אלון נ' נדלר ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית בסך של 5,222 ₪, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 31.8.11, בחניון קניון הזהב בראשל"צ, בין רכבו של התובע לבין רכב אשר בבעלות הנתבעת 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "התאונה").

יצוין, כי הנתבעת 2 מבטחת אף את רכב התובע.

הצדדים חלוקים בשאלת החבות, כמו גם בשאלת הנזק.

1.לגרסת התובע, כעולה מעדותו, עת נסע רכבו ישר, בנתיב נסיעה ראשי בחניון, הגיח לפתע רכב הנתבעת 1, תוך ניסיון להשתלב בנתיב נסיעת רכבו, מבלי ליתן לו זכות קדימה ופגע בחזית רכבו בחוזקה (עמוד 1 לפרוטוקול בשורות 15-19, ובשורה 25). כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכבו נזקים, כמפורט בחוות דעת שמאי, אשר צורפה לכתב תביעתו.

2.משכך, עותר התובע לחיוב הנתבעות בסך של 3,636 ₪ בגין נזק לרכב, בסך של 586 ₪ בגין שכ"ט שמאי, בסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט, החזר שיחות טלפון ואובדן זמן ובסה"כ 5,222 ₪.

3.מאידך, טוענות הנתבעות, כי התובע הוא שאחראי לקרות התאונה עקב נהיגתו הרשלנית. לגרסתן, בהגיע רכב הנתבעת 1 לפני הצומת, האט מהירותו והחל לגלוש לעבר הצומת, שאינו משולט, כאשר לפתע הגיח רכב התובע מצידו הימני של רכב הנתבעת 1, במהירות גבוהה מאוד, שאינה הולמת את תנאי הדרך ופגע בו.

4.הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי התובע לא נסע בנתיב נסיעה ראשי, כי לא הייתה דרך ראשית וכי הנתבעת 1 לא ניסתה להיכנס לנתיב הנסיעה שלו (עמוד 2 לפרוטוקול בשורות 10-12).

5.לחילופין, טוענות הנתבעות כי הסכומים הנתבעים הינם מופרזים ו/או בלתי מוכחים.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה, כמפורט להלן.

7.אין חולק כי הצומת בו אירעה התאונה, בהיותו צומת בחניון, איננו משולט ו/או מסומן (עדות הנתבעת 1 בעמוד 2 לפרוטוקול בשורות 12-13 וסעיף 4 לכתב ההגנה).

8.מדו"ח בוחן התנועה, אינג' עוזי רז, מטעם הנתבעת 2, שהינה כאמור המבטחת הן של רכב התובע והן של רכב הנתבעת, עולה כי תמונות הנזק של רכב הנתבעת 1 מצביעות על נזק בפגוש קדמי מצד ימין שמאלה ולרכב התובע יש נזק לאורך צד שמאל, נזק ללא מכה משמאל אלא נזק של שפשוף לאורך כל הדרך. משכך, קובע בוחן התנועה (בניגוד לנטען על ידי התובע בדיון שהתקיים בפני), כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי התובע, ואולם יש מקום לשיטתו להשית אשם תורם על הנתבעת בשיעור של 20%.

9.עם זאת, מצאתי שלא לאמץ את מסקנות בוחן התנועה במלואן. על פי מסמך ת /2 שהוגש על ידי התובע עולה כי הנתבעת 2 דחתה את תביעת הנתבעת 1 שעה שלשיטתה הנתבעת לחצה על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם. מכאן, שהנתבעת 2 עצמה לא קיבלה את מסקנות בוחן התנועה במלואן.

10.זאת ועוד, עיון בתמונות מקום התאונה, אשר צורפו להודעת התובע מיום 8.6.12, מעלה כי אין מקום לקבל את גרסתו של התובע, לפיה בעת התאונה נסע רכבו בנתיב נסיעה ראשי, בעוד רכב הנתבעת 1 נסע בנתיב נסיעה משני, המתחבר אליו, וממילא אין לקבוע כי היה על הנתבעת 1 ליתן זכות קדימה לרכב התובע.

11.יחד עם זאת, על פי הוראת תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".

12.לפיכך, לאחר עיון בדוח בוחן התנועה וכן בתמונות מקום התאונה, מצאתי כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי הצדדים במשותף בחלקים שווים.

13.סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. אני מחייבת את הנתבעות, באמצעות הנתבעת 2, לפצות את התובע ביחד ולחוד ב- 50% מנזקיו, כמפורט להלן:

א.הסך של 1,818 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל (50% נזק ישיר לרכב על פי חוות דעת שמאי).

ב.הסך של 293 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל (50% שכר טרחת שמאי על פי קבלה).

ג.הסך של 250 ₪ הוצאות משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.