אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלול נ' עיריית ירושלים

אלול נ' עיריית ירושלים

תאריך פרסום : 05/07/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
1356-06
01/07/2012
בפני השופט:
ענת זינגר

- נגד -
התובע:
מיכאל אלול ע"י ב"כ עו"ד קרניאל ו/או עו"ד ויצמן ואח'
הנתבע:
עיריית ירושלים ע"י ב"כ עו"ד גרין
פסק-דין

פסק דין

תמצית המחלוקת:

עסקינן בתביעה כספית אשר הועמדה לצרכי אגרה על סך של 1,000,000 ₪. התובע טוען כי יש להורות לעיריית ירושלים, היא הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין שימוש שעושה האחרונה במקרקעין בהם הוא מפעיל חניה (להלן: "העירייה" או "הנתבעת"). דמי השימוש נתבעו הן בגין מכולת אשפה המוצבת בשטח החניה והן בגין מטרד אשר לפי הטענה, נגרם עקב זריקת אשפה במכולה ובשטח סמוך (ערימות עפר וגזם). כפי שיפורט להלן - ברקע הדברים עמדה בתחילה גם מחלוקת באשר לתשלום הארנונה בגין שטח החניה.

יוער עוד בפתח הדברים כי אין מחלוקת שהחניה עצמה לא רק שמופעלת ללא רישיון עסק אלא גם חרף החלטות שיפוטיות שניתנו בעניין.

בתביעה נטען כי התובע מפעיל מגרש חניה ברח' יפו 217/הרצל 6 - בשכונת עץ חיים בירושלים מכוח חוזה שכירות. לטענת התובע הוא חויב בתחילה בארנונה בקשר לאותה שכירות לפי 1,200 מ"ר, לאחר מכן זו הופחתה לתעריף המבוסס על 550 מ"ר, אך בפועל הגבייה נערכה לפי 620 מ"ר. בהתאם לנטען, עמדה ביסוד ההפחתה, קבלת טענתו כי חויב בגין שטח החורג מזה אשר בו החזיק. נטען כי ביום 11.5.04 התקבלה הסכמה בין הצדדים וזו הוחלה למפרע. התובע מוסיף ומציין כי הנתבעת סירבה ליתן לו ההנחה שניתנה לבעלי נכסים דומים.

באשר לתביעה בגין דמי שימוש - נטען כי מאז ספטמבר 2000 משיגה העירייה את גבולו בכך שהיא מציבה מכולת אשפה גדולה, ללא הסכמת הבעלים המשכיר לו השטח וללא תשלום דמי שכירות. התובע מפנה בתביעתו למקרה דומה ברח' שמאי 12, שם שילמה העירייה לטענתו לא פחות מ- 7,000 ₪ לחודש, למחזיק המקרקעין, בגין רשות לשים מכולה בשטחו. התביעה הוגשה על יסוד טענת רשלנות, השגת גבול, וכן מטרד ליחיד. התובע הוסיף וטען כי בקרקע הסמוכה למכולה משליכים פסולת המרחיקה לקוחות ממגרש החניה וכי בעקבות האבק, אף נאלץ להפסיק עסק שירות לשטיפת מכוניות שהקים בשטח המושכר.

התביעה היא בגין דמי שימוש ראויים לנוכח הצבת המכולה (13,000 ₪ לחודש למשך 60 חודשים ובסך הכול 780,000 ₪) וכן בגין אחסון פסולת בשטח המושכר (על בסיס 13,000 ₪ למשך 6 חודשים ובסך הכול 78,000 ₪, שכן שימוש זה אינו רצוף). לחלופין התבקש פיצוי בסך 369,280 ₪ (ר' סעיף 30 לכתב התביעה).

העירייה טענה בהגנתה שמגרש החניה מופעל ללא רישיון עסק, כאשר התובע אף הורשע בכך בבימ"ש לעניינים מקומיים. לטענתה מי שמנהל עסק שלא כדין, אינו יכול לתבוע נזקים שלכאורה נגרמו לו באשר לאותו שימוש. לגרסת הנתבעת - על אף שהתובע שכר לטענתו מגרש בגודל של כ - 300 מ"ר, בפועל הוא תופס חזקה בשטח של 1,816 מ"ר, ומהטעם הזה הוא חויב בתחילה בארנונה הגבוהה. מאחר והתובע טען בעבר שבחלק מהשטח חונים רכבים שנכנסים דרך רח' יפו ולא משלמים לו דמי חניה, ניתנה במסגרת הסכם פשרה, הסכמה להפחתת הארנונה לשטח של 550 מ"ר. זאת, אף שהטענה לא התקבלה. משאותרו לאחר מכן מבנים במקום, הועלה התעריף ל - 592 מ"ר. מאחר ובמועד הגשת כתב ההגנה הייתה במקום גדר המונעת כניסת כלי רכב מיפו, טענה הנתבעת בהגנתה כי יש מקום להחזיר את הארנונה לחיוב המקורי. הנתבעת מבהירה עוד בהגנתה כי התובע לא קיבל את ההנחה מארנונה שביקש לפי הוראות תקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחות מארנונה), תיקון מס' 4 התשנ"ב-2002, מכיוון שלא עמד בקריטריונים של הזכאות אשר אחד מהם הוא קיום רישיון עסק או לכל הפחות אישור שהוגשה בקשה כזאת. לפיכך, כך נטען, בצדק נדחתה הבקשה להנחה.

באשר למכולה, טענה הנתבעת בהגנתה כי זו מוצבת בשטח כבר שנים רבות וזאת עוד לפני שהתובע שכר את המגרש. התובע ידע על דבר קיומה בעת ששכר המקום. כמו כן שתק התובע למעלה מארבע שנים, בהן הפעיל החניון ויש בכך למנוע ממנו לטעון לפיצוי בגין תקופה זו. התובע העלה רק ביום 12.9.04 את נושא המכולה, אך גם זאת עשה אגב השגה על ארנונה, באופן סתמי וללא כל דרישה ספציפית בקשר לכך. הנתבעת מודה שקיים מקרה חריג אחד או שניים שהיא נאלצה לשלם שכירות, כדי להציב מכולות אשפה, בשטח פרטי, אך מובהר בהגנה כי בשכונת עץ החיים, הרלוונטית לענייננו, אין בכך כל צורך, שכן אין מחסור שם בשטח ציבורי. בכל מקרה, נטען כי אין מקום להשוואה את שווי השכירות במרכז העיר לשווי השכירות בשכונת עץ חיים.

הנתבעת הכחישה קיום פסולת בחלקה, לטענתה עובדי התברואה מפנים את המקום באופן קבוע. נטען כי התובע הוא שהציב במקום את ערימות העפר הנחזות בתמונות שהציג וזאת עובר לפיזורם במתחם. התובע גם העמיד מבנים לא חוקיים וללא היתר במתחם ואלה משמשים אותו להפיק רווחים. הנתבעת טוענת כי בכל מקרה, מגרש החניה אינו בתפוסה מלאה, לנוכח השטח הגדול בו תפס התובע חזקה בפועל. המגרש אינו מלא גם לנוכח עליבות המגרש, ובגלל שבסמוך ישנם מגרשי חניה גדולים וטובים יותר. נטען כי גם על יסוד זה, אין מקום לטענה שהתובע מפסיד הכנסות בגלל המכולה. האבק שיש במקום הוא רק בגלל שהמגרש עצמו לא סלול ונסיעה בו גורמת לאבק. העירייה מציינת שאכן ידוע לה שהיה במקום עסק לשטיפת מכוניות, אך הוטעם כי גם עסק זה פעל ללא רישיון עסק.

בהמשך למחלוקת בסוגיית הארנונה והשטח בו עושה התובע שימוש בפועל - טענה הנתבעת כי התובע השתלט על שטחים שלא הושכרו לו, תחם אותם והוא מקבל דמי שכירות גם בגין חניה בנ"ל (ר' סעיף 5 ב' ו- ג' להגנה). בהמשך ועוד בטרם הועבר התיק לדון בפני, הורחבה הטענה, עת נטען על יסוד האמור כי אין לפסוק לתובע כל פיצוי, מאחר ואותם שטחים בהם הוא משתמש כחלק מהמגרש הם בבעלות העירייה והיקפם עולה על שטח המכולה. אעיר כי על אף שעסקינן בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2006 ועל אף שהראיות התומכות באותה טענה, הוגשו עוד בשנת 2007 - טען לראשונה ב"כ התובע בדיון ביום 17.2.11 כי לדידו אין מקום לאותן טענות המהוות הרחבת חזית. משהיה ברי לנוכח אותו חומר ראיות, שהוגש כאמור זמן רב מוקדם יותר, כי סוגיה זו אכן תהא אחת מהסוגיות העומדות במוקד ההכרעה – נסוב, בסופו של יום, חלק ניכר מחקירת העדים על הסוגיה האמורה.

אעיר עוד בפתח הדברים כי התובע, מטעמיו, לא שב בסיכומיו על טענותיו הנוגעות לארנונה בה חויב, על אף שבתביעתו העלה סוגיה זו וכן על אף שבמהלך שמיעת התיק הייתה התרשמותי כי ייתכן והתביעה דנן הוגשה כדי לגרום להסכמות באשר לארנונה.

כמו כן - מטעמים השמורים עימו, בחר גם שלא להתייחס למחלוקת הנרחבת באשר לשטח בו הוא עושה בפועל שימוש כחניון (כאמור שטח הכולל בחלקו שטחים שהינם בבעלות העירייה). כדי להסיר ספק אציין כי ב"כ התובע חקר העדים נרחבות גם על סוגיית השימוש הנגדי בשטח של העירייה (ר' לדוגמא - בעמ' 33 ש' 10, חקירה על מעין שביל אשר לטענת התובע חוצץ בין שני חלקי המגרש - זה שהושכר לו וזה שהינו בעלות העירייה, ר' שם גם בש' 30 שאלה לגבי כמה רכבים חונים בכל חלק של המגרש. ר' עוד עמ' 42 ש' 27, שאלה באשר לדרישת התובע לתשלום מרכבים שחונים בשטח העירייה, ר' שאלתי למומחה מטעם בית משפט בהמשך לחזית שעלתה בשאלות האחרות בעמ' 76 ש' 16-15, ור' עוד על השביל החוצץ כביכול, בין שני חלקי המגרש, בעמ' 95 ש' 5).

מטעם התביעה הוגשו בסופו של יום ארבעה תצהירים וחוות דעת כדלקמן:

תצהיר התובע - בו חזר על הטענות דלעיל והוסיף כי היה מקום ליתן לו הנחה נוספת בארנונה משעלתה השגגה באשר לשטחו, אך חרף זאת בקשתו סורבה. נטען כי העירייה אף הפרה את הסכם הצדדים באשר לתעריף הארנונה והחלה לגבות ארנונה בגין שטח מלא של 1,115 מ"ר. מנספחים שצורפו לתצהיר עלה כי השינוי היה מיום 1.1.05 בעקבות מדידה חוזרת שלימדה על חזקה בשטח של כ- 1,157 מ"ר, כשטח חניה. מנספחים נוספים שצורפו לתצהיר עלה עוד כי כנגד התובע ננקטו הליכים פליליים בגין ניהול עסק ללא רישיון. בהמשך להרשעתו באמור, פנה התובע עם בקשה לקבלת רישיון לעסק אך הבקשה נדחתה ממספר טעמים ובהם העובדה שקיימים בשטח מבנים ללא רישיון וכן יש צורך בהיתר לשימוש חורג. התובע תקף האמור במסגרת עת"מ (מחוזי י-ם) 812/06 (כב' הנשיאה מ. ארד), אך עתירתו נדחתה לנוכח העובדה שבמקום חלה תב"ע 2496א' המאפשרת רק חניונים תת קרקעיים, בתוך מבנים מסחריים. במסגרת נספחי התצהיר הוצג גם חוזה המלמד כי התובע שכר למשך שנים-עשר חודשים, המתחילים ביום 11.5.04, זכויות ממר אריה גולובנצ'יץ שהינו בעלים של 276257/700400 חלקים והמחזיק במגרש הידוע כגוש 30137 חלקה 131 ברח' יפו מול התחנה המרכזית. בהתאם לחוזה, הוא נחתם לאחר שבעבר ניהל התובע במקום חניון ומכון לשטיפת מכוניות וזאת מכוח שכירות ממר שמעון גולובנצ'יץ ובתמורה שילם לו 6,000 ₪ כולל ארנונה. השכירות החדשה הייתה רק לחניית מכוניות והתמורה הועמדה על 500$ לחודש. לא מצוין בחוזה היקף השטח המושכר וקיימת אופציה לשנת שכירות נוספת (עד 10.5.06). התובע הוסיף וטען כי יש לשלם לו דמי שימוש בשים לב לתשלומים שניתנו לבעל מקרקעין ברח' שמאי 12 אשר בשטחו הוצבה מכולה משנת 1997 ועד לשנת 2000 (מכולה בגודל של כ- 16.45 מ"ר). נטען כי בגין האמור שילמה העירייה למחזיק באותם מקרקעין לא פחות מסך של 3,000$ +מע"מ מידי חודש וזאת גם בכפוף להתחייבות שסביבת המכולה תהיה נקייה מפסולת ואשפה. עוד נקבע שם, פיצוי מוסכם של 1,000$ לכל יום איחור בפינוי מכלי האשפה. התובע טען כי בהסכם נוסף ואחר שולמו דמי שכירות נמוכים יותר, אך זאת בשים לב להנחה בארנונה. לתצהיר צורף מכתב משנת 1996 - המגלם את ההסכם ביחס לשטח האמור ברחוב שמאי ובנוסף תצהירים של מר קובי סדן מנהל מחלקת נכסי העירייה. מתצהירי מר סדן עולה כי ההסכם באשר לרח' שמאי, לא כובד על ידי העירייה, עת עלה כי מרבית המכולה ניצבת בשטח של העירייה. עוד ניתן ללמוד מאותו תצהיר כי העירייה סירבה לקיים ההסכם וטענה, בין השאר, לטעות והטעייה וזאת אף בהקשר רחב יותר מאשר סוגיית המכולה.

התובע טען כי העירייה אינה דואגת לפנות המכולה במועד והחל משנת 2003 היא גם עושה במקום שימוש כאתר לשפיכת פסולת שונה. לתמיכה באמור צירף תמונות בהן נראית פסולת הגולשת מהמכולה וכן תמונות בהן נראות ערימות עפר. הוצג תצהיר משנת 2003, שנשלח אגב השגת התובע על גובה הארנונה בה חויב. התצהיר כולל טענות דומות. יצוין כי בתצהיר זה נאמר שבעבר עשה התובע שימוש בחלק זניח לשטיפת מכוניות, אך שימוש זה נסגר זה מכבר (דהיינו עוד עובר להגשת התביעה). התובע טען כי המכולה תופסת שני מקומות חניה והלכלוך הנוסף עוד שני מקומות נוספים. התובע הוסיף והעלה טענות באשר לפגיעה הנגרמת מהלכלוך והאבק שבמקום, לרבות הטענה כי מטעם זה חדל להפעיל שם עסק לשטיפת רכבים. התובע פירט טענותיו הכספיות והעילות המשפטיות להיעתר לתביעתו.

תצהירים של האדונים יקותיאל דרעי ויהודה שושן - אשר בהם נטען שביקרו במגרש במהלך השנים 2000 עד 2006, עשרות פעמים, וראו את מכולת האשפה והאשפה המפוזרת מסביב. עוד טענו כי בעת ביקור בשעות הבוקר ואחרי הצהריים - החניון היה בתפוסה מלאה, עם מקומות פנויים ספורים. הוגש גם תצהיר דומה של דביר לנקרי, אך ביום 8.12.11 ויתר ב"כ התובע עליו, בהעדר התייצבות לחקירה נגדית (ר' עמ' 32 לפרוטוקול).

חוות דעת של השמאי ד"ר א. פורת - הקובע שיש מקום לתשלום סך של 4,500 דולר לחודש בתוספת מע"מ, בגין שטח המכולה ויתר השטח שנתפס עקב בעיית תמרון ו/או לכלוך. לדברי השמאי לא ניתן להחנות מכוניות בשטח המכולה (שמונה מ"ר) וגם בשטח סמוך בגלל ערימות עפר ואשפה. סך הכול, מדובר בשטח המקביל לשטח של כשלוש מכולות (24 מ"ר). לנוכח השטח האמור ובתוספת רדיוס תמרון של כניסה ויציאה, מדובר למעשה בשטח של 45 מ"ר. בחוות הדעת מתייחס ד"ר פורת גם לחניון ברח' שמאי והשכירות ששולמה שם וקובע השומה על בסיס השוואתי, ביחס למשולם שם. נטען כי דמי השכירות הראויים למ"ר עומדים על 100 $ ולפיכך בגין כלל השטח יש להעמיד דמי השכירות החודשיים על 4,500 $.

תצהיר של המשכיר, מר אריה גולובנצ'יץ – אף שבתחילה נמסרה הודעה כי הוגש תצהיר מטעם המשכיר (ר' הודעה מיום 1.4.07), לא הייתה לאחר מכן מחלוקת כי זה לא הוגש עת הוגשו ייתר ראיות התובע. רק בשלב מאוחר מאוד של ההליך, התבקשה רשות להשלים תצהיר זה. לנוכח גמישות שהייתה גם עם הנתבעת בעניין ראיותיה, נעתרתי לאותה בקשה (ר' החלטה בעמ' 63 לפרוטוקול ור' החלטה קודמת, בעניין ראיות הנתבעת, בעמ' 52 לפרוטוקול). בסופו של יום הוגש ביום 28.12.11 תצהירו של מר אריה גולובנצ'יץ, אשר כל שנאמר בו הוא כי הוא מבעלי המקרקעין הרלוונטיים וכי במהלך התקופה שמספטמבר 2000 "ועד לאחרונה", היה המגרש מושכר לתובע. על אף שעוד עובר להגשת התצהיר, עלתה אי בהירות באשר לפרטי השכירות/שכירויות, בחר המצהיר שלא להבהיר בתצהירו - מהו שטח המגרש שהושכר, מיקומו בתוך כלל המגרש והשטח הסמוך, דמי השכירות בתקופות השונות וכיו"ב. כן לא צורפו העתקי החוזים הרלוונטיים, אף שעוד בעת חקירת התובע, במועד מוקדם יותר, הוא אמר שניתן להציג חוזים נוספים (ר' עמ' 9 ש' 29). אעיר כי יש משמעות רבה לדברים שהחסיר התצהיר וזאת לנוכח העובדה שחסר זה נותר על אף הרשות החריגה להגיש תצהיר באיחור, במועד בו היה כבר ברי כי מצופה שאותו תצהיר ישלים את שהחסיר התובע, באשר לזכויותיו במקום וכן היה כבר ברור מה טרם הושלם.

יש להעיר כי מטעם התביעה הוגשה בתחילה גם חוות דעת של המהנדס ג'אברה תאופיק אך משלא התייצב המהנדס לחקירה, חרף מספר הזדמנויות שניתנו לכך, יש מקום להתעלם מהאמור בחוות דעתו (ר' החלטה בעמ' 97 לפרוטוקול).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ