אלון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע עובדתי:

1.התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

2.התובעת הינה ילידת 21/11/87, סיימה לימודי חינוך מיוחד וכרגע בחופשת לידה. בעת התאונה היתה התובעת חיילת בת 19, ועתה הינה בת 26 שנים.

3.הנתבע 2 במועד הרלוונטי לתביעה נהג ברכב מס' רישוי 65-067-10, הנתבעת 1 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

4.לטענת התובעת, ביום 12/3/07 עת שימשה כנוסעת ברכב הנ"ל פתחה את דלתו על מנת לרדת ממנו, ואז במהלך יציאתה מן הרכב שמנועו עדיין פעל הוטחה הדלת בפנייה מה שהביא לפציעה באפה.

5.התובעת הובהלה לחדר המיון של בית החולים "זיו" בצפת שם איבחנו הרופאים אף לא סימטרי, נפיחות בגבנון של האף דו צדדי, ובצילום רנטגן שנערך נמצא שבר באף. התובעת טוענת כי מאז התאונה סבלה מקשיי נשימה דרך האף וכאבים, והיא עברה ב-3.4.08 ניתוח ליישור מחיצת האף וכריתת קונכיות. ב-16.8.11 עברה התובעת ניתוח נוסף בעזרת גלי רדיו להקטנת קונכיות האף, ולבסוף ב-23.1.12 עברה ניתוח קוסמטי ורפואי של האף, במהלכו עברה יישור מחיצת האף, ואף בוצעה כריתה ויישור תת ריריות סחוס מחיצת האף וכריתה אנדוסקופית חוזרת של ריריות הקונכיות התחתונות. התובעת טוענת כי בשל התאונה נגרמו לה אם כן נזקים רבים, וביניהם פגיעה בהשתכרותה בעבר, הוצאות רפואיות, צורך בעזרת צד ג' וכאב וסבל רב.

6.ב-7.5.08 וללא קשר לתאונה מושא תיק זה עברה התובעת תאונה נוספת בעת עלייה במדרגות ביתה, במהלכה נפגע אפה בשנית, באיזור פירמידת האף, ואף עלה חשש לשבר.

7.המחלוקת נסובה הן לעניין עצם האירוע ונסיבותיו, והן לעניין גובה הנזק.

דיון והכרעה

שאלת האירוע ונסיבותיו

8.מחומר הראיות עולה בבירור כי התובעת נחבלה ביום האירוע באפה. בראש ובראשונה אם כן יש להכריע במחלוקת העיקרית שהינה מחלוקת עובדתית הנוגעת לנסיבות המדויקות של החבלה, היינו, האם התובעת היתה מעורבת בתאונה שמשמעה תאונת דרכים ואכן נחבלה כתוצאה מהטחת דלת הרכב בפניה. למול גרסתה של התובעת כי מדובר בתאונת דרכים טוענת הנתבעת 1 כי האפשרות כי התאונה התרחשה כפי שטוענת התובעת אינה מתיישבת עם שורות ההגיון, ויש לדחות את הטענה כי פגיעתה אירעה בשל תאונת דרכים.

9.על פי ההלכה "המוציא מחברו עליו הראיה", קרי, נטל ההוכחה מוטל על התובעת.

במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה, כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה (ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פ"ד כא (2) 453, 47. 9.11.67.)

10.העדות היחידה לגבי עצם התרחשות התאונה כתאונת דרכים דווקא הינה עדותה של התובעת. אמנם הנתבעת הכחישה את האירוע, וניסתה להטיל ספק באמינותה של התובעת, אך כשלעצמי, התרשמתי ממהימנות התובעת ומצאתי את עדותה אמינה, סדורה ועולה בקנה אחד עם האמור בתצהירה. התובעת נחקרה בחקירה נגדית תוך שהיא מתבקשת להתייחס לפרטים הקטנים, אך תשובותיה נשארו חד משמעיות.

11.לא התעלמתי מכך שעדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין ונבחנת בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. לעדותה מצאתי סיוע במסמכים אשר נרשמו סמוך למועד התאונה, ואשר צורפו במסגרת מוצגי התובעת. כך הגרסה לעניין פגיעתה מדלת הרכב מופיעה כבר בדו"ח חדר המיון שם התקבלה התובעת זמן קצר לאחר האירוע ביום התאונה, מה שמעיד לטעמי על תלונה אמיתית ואותנטית."...לפני שעה קבלה מכה על האף עם הדלת של האוטו." גם בגיליון חדר המיון נוסף אשר מועדו שבוע לאחר התאונה חזרה התובעת שנית על גרסתה זו באשר לדרך פגיעתה (נספח ה' הנ"ל). את הגרסה האמורה ניתן אף לאתר במסמכים מאוחרים יותר כמו תיעוד ביקור אצל רופא צבאי מחודש אפריל 2007 (נספח ו' לתצהיר התובעת) ותיעוד ביקור אצל רופא נוסף ד"ר מוסקונה מחודש יוני 2007 (נספח י' לתצהיר התובעת).

דחיית גרסת התובעת מחייבת את המסקנה שלפנינו בחורה תאבת בצע אשר הבינה בזמן אמת בעודה סובלת כאבים עקב החבלה את השוני המשפטי בין היות התאונה תאונת דרכים למול היותה תאונה רגילה בלבד, ובחרה ליזום סיפור מצוץ מן האצבע ולדבוק בו לאורך חודשים שנים על מנת להיפרע מהנתבעת 1 שלא כדין. תיאור זה אינו תואם את התרשמותי מן התובעת.

12.זאת ועוד, כאמור, אין ספק כעולה מהתיעוד הרפואי כי אכן התובעת נחבל באפה באירוע דנן, ובתיעוד הרפואי שהוגש, לא נמצאה אי התאמה לנסיבות הנטענות, מלבד זאת לא הובאה ע"י הנתבעת כל השערה אחרת בדבר נסיבות פציעתה של התובעת, ומשכך טענת התובעת באשר לעצם האירוע לא נסתרה. גרסתה, אם כן, מתיישבת עם השכל הישר.

13.לא אוכל לקבל את טענות הנתבעת באשר לחוסר מהימנות גרסת התובעת.

14.ראשית, לעניין נסיבות התאונה הנתבעת טענה, כי אופן קרות התאונה כגרסת התובעת אשר לטענתה נפגעה במהלך יציאתה מן הרכב בעוד רגלה מחוץ לרכה וגופה עדיין בתוכו בקצהו (פרוטוקול הדיון מיום 8.10.13 עמ' 11 ש' 11-12), אינה מתיישבת עם ההיגיון ועם ניסיון החיים. לטענת הנתבעת, לו אכן היה הדבר כך לא היו נפגעות פניה של התובעת מהדלת כיוון שמכת הדלת היתה נבלמת ברגלה שהיתה מחוץ לרכב, ובכל מקרה דרך יציאה מרכב בצורה כזו אינה מאפיינת התנהלות רגילה. איני רואה אף עין בעין עם טענה זו. סביר בהחלט לטעמי כי יציאה מרכב תיעשה בדרך של הוצאת רגל החוצה, ואז הטיית הראש עם הפנים כלפי חוץ, ואחריו שאר הגוף. האף הינו האיבר הבולט בפנים, ובהחלט מתקבל על הדעת שבמצב בו דלת הרכב מוטחת כלפי פנים האף יהיה האיבר שיפגע או מחזית הפנים או מצדם. בהחלט יתכן כי הפנים עוברים את קו הרגל במהלך היציאה, ומשכך הרגל לא תבלום את המכה בוודאות.