אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלומון לאב בע"מ נ' עירית ירושלים

אלומון לאב בע"מ נ' עירית ירושלים

תאריך פרסום : 29/10/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
13340-12-11
22/10/2013
בפני השופט:
עירית כהן

- נגד -
התובע:
אלומון לאב בע"מ
הנתבע:
עירית ירושלים

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית, שיהוי וסופיות השומות והיעדר עילה.

עיקרה של התביעה בטענת התובעת כי חויבה בתשלום ארנונה ביתר עבור הנכס בו היא מחזיקה, וזאת על יסוד נתוני שטח שגויים. ביחס לשטח נוסף המוחזק על ידי התובעת נטען כי לא ניתן לה פטור מנכס ריק על אף השגה שהגישה בנדון. הסעד שנתבע בכתב התביעה הוא החזר כספי בגין חיובי הארנונה ביתר, מתן חשבונות בדבר החיובים שהושתו על התובעת ופיצוי בגין אובדן עלויות שכר של עובדי התובעת עקב הצורך לטפל במחדלי הנתבעת הקשורים לפרשה ובהסדרת חיובי היתר.

לטענת המבקשת, הטענה לפיה חלה טעות בציון שטח הנכס נמנית על העילות הקבועות בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן – חוק הערר). בהתאם לכך, הסמכות לדון בטענה נתונה למנהל הארנונה ולגופי הערר שמעליו (ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים), ולבית משפט זה אין סמכות לדון בה. לטענת המבקשת מדובר במסלול ייחודי ובסמכות ייחודית לדיון במחלוקת.

עוד טוענת המבקשת כי על פי ההלכה הפסוקה ניתן יהיה לסטות ממבחן הסמכות הייחודית רק במקרים חריגים, בהם תוכלנה ערכאות של בתי המשפט הרגילים לדון בשאלות שבסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה. אחד מחריגים אלו מתקיים כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית, אולם ברור כי תביעה זו איננה "נושא בעל חשיבות עקרונית". חריג נוסף הוא בתביעת השבה המבוססת על רשלנות של הרשות. בכתב התביעה נטענה אמנם טענת רשלנות, אולם הטענה נטענה בעלמא, במטרה להיכנס לגדר סמכותו של בית המשפט. במקום נערכו מדידות מטעם המבקשת שעל יסודן הפיקה המבקשת שומות, ובכך היא פעלה על פי סמכותה ומילאה את חובתה. טענת הרשלנות נטענה בכתב התביעה באופן כללי וסתמי והמשיבה לא סיפקה כל תשתית עובדתית לרשלנות. כך, למשל, היא איננה טוענת כי יש בידיה מדידות מאותה תקופה המוכיחות כי המדידות שביצעה המבקשת אינן נכונות. לטענת המבקשת, הרשלנות המיוחסת לה נובעת מטעות בהבנת מסמכי החיוב.

עוד לטענת המבקשת, המשיבה מעולם לא הלינה על גודל השטחים כפי שנמדדו על ידי המבקשת וכפי שנרשמו בספרי העירייה ולא על השומות אשר הוצאו בהסתמך עליהם, ומשך כל השנים שילמה את חיובי הארנונה שהוצאו לה בגין הנכס ללא כל טענה בקשר לגודל השטח.

עוד טוענת המבקשת כי גם בנוגע לטענה לפטור בגין נכס ריק אין סמכות לבית משפט זה. מדובר למעשה בתקיפת החלטה בנושא ארנונה על פי תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993. המחוקק התווה רק שני מסלולים מקבילים לתקיפה ישירה של החלטה בעניין ארנונה – בדרך של השגה על פי חוק הערר או בדרך של עתירה מנהלית בעניינים שאינם מוגדרים בחוק הערר. מאחר ובקשת פטור בגין נכס ריק אינה נמנית על המקרים שהוגדרו בחוק הערר, הרי שהסמכות לדון בתקיפת החלטה בעניין זה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, הקובע כי כל עתירה כנגד הרשות המקומית בענייני תשלום ארנונה תידון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. על פי הפסיקה, כאשר מדובר בתקיפה ישירה של החלטת הרשות אין לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בה.

עוד לטענת המבקשת השומות שנערכו לנכס הן סופיות ואינן ניתנות היום לפתיחה מחדש. חוק הערר מגביל את הנישום להגשת השגה על השומה בתוך 90 יום מיום קבלת הודעת החיוב. העלאת טענות בקשר לגודל הנכס כיום, לאחר שנים רבות, מהווה שיהוי ניכר ומהותי אשר בעקבותיו מצבה של המבקשת שונה לרעה.

עוד טוענת המבקשת כי העובדה שחלף המועד הקבוע בחוק להשגה, אין פירושה כי על בית המשפט לצאת מגדרו על מנת לנסות לסייע לנישום ולפתוח שעריו בפניו בכל מחיר על מנת לזכותו בסעד. בהחלט יתכן כי בנסיבות בהן חלף המועד להשגה לא תהיה לנישום תרופה כלל, כיוון שהמועד לדיון בטענותיו הנתונות לסמכותם הייחודית של גופי הערר המנהליים חלף, ואין לו להלין אלא על עצמו. קציבת המועד היא אחת התכליות המרכזיות של חוק הערר, ובבסיסה עומד עיקרון סופיות השומה, לפיו אין מקום לפתוח לדיון מחודש שומות של שנים עברו ולערער בכך את יציבותה התקציבית של הרשות.

המשיבה מסכימה כי מסעיף 3 לחוק הערר עולה כי לגופים המנהליים קיימת סמכות דיון ייחודית לדון בתביעות שונות הנוגעות לארנונה, לרבות בטענה של טעות בגודל הנכס, אולם לטענת המשיבה לכלל זה נקבע חריג והוא שכאשר מוגשת תביעה המבוססת על עילת רשלנות, חוק הערר אינו חוסם את דרך הפניה הרגילה לבית המשפט. בדומה נקבע כי כאשר בפי התובע טענות שעניינן גביית יתר, כבענייננו, יש לאפשר העלאתן בערכאות שיפוטיות.

עוד לטענת המשיבה גם לפי מבחן הסעד, הקובע את שאלת הסמכות העניינית, קונה בית משפט זה סמכות לדון בתביעה הכספית שהוגשה כנגד המבקשת, וזאת גם אם עילתה נולדה בתחום המשפט המנהלי.

לטענה בדבר היעדר תשתית ראייתית לטענת הרשלנות עונה המשיבה כי התשובה לשאלה אם תביעה מגלה עילה אם לאו נבחנת רק על פי האמור בכתב התביעה ובית המשפט בודק אם - בהנחה של האמור בכתב התביעה אמת - מגלה כתב התביעה עילה.

עוד לטענת המשיבה, מחיקת התביעה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ודי בקיומה של אפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד אותו הוא מבקש כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה. עוד נטען כי בניגוד למשתמע מהבקשה, לתביעה צורפו אסמכתאות רבות לתמיכה בכל שלוש עילות התביעה, לרבות בעניין הכללת השטח שאינו חלק מהמושכר.

בעניין הבקשה לפטור מנכס ריק טוענת המשיבה כי הגישה השגה למבקשת וזו כלל לא הגיבה להשגה. משלא ניתנה כל החלטה על ידי המבקשת, ממילא קורס כל הפרק בבקשה העוסק בדרכי תקיפתה של החלטה בענייני ארנונה.

עוד טוענת המשיבה כי התעלמות המבקשת מההשגה כמוה כהסכמה מצידה לנטען בהשגה, וזאת מכוח הפסיקה, דיני ההשתק והוראת סעיף 4(ב) לחוק הערר. המשיבה אינה מבקשת לתקוף את ההסכמה אלא לאכוף אותה על המבקשת. עסקינן, אפוא, בתביעה לסעד כספי גרידא ולא למתן סעד כנגד החלטה מנהלית, ובמקרים כאלו הסמכות היא לבית המשפט האזרחי.

עוד לטענת המשיבה, טענת המבקשת בעניין שיהוי נגזרת מטענתה הקודמת לפיה מוגבלת המשיבה לתביעה לפי חוק הערר על המועדים הקבועים בו, ולכן משהראתה המשיבה שאין בסיס בפסיקה לטענה הראשונה ממילא אין תקומה גם לטענה הנגזרת בעניין שיהוי ביחס למועדים שנקבעו בחוק הערר. משאין בחוק הערר כדי לשלול את זכותה של המשיבה להשבת הכספים ששולמו על ידה במסגרת תביעה אזרחית רגילה, יש לבחון את זכאותה להשבה על פי חוק ההתיישנות ולא לפי דיני השיהוי. בענייננו לא חלפה תקופת ההתיישנות ואף לא נטען כך בבקשה.

אשר לטענה בדבר סופיות השומות ושינוי מצבה של המבקשת לרעה טוענת המשיבה כי ראשית, לא צורף לבקשה תצהיר המפרט את העובדות הנוגעות לטענת שינוי המצב לרעה, ושנית, במסגרת האיזון בין אינטרס הרשות הציבורית בגביית כספים לצרכי ציבור לבין הסתמכות הפרט על תקינות פעולות הרשות המנהלית, אין זה מן הראוי כי רשות שלטונית תחזיק בכספים אשר נגבו על ידה שלא כדין ועליה להשיבם למי ששילמם כתוצאה מחיוב שגוי שנבע מרשלנותה. ביחס לטענה בדבר שיבוש אפשרי בתקציבה של המבקשת מפנה המשיבה לדבריו של פרופ' דניאל פרידמן בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט, לפיהם "רשות שלטונית יכולה לתכנן הטלת מס וגביית מס באופן שחלוקת הנטל תהיה צודקת ולא תיחתך על פי גורם מקרי, שלפיו אלה ששילמו מס, שאיננו מגיע, יפלו קורבן לצורכי הכלל".

דיון

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 קובע כי:

"(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ