אלון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לאופנועו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 31/12/09.

1. לטענת התובע ביום 31/12/09 עת נסע בכביש עם שני נתיבים לכיוון נסיעתו, עקף את הנתבעת 4 אשר נסעה בנתיב השמאלי מבין השניים , הגיע למעבר חציה, האט ועצר . כשהסתכל במראת הצד, הבחין כי הנתבעת 4 אשר המשיכה בנסיעה לכיוון מעבר החצייה , לא הבחינה בו. משכך, ניסה להיצמד כמה שיותר לחלק הימני בנתיב שלו וזאת, על מנת להימנע מפגיעתה, ברם ,ללא הועיל – הנתבעת פגעה בו מאחור וכפועל יוצא מכך, הקטנוע והוא נפלו לכיוון שמאל . לטענת התובע, הואיל והנתבעת פגעה בו מאחור וזאת, בתחום מעבר חצייה, הרי שהאחריות לתאונה מוטלת לפתחה ומשכך, יש לחייבה בנזקים אשר אירעו לו כפועל יוצא מהתאונה וכנתמך בדו"ח שמאי.

2. לטענת הנתבעים , בכתב הגנתם, הנתבעת 4 עמדה ברמזור אדום והנתבע, עקף את רכבה מימין ופגע ברכבה. בנסיבות אלו- לטענתם. האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבעת 4 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן, הוצגו בפני תמונות המעידות על הנזק לאופנוע .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

5.בתיק זה, כבכל הליך אזרחי מוטל על התובע הנטל להוכיח את טענותיו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" . נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", אשר בהקשר אליו נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 כי :

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

6.מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני , מדובר בגרסאות סותרות ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות או בעדויות אשר נשמעו בפניו, בכדי לתמוך באיזה מהגרסאות באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוונה.

לענין זה, תחילה – גירסתה של הנתבעת כפי שנשמעה בפני לא היתה קוהרנטית אל מול כתב ההגנה מטעמה – כך, במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת 4 כי היא הגיעה לרמזור אדום, הביאה את רכבה לידי בלימה, הנתבע התפרץ בין שני הרכבים ופגע ברכבה ולאחר מכן נפל.

תיאור התאונה מורכב משלושה עיקריים אשר שלושתם שונו על ידי הנתבעת 4 בעדותה בבית המשפט –

כך, התברר כי לא היה כל רמזור אדום במקום, אלא מעבר חציה עם רמזור התראה צהוב מהבהב.

בניגוד לטענתה בכתב ההגנה ולפיה התובע פגע בה וכי היתה במצב של עצירה במהלך התאונה , הרי שבמהלך הדיון ,הנתבעת הודתה כי היא נגעה בתובע ומשכך, נפל (ראה עמ' 3 שורה 7), את עדותה זו מוסיפה הנתבעת 4 ומפרשת באומרה :"יכול להיות שהוא חשב שכבר עצרתי כי הייתי בזחילה" וכן, מוסיפה ומעידה כי :"ההתנגשנו הדדית. אם הייתי רואה אותו הייתי עוצרת "(עמ' 3 שורות 15-16)- דהיינו היא מודה כי היא פגעה בנתבע וכן, מודה כי במעמד התאונה היא היתה בתנועה.

לאמור אוסיף כי הנתבעת למעשה הודתה כי היא לא ראתה את התובע עד למועד בו לטענתה, עמד מולה והיא פגעה בו , כך, בעמוד 3 שורות 6-7 היא מעידה:

"התובע הגיע בין שני רכבים, אני מודה שלא ראיתי אותו, הוא פנה שמאלה , אני נגעתי בו והוא נפל"

בשורה 16 היא מעידה:"אם הייתי רואה אותו הייתי עוצרת".

הואיל והנתבעת העידה כי לא ראתה את התובע, ממילא לא יכלה להעיד מעל מהלך האירועים עד שהבחינה בו ובכלל זה שאמנם עקף אותה מימין ורק אז התייצב מולה.

יתרה מכך, בעדותה יש משום תימוכין לטענת התובע ולפיה, הנתבעת לא ראתה אותו ומשכך, פגעה בו למרות שניסה להצמד לימין.