אלדן תחבורה בע"מ נ' סעדון ואח'

ב"כ התובעת: עו"ד עובדיה

ב"ע הנתבעים: עו"ד עזר

פסק דין

תאונת דרכים שארעה ב-23/2/09 בצומת אחיהוד. התאונה ארעה כשרכב התובעת פנה בצומת מרומזר שמאלה, ואילו רכב הנתבעת 1 הגיע בנתיב החוצה ממול. אחד הרכבים נכנס לצומת במופע אור אדום ואז ארעה התאונה. בעקבות התאונה נערכה חקירת משטרה שלא העלתה ממצאים חד משמעיים, אולם תיק המשטרה הוגש לבית-המשפט. כמו כן הוגשה חוות דעת בוחן מטעם התובעת. בדיון העידו הנהג ברכב התובעת, הנתבעת 1 ואחותה שהייתה עימה ברכב.

לאחר שמיעת העדויות ובחינת מכלול הראיות שבתיק שוכנעתי שדין התביעה להתקבל בניכוי אשם תורם כמפורט לעיל.

הנהג ברכב התובעת העיד כי הגיע לצומת במופע אור אדום, עצר ולאחר מספר שניות התחלף האור הפונה שמאלה לירוק. אז החל בנסיעה שמאלה ובמהלך חציית הצומת ארעה התאונה. עדותו נשמעה ברורה ואמינה, היא עולה בקנה אחד עם עדותו במשטרה ומתיישבת גם עם תכנית הרמזורים בצומת לפיה בפניה שמאלה קיים גלאי דרישה – דבר שמחזק מאוד את סבירות גרסתו שעמד בצומת ואחרי מספר שניות התחלף הרמזור לירוק. עיון בתמונות הצומת מעלה שקשה מאוד לטעות בין מופעי הרמזור ישר ושמאלה., דבר המחזק את גרסתו.

עדותה של נתבעת 1 נשמעה סבירה ואמינה פחות. הנתבעת הגיעה לצומת בנסיעה רציפה מצומת כפר יאסיף המרוחקת מאות מטרים ממקום התאונה ובשונה מנהג התובעת לא יצאה מעמידה. יתרה מכך, בעדותה במשטרה העידה הנהגת כי ראתה את הרמזור בצומת אחיהוד כבר מצומת יאסיף. תחילה העידה במשטרה שהרמזור היה ירוק, וכדבריה בעמ' 2 לחקירתה: "אחרי שעברתי את צומת יאסיף אני כבר מבחינה ברמזור של אחיהוד". ולשאלת השוטר "איזה אור היה לך ברמזור אז?" היא משיבה: "היה ירוק וזה אני יכולה להגיד לך בוודאות, כאשר הייתי במרחק אולי 100 מטר, כי לאחר שעברתי את צומת יאסיף הסתכלתי כללית על הרמזורים של אחיהוד, לא התמקדתי על הצבע". הנהגת לא תיארה בשום שלב כי ראתה את הרמזור מתחלף מאדום לירוק, והזכירה צבע ירוק בלבד. רק בדיון בבית-המשפט העידה לראשונה כי "ראיתי את הרמזור אדום וכ-200 מטר [לפני צומת אחיהוד] הוא התחלף לירוק". מדובר בגרסה כבושה, שאינה עולה בקנה אחד עם עדותה במשטרה, ולא סביר שהיתה משמיטה פרט כה חשוב בחקירתה הפלילית. אציין כי אינני מקבל את גרסת ב"כ הנתבעות כי דבריה במשטרה אינם ברורים ושאין סתירה בינם לבין עדותה בבית-המשפט. משקל עדות אחותה של הנהגת כי ראתה את הרמזור ירוק נמוך ביותר, הן בשל היותה בת משפחה והן משום שלא ידעה לתאר פרטים נוספים.

לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מן העדים, ולנוכח בחינת מכלול הראיות ומופעי הרמזורים, מצאתי שגרסתו של נהג התובעת סבירה הרבה יותר. לשון אחר: הגרסה הסבירה ביותר לאירועים היא שנהג התובעת אכן הגיע לצומת, עצר על גלאי הדרישה ולאחר מספר שניות התחלף הרמזור לירוק. הנהג החל בנסיעה, שלפי דוח הבוחן נמשכה כ-4 שניות. בזמן זה היתה הנתבעת, שנסעה במהירות 80 קמ"ש ובמרחק של כ-80 מ' מהצומת, ויתכן שלא הבחינה בשינוי המופע ברמזור משום שסברה שהוא נותר ירוק עוד מהצומת הקודם, או שפשוט ניסתה להספיק את הרמזור המבהב ולא הייתה ערה לרכב שמגיע משמאל.

בנסיבות אלו מצאתי שנטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי הורם, ולכן אני מקבל את התביעה. עם זאת, נוכח העובדה שהראות בנתיב נסיעתו של נהג התובעת היתה פנויה והוא אמור היה להבחין ברכבים שממול, למרחק הרב יחסית שחצה בצומת טרם התאונה, ולפסיקה הנוגעת לרמזורים, אני קובע שיש לייחס לנהג התובעת אשם תורם בשיעור 20%.

התביעה מתקבלת בהפחתת אשם תורם כאמור. הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 51,303 ₪, צמוד מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרה, שכ"ט בשיעור 12% ושכר העד בסך 350 ₪. כמו כן אני פוסק לעדה מטעם הנתבעות (אחות הנתבעת) שכר עדות בסך 350 ₪, שישולם בידי הנתבעות.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.