אלון נ' מכון התקנים הישראלי

החלטה

ת.מ. 113/08

החלטה

בקשה לתיקון טעות בפסק דין.

בבקשה טוען המבקש כי חישוב הסכום בפסק הדין ממנו גזר בית המשפט את חישוב גמול התובע ושכר טרחת עורכי דינו, נעשה על בסיס נתונים נומינאליים לשנים 2006-2008. לסיכומי התובע צורף חישוב של הפרשי הצמדה וריבית, והנתבע לא חלק בסיכומיו על החישוב ועל הצורך להוסיף הפרשים אלה לסכון שייפסק. אין גם מחלוקת אודות זכותם של חברי הקבוצה לקבל את ההשבה בערכים ריאליים. לכן, המבקש טוען כי יש לעדכן את סכום המול שנפסק לזכותו ואת שכר הטרחה שנפסק לזכותו בא כוחו בהתאם לסכומים הריאליים.

המשיב התנגד לבקשה. לטענתו, הסכומים שנפסקו כגמול או שכר טרחה לא נגזרו מסכום מסוים, אלא נקבע סכום כולל העומד בפני עצמו. אין גם מקום לטענתו להוסיף לסכום הפסוק הפרשי הצמדה וריבית, משום שסכום התביעה לא נתבע על ידי תובע אחד אלא על ידי קבוצה גדולה, שכול אחד מחבריה רכש תקן שונה, במועד שונה ובעלות שונה. עוד צוין כי אין מדובר בטעות סופר, אלא בהשמטה מכוונת של הפרשי הצמדה וריבית מהסכום הפסוק. לגישת המשיב התיקון המבוקש אינו נופל בגדרו של ס' 81(א) לחוק בתי המשפט, וכי אין מדובר בטעות בפסק דין כמשמעה בסעיף זה.

בתשובתו טען המבקש כי המסקנה לפיה אי פסיקת ריבית והצמדה היתה מכוונת – אינה מסקנה מחויבת המציאות. הוא הוסיף כי המשיב לא העלה טענה כלשהי נגד זכותם של חברי הקבוצה לקבל השבה של כספם כשהוא משוערך, ולא ניתן כל נימוק להתנגדות לשערוך. לגופו של ענין נטען כי אין מקום לשלול מחברי הקבוצה את זכותם לקבל את ההשבה בערכים ריאליים.

דיון

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

בית המשפט העליון קבע כי בתביעות ייצוגיות שעניינן סעד כספי, יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה של עורך הדין המייצג (ר' ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ. דן רייכרט, החלטה מיום 23.5.12). על בסיס הפסיקה הזו, שימש הסכום הפסוק כנקודת מוצא לחישוב שכר טרחת עורכי דינו של המבקש, וכנגזרת מסכום זה, גם הגמול למבקש עצמו.

חישוב הגמול ושכר הטרחה נעשה על ידי - בטעות - מנקודת המוצא של הסכום הפסוק בערכים נומינליים.

אני סבורה כי חברי הקבוצה זכאים להשבה ריאלית. המשיב לא כפר בכך באופן מפורש, ולא נימק במסגרת ההליך מדוע – אם זכאים חברי הקבוצה להשבה, לא יושבו להם הסכומים כערכם ביום ההשבה. לגופו של ענין, הגם שמדובר בקבוצה המונה תובעים רבים, אין קושי לחשב ביחס לכול אחד את הסכום הריאלי לו הוא זכאי.

ביחס לסכום הכולל, ניתן להיעזר בסכום מקורב לצורך חישוב הגמול ושכר הטרחה.

מאחר שהבסיס לחישוב שכר הטרחה והגמול נעשה בטעות בערכים נומינליים; וכיוון שאני סבורה כי היה מקום לערוך את החישוב על סמך ערכי ההשבה הריאליים, קרי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית – אני סבורה כי יש לתקן את פסק הדין.

לכן, אני מתקנת את פסק הדין באופן הבא –

סעיף 72 לפסק הדין יתוקן באופן שייקבע כי התובע יקבל גמול בסכום של 60,000 ₪. באי כוחו יקבלו שכר טרחה בסכום של 225,000 ₪. סעיף 73 לפסק הדין יתוקן כשהסכום של 70,000 ₪ ישונה ל-125,000 ₪.

אין צו להוצאות בקשת התיקון.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.