אלדן תחבורה בע"מ נ' חאלד ואח'

החלטה

ביום 18/03/2013, ניתן פסק דין כנגד המבקש, בו צויין בין היתר אף זאת:

"...הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, בתוך המועד שנקבע בהזמנה לדין. זו הומצאה לו ביום 07/12/2012, כעולה מבקשת התובע ונספחיה. יתרה מזו, הנתבע 2 ביקש באמצעות בא-כוחו, ביום 20/01/2013 ארכה בת 30 ימים ונענה בחיוב. ביום 21/02/2013 ביקש ב"כ הנתבע 2 ארכה בת 10 ימים ונענה בחיוב..."

ביום 02/04/2013, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין האמור. בבקשה נקבע, כי כתב הגנה מטעם המבקש הוגש ביום 05/03/2013. סימוכין לכך צורפו בדמות "אישור פקס להגשה".

ביום 16/05/2013, הוגשה תשובת המשיבה, המציינת, כי לא נתקיימו התנאים לביטול פסק הדין מחובת הצדק, ואף לא בשל סיכויי הגנה לכאורה: אין בנמצא כל כתב הגנה בתיק או בידי התובעת, הבקשה הלקונית כלל אינה נסמכת בתצהיר, אין טענת כלל לעניין סיכויי ההגנה לו יבוטל פסק הדין.

ב-30/05/2013, הוגשה תשובת הנתבע לתשובת התובעת, על גבי 14(!) עמודים, זו מאשרת כי הבקשה נעדרה תצהיר אך זאת בשל עובשדות העולות מאישור הפקס שצורף.

בזו הפעם הוגש תצהיר הנתבע (לראשונה-ש.ר), כתב הגנה וכיוצב"א כתבים, אשר מופעם הראשון בתיק זה, בא במסגרת התשובה.

לאחר עיון במכלול הכתבים, דין הבקשה להידחות:

משעתר המבקש לארכותץ לשם הגשת כתב הגנה, נענה בחיוב ולא הגישן כראוי, אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

באשר לסיכויי ההגנה, הבאתם לראשונה (אם בכלל) במסגרת תשובה לתשובת המשיבה, אינו אלא מבע ל זלזול בצד שכנגד ובבית המשפט גם.

כל שיש בבקשה הוא היאחזות בטענה לשיגור כתב הגנה באמצעות פקס, לביהמ"ש. אין אפילו ראשית סימוכין כי פקס זה נמסר כדין (או בכלל) לביהמ"ש או לצד שכנגד.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה לשכ"ט עו"ד, בסך 1,000.00₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.