אלון נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982.

2.על המבקשת הוטלה הודעת תשלום קנס בגין עבירה מיום 13.3.13 של כניסה לצומת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתה (דו"ח תנועה מס' 50110347247).

3.במקרה דנן מדובר בהודעת תשלום קנס אותו קיבלה המבקשת עובר לביצוע העבירה. לדבריה היא לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה ועל בית המשפט לאפשר לה להישפט ולתת לה את יומה, מאחר ועדויות השוטרים והמתנדבים באשר לעובדות ביצוע העבירה סותרות.

4.הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי המבקשת הודתה כי חרגה מהמועדים הקבועה בחוק ולפיכך אין מקום להיעתר לבקשתה.

5.משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון, כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י .

6.במקרה דנן, המבקשת קיבלה לידיה את הודעת הקנס עובר לביצוע העבירה ואף אישרה בחתימתה את קבלת הדו"ח. המבקשת, שבקשה להישפט, הצהירה בבקשתה, כי שלחה את בקשתה באיחור של ארבעה ימים, לטענתה, מחמת טיפול אינטנסיבי באביה החולה. יצויין, כי טענה זו לא נתמכה בתעודה רפואית כלשהי.

מכל מקום, משהוגשה הבקשה לאחר המועד הקבוע בחוק, אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

7.לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: