אלדן תחבורה בע"מ נ' בן בנימין ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל.

להלן נימוקיי בקצרה:

ראשית, הנתבע 1 מודה כי לא ראה את נהג התובעת גולש לנתיבו עובר לתאונה אלא לאחריה בעת שירד מהאוטובוס והבחין ברכב זה מצוי בנתיבו. הנתבע 1 מעיד על מחלוקת בינו ובין עד התובעת ביחס לאחריות לתאונה אך לשיטתו שגה כשלא צילם את מנח הרכבים. אין בידי לקבל טענה זו. הוכח כי הנתבע 1 צילם את האוטובוס מייד לאחר התאונה אך במיקום אחר מהתאונה. זאת ועוד, הוכח לפי עדותו כי באוטובוס נסעו נוסעים שליטתו תמכו בגרסתו. הנתבע 1 ציין אמנם בטופס הודעתו כי ישנם עדים שראו את התאונה ולאחר שיברר את פרטיהם ימסור אותם לנתבעת, ברם, הוא לא הפיס את דעתי באשר לסיבה בגינה עד כה לא עשה לבירור הפרטים ביודעו כי קיימת מחלוקת רבתי בינו ובין נהג התובעת בנוגע לאחריות לתאונה ועוד יותר ביודעו כי מחלוקת זו עתידה להתברר בבית משפט. זאת ועוד ובעניין זה, לשיטתו הוא "כבר לא עובד איתם קבוע חצי שנה" (עמ' 3 שורה 17 לפרוטוקול הדיון מהיום). עניין לנו בתאונה שהתרחשה בחודש אוקטובר שנת 2011, ז"א שעד למועד הפסקת הקשר עם הנתבעים עמדה לראשותו של הנתבעת 1 למעלה משנה וחצי בכדי לבקש את פרטי העדים, אך הוא נמנע מלעשות זאת. הכלל הוא שאי העדת עד מהותי ורלוונטי " אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן....ובמצב הדברים הקיים אי העדתו ... אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב " (ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין [פורסם בנבו]). צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי אין הוא מביא את הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו, (השופט י. קדמי, דיני ראיות, (חלק שלישי), תשנ"ט, עמ' 1391).

שנית, לעומת עדותו של עד התובעת שהיתה קוהרנטית לגרסתו במקור, עדותו של הנתבע 1 לא הותירה בי רושם זהה. כך וכפי שצוין לעיל, העד לא הביא נימוק משכנע אודות אי צילום מנח הרכבים בעת התאונה בעוד שטרח לצלם את האוטובוס לאחר מועד זה וכן בסוגיית העדים. בעדותו היום שמענו מפיו לראשונה וזאת ע"ס חקירתו הנגדית בלבד, כי הנתיב אליו פנו הרכבים מצטמצם לנתיב אחד בעוד שעד התובעת ציין נתון מהותי זה בטופס ההודעה מטעמו, העד לא שכנעני בדבר הסיבה בגינה נמנע מליתן את גרסתו בכתב לתאונה ( כאשר טען כי חשב שאינו אשם- שם, בעמ' 3 שורה 25 לפרוטוקול הדיון ) בעוד שעד התובעת עשה כן ביום התאונה ועוד.

שלישית, גם נזקי רכב התובעת מחזקים את גרסת נהגה. הפגוש הימני קדמי של הרכב נתלש ממקומו, תוך הותרת סמני שפשוף בפינתו הימנית, לצד סמני מעיכה מעל הגלגל הימני, בעוד שאוטובוס הנתבעים נפגע באזור הקרוב לגלגל דופן שמאל שלו. אילו רכב התובעת היה גולש לנתיב האוטובוס בעוד שזה מצבע את הפנייה שמאלה כגרסת הנתבעים במקור, אזי היינו צפויים בעיקר לנזק עקב תלישת הטמבון הקדמי ימני (שכן בשלב זה הרכבים ניצבים זה לזה בעת סיבוב האוטובוס) ולא גם למעיכת הדופן הימנית קדמית של הרכב מעל הגלגל שכן על פניו איזור זה היה נותר חשוף.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 20,763 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 10.11.11, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8 אחוזים, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.