אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלוחידי נ' מדינת ישראל

אלוחידי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 30/07/2012 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי מרכז
47536-03-12
03/07/2012
בפני השופט:
טל

- נגד -
התובע:
עאדל אלוחידי
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

בפנינו ערעור על החלטת בימ"ש קמא (כב' השופטת שלומית יעקובוביץ), בת"פ 1683/09 (בימ"ש השלום בראשון לציון), שהתקבלה ביום 4.12.12, לפיה תשלם המשיבה למערער סכום של 22,417.56 ₪, שהוא מחצית הסכום הקבוע בתקנות בגין תקופת מעצר של 129 ימים בהם היה עצור מתום פרשת התביעה ועד לסיום ההליך בזיכויו מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

עיקרי העובדות:

1.כנגד המערער ואחר הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון התפרצות לעסק (עבירה לפי סעיף 407(ב) + 25 לחוק), היזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 לחוק) והחזקת כלי פריצה (עבירה לפי סעיף 409 לחוק).

ע''פ כתב האישום המערער והאחר ניסו לפרוץ לעסק "שוקולד בר" בחולון. המערער החזיק מוט ברזל, כופף את תריס הגלילה של העסק והאחר עמד בצמוד אליו ועזר לו. באותן נסיבות גרם המערער יחד עם האחר היזק בזדון לעסק בכך שכופפו את תריס הברזל וחיבלו במנעול. המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום, לטענתו הוא אכן היה במועד הרלוונטי בסמוך למקום האירוע, אך יחד עם זאת אין לו קשר לאירוע.

2.בתום שמיעת הראיות, ביהמ''ש קמא זיכה את המערער, וזאת מאחר ולא הובאו ראיות הקושרות אותו לעבירות המיוחסות לו ברמת הוודאות הנדרשת, וכן בשל מחדלי חקירה. המערער היה עצור מיום האירוע, 2.3.09 ועד לזיכויו ביום 17.11.09.

בעקבות הזיכוי הגיש המערער לבימ"ש קמא את הבקשה לפיצויים נושא הערעור.

ההחלטה נושא הערעור:

1.ביהמ''ש קמא הביא בתחילת ההחלטה ואת הפסיקה הדנה בהוראת סעיף 80 לחוק העונשין. בימ"ש קמא קבע כי הרציונל של הוראת הסעיף הוא האיזון הנכון שבין הפגיעה בזכויות הפרט המצדיקה פיצוי לבין משקלו של האינטרס הציבורי שעלול להיפגע עקב מתן פיצויים בדרך של הרתעת יתר של התביעה. ישנם שני תנאים מצטברים לשימוש בסעיף: הראשון, זיכוי של הנאשם בדין או ביטול כתב האישום על פי סעיף 94(ב) לחוק סדר הין הפלילי (נוסח משולב), התשמ''ה-1982. השני, אחת משתי חלופות: בראות ביהמ''ש "שלא היה יסוד לאשמה" או מקום שראה כי "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".

2.ב''כ המערער טען בביהמ"ש קמא כי הוא זכאי לפיצוי בגין תקופת מעצרו הארוכה (למעלה משמונה חודשים) הן מן הטעם כי לא היה יסוד לאשמה כנגדו, ולא היה חומר חקירה כדי לבסס הרשעה, והן מן הטעם כי התקיימו אותן "נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצוי לאור אופי זיכויו – זיכוי מוחלט.

3.מנגד, ב''כ המשיבה טענה כי דין בקשתו של המערער להידחות, מכיוון שעניינו אינו תואם את הדרישות המצויות בהוראת סעיף 80 לחוק העונשין. בעת הגשת כתב האישום הייתה קיימת תשתית ראייתית מספקת להגשתו, לרבות עדויות שוטרים אשר תפסו את המערער. בנוסף, לגבי טענת ה"נסיבות האחרות" המזכות בפיצוי, טענה כי המערער זוכה מחמת הספק, הפנתה לחוסר מהימנותו עליה עמד ביהמ''ש בהכרעת הדין, ולעובדה כי לאחרונה נגזרו עליו 38 חודשי מאסר בגין עבירות רכוש.

4.ביהמ"ש קמא קבע כי בעניינו של המערער לא ניתן היה לקבוע כי "לא היה יסוד להאשמה". ניתן ללמוד זאת גם מהתנהלות המערער במהלך המשפט, אשר כלל לא טען כי "אין להשיב לאשמה". עם זאת, קבע ביהמ"ש קמא כי התקיימו "נסיבות אחרות המצדיקות" פיצוי ולו חלקי משלושה טעמים: הראשון, הזיכוי הינו מלא, להבדיל מזיכוי מחמת הספק. השני, מחדלי חקירה אשר אלמלא היו קיימים, ביהמ''ש היה בוחן בצורה אחרת לגמרי את הבקשה למעצר עד תום ההליכים. השלישי, התנהלות המשיבה לאחר שהושלמה הבאת הראיות בתום פרשת התביעה, ולאחר שנתגלעו אותם בקיעים במארג הראייתי בכל הקשור לזיהויו של המבקש כמי שביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. היה על המשיבה באותו שלב לשוב ולבחון את עמדתה באשר להמשך ההליך כולו (חזרה מכתב האישום), או למצער להמשך מעצרו של המערער.

יחד עם זאת, יש לשקול גם את העובדה שהמערער הורשע לאחרונה בעבירות רכוש, אשר אחת מהן לפחות בוצעה לאחר זיכויו ושחרורו בתיק זה ונגזרו עליו 38 חודשי מאסר.

ביהמ''ש קמא פסק כי יש להכיר בזכאותו של המערער לפיצוי חלקי בגין המעצר, העולה כדי מחצית מהסכומים הקבועים בתקנות בגין תקופת מעצרו מתום פרשת התביעה, קרי: מתאריך 12.7.09 ועד לשחרורו בתאריך 17.11.09.

נימוקי הערעור

עם תום פרשת התביעה, כאשר היה ברור כי אחד השוטרים אינו דובר אמת, לא השכילה המשיבה לחזור בה מכתב האישום, או לכל הפחות לבקש את שחרורו של המערער בתנאים מגבילים עד לסיום ההליך המשפטי. העותר נותר עצור עוד ארבעה חודשים עד לזיכויו.

2.בערעור מובאות עדויותיהם של שלושה שוטרים ומפורטות הסתירות בהן, וההוכחות לכך שעדויותיהם אינן עולות בקנה אחד. להלן מספר דוגמאות:

א.השוטר בן צור טען כי שמר על קשר עין רציף וראה את ניסיון ההתפרצות, אך למעשה הוכח כי כלל לא יכול היה לראות את המערער, ואף הגיע למקום האירוע רק לאחר שהמערער ברח מהמקום.

ב.השוטר אוקטן כתב בדו''ח הפעולה שלו כי החשודים הבחינו "בי". לא רשום הבחינו "בנו", וגם מכך ניתן להבין כי אוקטן היה שם לבדו.

ג.עד התביעה רס''מ מאיר זנאטי טען כי לא נערכה בדיקת טביעות אצבעות על הלום "משיקולים מקצועיים".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ