אלון נ' צ'רנובנסקי ואח'

פסק דין

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים מיום 15.12.12 שבה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבע 1 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

התובעת עותרת לסכומים הבאים:

א. תיקון לרכב 6,257 ₪.

ב. שכ"ט שמאי 750 ₪

ג. עוגמת נפש 500 ₪

סה"כ 7,507 ₪.

2.על פי גרסת התובעת היא עמדה ברמזור אדום כאשר היא במרחק סביר מהרכב לפניה, ואז היא הבחינה ברכב הנתבע אשר התקרב במהירות לא הספיק לבלום ופגע ברכב מאחור בעוצמה, כך שרכב התובעת נהדף אל הרכב לפניה.

לכן בחוות דעת השמאי יש התייחסות ל-2 מוקדי נזק – מקדימה ומאחורה.

לטענת התובעת עמדה כ-20 שניות ברמזור לפני התאונה.

3.הנתבע מודה שנסע אחרי התובעת ואז:

"ופתאום הם עצרו ואני לא הספקתי לעצור. שניהם, הכוונה לתובעת ולרכב התובע. אני נסעתי הסתכלתי במראה וראיתי שהם עוצרים ואני לא הספקתי לעצור. אני התנגשתי באוטו של התובעת ואני לא יודע אם היא עפה קדימה כי אישתי קיבלה מכה חזקה מהחגורה והייתה פניקה גדולה. אני לא יכול לומר בוודאות שהתובעת פגעה ברכב לפני כן". (עמ' 2 שורות 9-12).

4.עמדת הנתבעת 2 היא שהתובעת התנגשה ברכב לפניה לפני התאונה עם הנתבע ולכן אין הנתבעים אחראיים לנזק לחלק הקדמי של רכב התובעת. משום כך שולם לתובעת הסכום של 4,402 ₪ בטרם הדיון.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכי התיק, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

א. מקובלת עלי טענת התובעת שעצרה באופן מוחלט ועמדה זמן מה לפני שרכב הנתבע פגע בחלק אחורי של רכבה.

ב. באשר לטענת הנתבעת 2 לפיה התובעת כבר התנגשה ברכב לפניה, לא מצאתי כל ראיה התומכת בטענה זו. הנתבע עצמו לא היה יכול לאשר אם כך היו פני הדברים. כמו כן, ברור שדובר בהתנגשות בעוצמה. התובעת וגם אשת הנתבע נפגעו והופנו לבית חולים והנזק לחלק אחורי של רכב התובע משמעותי.

ג. לכן מכלל הראיות הגעתי למסקנה שכל נזקי התובעת נובעים מכך שנתבע לא שמר מרחק ולא הספיק לעצור בזמן.

ד. אין לפצות את התובע בגין עוגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכום של 6,507 ₪ ועוד 750 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.