השכר עולה, כי הנתבעת שילמה עבור התייצבות לתדריך סך של 7.5 ₪ לכמחצית השעה, סכום הנופל משיעור שכר המינימום הקבוע בחוק לאותה העת.

אין בעובדה שהנתבעת בחרה שלא להתייחס לזמן התדריך כשעות עבודה כדי לקבוע שנהגה כראוי. הלכה פסוקה היא כי משמתייצב עובד לעבודה ועומד הוא לרשות מעסיקו, יש לראות את הזמן שהוא עומד לרשות המעסיק כזמן עבודה ובגין שעות אלה זכאי הוא לתשלום (ע"ע(ארצי) 402/07 ניצנים, חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ-יאיר חודאדי, ניתן ביום 19.1.10).