אלוגל בע"מ נ' יחיד סי מרבצי דולומיט(2001)ס"ד בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית בגין הפרת חוזה נטענת בין התובעת, חברה המבצעת עבודות קידוח ופיצוץ במחצבות, לבין הנתבעת, המפעילה מחצבה.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים.

1.בין התובעת והנתבעת הוסכם כי התובעת תבצע עבודות קידוח ופיצוץ במחצבת הנתבעת. העבודה מבוצעת כך שתחילה קודחת התובעת קדחים הנמדדים במטר אורך, ולאחר מכן מבצעת התובעת פיצוץ.

2.התובעת טוענת כי ההסכם שבין הצדדים הוא הסכם בכתב נספח א' לתצהירו של מר ביבר מטעם התובעת (להלן: "ההסכם שבכתב") בתוספת הסכמות בעל-פה. הנתבעת טוענת כי ההסכם שבין הצדדים היה כולו בעל-פה וכי ההסכם שבכתב אינו קשור אליה.

3.התובעת טוענת כי הוסכם שהעבודה תבוצע תמורת 12 ₪ ל- 9 ₪ לכל מטר קידוח על פי מכונת הקידוח שבאמצעותה תבוצע העבודה. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הוסכם על מחיר קבוע של 12 ₪ למטר בלבד (ללא סכומים נוספים בגין חומרי נפץ, הובלות וכו'). עם זאת, בתצהירו של מר אטיאס מטעם הנתבעת נטען כי סוכמו שני מחירים: 9 ₪ למטר בביצוע עבודות עם מכונת קידוח של הנתבעת ו- 12 ₪ למטר בביצוע עבודות עם מכונת קידוח של התובעת.

4.לטענת התובעת, התחייבה הנתבעת לרכוש מכונת קידוח הידראולית תקינה ולהעמיד אותה לרשות התובעת. הנתבעת העמידה לרשות התובעת מכונת קידוח הידראולית פגומה ובכך גרמה לתובעת להשחית זמן ולהוציא הוצאות. התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבעת בגין השחתת הזמן וההוצאות שהנתבעת גרמה לתובעת. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי דובר על שכירת מכונת קידוח מחברת קטרפילר ולא על רכישה, וכי סוכם שכל העלויות בגין המכונה יחולו על התובעת. בתצהיר עדותו של מר אטיאס נטען כי היה לצדדים רצון משותף לבדוק אפשרות של רכישה מכונה הידראולית על ידי התובעת ושיפור בתפוקה, ובעקבות זאת התגבשה הצעה לפיה תבדוק התובעת אפשרות רכישת מכונה הידראולית מקטרפילר. מכיוון שהמכונה יקרה, לא יכלה התובעת לעמוד בתשלום, ולכן דובר על כך שתחילה ישכרו את המכונה ולאחר מכן יחשבו דמי השכירות על חשבון הרכישה. מאחר וחברת קטרפילר לא היתה מוכנה להשכיר את המכונה לתובעת אלא רק לנתבעת, הוסכם כי הנתבעת תשכור את המכונה ההידראולית, וזו תעמוד לרשות התובעת, לכלל העבודות שתבצע, כאשר העבודות של הנתבעת יזכו לקדימות על פני ביצוע עבודות על ידי התובעת לאחרים.

5.התובעת טוענת כי הנתבעת לא שילמה לה בגין כל העבודות שביצעה. הנתבעת טוענת כי שילמה לתובעת כל שהיה עליה לשלם לה לפי ההסכם.

6.לטענת התובעת היא ביצעה עבודות בחודש מרץ 2004 והוציאה בגין כך חשבונית מספר 529 אך הנתבעת לא שילמה עבור חשבונית זו. הנתבעת טוענת כי שילמה את הסכום.

7.התובעת טוענת כי על הנתבעת לשלם לה בגין עבודת קידוח חוזרת שביצעה, לאחר שקדחים קודמים שביצעה נסתמו בבוץ בעונת גשמים, עקב כך שהנתבעת ביקשה מהתובעת לא להמשיך בעבודה אלא מאוחר יותר. הנתבעת טוענת כי הקדחים נסתמו בשל כשלים של התובעת, ולפיכך פתיחתם המחודשת אינה מזכה את התובעת בתשלום כלשהו.

8.לטענת התובעת, עם סיום עבודתה, לבקשת הנתבעת, נותרו במחצבה קדחים שלא פוצצו והיא זכאית לתמורת הקידוחים. הנתבעת טוענת כי אין היא חייבת בתשלום בגין קדחים שלא פוצצו.

9.כמו כן טוענת התובעת כי הנתבעת נותרה חייבת לה כספים בגין הובלת ציוד מכני הנדסי של הנתבעת וכן עבור הובלת מכונות קידוח של התובעת למחצבה, הן מכח ההסכם שבין הצדדים והן מכח נוהג בתחום עבודות אלה. הנתבעת טוענת כי הוצאות ההובלה חלות על התובעת בלבד.

10.הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי יש לה טענת קיזוז, בגינה ערכה חשבונית על סך של 17,671 ₪. התובעת מכחישה את טענת הקיזוז.

ב. דיון.

ב.1. ההסכם שבין הצדדים.

1.התובעת טוענת כי ההסכם שבין הצדדים הוא ההסכם נספח א' לתצהירו של מר ביבר מטעם התובעת. הנתבעת טוענת כי ההסכם שבין הצדדים היה בעל-פה וכי ההסכם נספח א' לתצהירו של מר ביבר אינו קשור אליה ונכרת בין התובעת לבין מאן דהו אחר. לטענתה, בכתב התביעה "נכרת הסכם פשוט לפיו הנתבעת תשלם לתובעת מחיר גלובלי של 12 ₪ למטר קידוח". בתצהירה עמדה על טענתה כי ההסכם שבכתב אינו ההסכם שבין הצדדים אולם הודתה כי הוסכמו שני שיעורי תשלום שונים, בסכום כנטען על ידי התובעת (אם כי ללא תשלומים נוספים כלשהם), התלויים במכונת הקידוח שבאמצעותה בוצעה העבודה.

2.אקדים ואומר כי הגעתי לכלל מסקנה כי הצדדים הגיעו להסכמה על ההסכם שבכתב, הגם שבנוסף הגיעו להסכמות בעל-פה (דבר שגם התובעת איננה חולקת עליו).

3.התובעת הגישה ראיות על כך שהיא שלחה פקס למספר הפקס של מר יאיר ליאור, המתגורר בשכנות למר אטיאס, ואשר הודה כי הוא מקבל עבורו פקסים במקרים מיוחדים (עמוד 22 שורות 24 – 25 לפרוטוקול).

4.בעקבות זאת העיד מר אטיאס כי יתכן והפקס נשלח למר ליאור, אך הוא לא ראה אותו. ואולם, הוכח שלמר ליאור אין כל קשר עסקי או אחר עם התובעת או מי מטעמה (עמוד 21 שורות 10 – 11 לפרוטוקול), ובהתחשב בכך שבין הצדדים שלפני נכרת הסכם, בכך שההסכם בוצע בפועל (בתוספות בעל-פה), בכך שהתובעת העידה כי היא נוהגת להתקשר בהסכמים שבכתב, ובכך שמר ליאור אינו מקבל עשרות או מאות פקסים כך שיתכן שלא יעביר את הפקס האמור למר אטיאס, אינני מקבלת טענה זו של הנתבעת.

5.הנתבעת טוענת כי על ההסכם לא נרשם שמה ואף נרשם עליו "מחצבת כברי", דבר המוכיח, לטענתה, כי מדובר בהסכם של התובעת עם מאן דהו אחר. מר ביבר העיד כי התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם בעקבות היכרות שלו עם מר אטיאס, שהיה מנכ"ל חברת מדן בע"מ, ובעת כריתת ההסכם נשוא התביעה היה מנכ"ל הנתבעת. ביולי 2003 פנה מר אטיאס למר ביבר, הודיע לו שהוא עומד לעזוב את חב' מדן כדי להקים מחצבה ליד צומת כברי וביקש שהתובעת תבצע את עבודות הקידוח והפיצוץ במחצבה. בהמשך נכרת ההסכם בין הצדדים, ומכיוון שמר ביבר לא ידע את שמה של הנתבעת באותו שלב, ציין בהסכם "מחצבת כברי".