אלדן תחבורה בע"מ נ' אלקשחר סעיד

פסק דין

1.תביעה כספית שעניינה נזק רכוש שנגרם לרכבה של התובעת שהיה מושכר למר פליקס פנחסוב ונהוג על ידו, עת היה מעורב בתאונת דרכים, בה היה מעורב גם רכב הנתבע.

2.על פי טענת התובעת והעד מטעמה, הגיע פנחסוב לרמזור ונעצר, כיוון שהרמזור היה אדום. לפתע חש פנחסוב בפגיעה מאחוריו והסתבר, כי הנתבע אשר ביקש להמשיך בנסיעה, ככל הנראה עקב חוסר שימת לב, פגע ברכב התובעת.

3.הנתבע לעומת זאת טוען, כי הן רכבו והן רכב התובעת היו במצב נסיעה בהתקרבם לצומת. הרמזור התחלף לירוק מהבהב. הנתבע סבר, כי בדעת נהג התובעת להמשיך בנסיעה, אלא שהנהג בלם בפתאומיות, הנתבע לא הצליח לבלום ומכאן הפגיעה.

4.פרט לשאלת האחריות לתאונה, חולק הנתבע על שיעורו של הנזק. הנתבע טוען, כי הפגיעה שפגע ברכב היתה קלה וייתכן, כי הפגיעה אשר הוצגה לפני השמאי שבדק את רכב התובעת איננה הפגיעה שנגרמה על ידו. הנתבע אינו חולק על ממצאיו של השמאי, ואף ויתר על חקירתו, אלא, שכאמור, חולק על הקשר שבין הפגיעה שהיתה קיימת ברכב בזמן ביצוע השמאות לאירוע התאונה. עוד טוען הנתבע, כי התובעת מכרה את הרכב ולא תיקנה את הליקויים בו, כאשר יכולה היתה לפנות אל הנתבע בדרישה לתקן את הרכב ובכך להקטין שיעורו של הנזק.

5.העידו לפני מטעם התובעת, נהג התובעת מר פנחסוב פליקס וכן העיד עד ראיה, אשר עצר בצומת בסמוך לפנחסוב, מר וינקר שלמה. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו.

לא העידו מטעם התובעת אשתו של מר פנחסוב, אשר היתה לצידו ברכב בזמן התאונה וכן לא העידה חברתו של הנתבע, אשר ישבה לצידו בזמן התאונה, לטענת הנתבע, כיוון שדרכיהם של השניים נפרדו והוא אינו יודע היכן נמצאת כיום העדה. לא מצאתי, כי העדרם של עדים נוספים יש בו כדי להטיל עמימות על העובדות.

6.לאחר ששמעתי את העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת הצליחה להרים את הנטל להוכיח אחריותו המלאה של הנתבע לקרות התאונה.

7.כאמור, מטעם התובעת העידו הן הנהג, שוכר הרכב והן עד הראיה מר וינקר.

מר וינקר הינו עד ניטרלי, שאין לו כל אינטרס בתוצאות ההליך. יצויין, כי גם פנחסוב אינו בעל דין. מר פנחסוב שילם את ההשתתפות העצמית המוטלת עליו ולא תבע בעצמו את הנתבע, כך שלדידו העניין הסתיים. לעומתם, עדותו של הנתבע הינה עדות יחידה של בעל דין, כאשר על פניו, לנתבע לא היה ביטוח שיש בו כדי לכסות נזקי הפגיעה, שאם לא כן, יש להניח, כי גם חברת הביטוח המבטחת אותו היתה נתבעת ומכאן, לנתבע אינטרס של ממש בתוצאות ההליך.

8.עדותם של עדי התביעה תאמה זו את זו. שני העדים העידו, כי פנחסוב עצר ברמזור עצירה מוחלטת כיוון שהרמזור היה אדום. מר וינקר אף העיד, כי בעת שהגיע הוא לצומת, רכב התובעת כבר עמד שם. מכאן, לאור עדותם של השניים, אותה אני מעדיפה על פני עדותו היחידה של הנתבע כבעל דין, יש לקבוע, כי אמנם בעת שארעה התאונה, עמד רכב התובעת ברמזור, שהיה אדום ולא כי התרחשות התאונה היתה כפי תיאורה על ידי הנתבע, דהיינו, פנחסוב עצר בפתאומיות בעת שהרמזור התחלף מירוק לירוק מהבהב.

9.יצויין, כי מסכימה אני עם עמדתו של ב"כ התובעת, כי גם אם התרחשות התאונה היתה כפי המתואר על ידי הנתבע, אזי האחריות לתאונה רובצת לפתחו, בשים לב לכך שלא שמר מרחק, זאת כאשר פנחסוב נוהג כדין בעת שהוא עוצר כאשר הרמזור מתחלף לירוק מהבהב, כאשר הנתבע רואה לשיטתו את הרמזור המהבהב, כך שהוא כשני בצומת בוודאי צריך היה לעצור ברמזור.

10.ב"כ הנתבע מבקש להטיל דופי בעדותם של עדי התביעה, לאור סתירות אלו ואחרות שהיו בעדויותיהם.

לא מצאתי סתירות בעדויות שיש בהן כדי להטיל דופי בגרסתם של העדים. הסתירה היחידה בעדות נוגעת לשאלת היות דלתות הרכב ניתנות לפתיחה בזמן התאונה. בעניין זה, יש לציין, כי הגם שבנו הפעוט של פנחסוב ישב במושב האחורי של הרכב בזמן התאונה, הרי שמעוצמת הפגיעה, הוא הועף קדימה, כך שיכול ופנחסוב לא בדק האם הדלתות האחוריות נפתחו אם לאו. כמו כן, פנחסוב ציין, כי בעת שיצא מהרכב אשתו ובנו נשארו ברכב ולא יצאו ממנו, כך שיכול ועד אשר יצאו האשה והילד מהרכב, נעשו נסיונות על ידי וינקר ואשתו לפתוח את דלתות הרכב, נסיונות שפנחסוב לא היה עד להם. ייתכן, כי אף נפלה טעות בידיו של מר וינקר, אשר לא טיפל בילד הפגוע בעצמו, אלא אשתו היא זו שבדקה את הילד.

מכל מקום, השאלה האם הדלתות נפתחו אם לאו, לא היא השאלה שיש בה כדי להכריע את הדיון בתיק זה, כאשר השאלה העיקרית נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה ובעניין זה, לא מצאתי כל דופי בעדויות עדי התביעה.

11.מכאן, מסקנתי, כי האחריות המלאה לקרות התאונה רובצת על שכמי הנתבע, אשר ככל הנראה לא שם ליבו לדרך והמשיך בנסיעה תוך התעלמות מהרכבים העומדים ברמזור ומהרמזור עצמו.

12.אשר לנזק, כאמור, השמאי מטעם התובעת לא נחקר על חוות דעתו. הנתבע טוען, כי מצב הרכב בזמן התאונה אינו זה שהיה בזמן בדיקתו על ידי השמאי.

בעניין זה העיד פנחסוב, כי מספר ימים לאחר התרחשות התאונה הגיע לרכב, שהיה אצל התובעת, זאת על מנת לקחת את חפציו האישיים. הרכב היה באותו מצב בו היה בזמן התרחשות התאונה.

גם מר וינקר העיד, כי הפגיעה ברכב היתה קשה ופנחסוב העיד בעניין זה, כי מעוצמת הפגיעה הועף הרכב מספר מטרים קדימה.

13.התאונה התרחשה ביום 31.109, שחל ביום שישי בשבוע. הרכב נבדק על די השמאי ביום 3.2.09, דהיינו ביום שני בשבוע לאחר מכן. פנחסוב העיד, כי לקח את חפציו במהלך השבוע לאחר התאונה, לא ביום ראשון, דהיינו ביום בו נבדק הרכב על ידי השמאי או אף לאחר מכן. מכאן, לא נראה סביר בעיני, כי התובעת תחבל ברכב במכוון על מנת להוציא כספים מאת הנתבע. עוד אציין, כי עיון בחוות דעת השמאי מלמד, כי אכן הפגיעה ברכב התובעת הינה בחלקו האחורי, כפי שטען הנתבע, כאשר בין היתר נפגע תא המטען ונפגעו חלקים פנימיים, כאשר בעניינם, לא תמיד ניתן לדעת ממראה ראשוני מהי חומרת הפגיעה, שכן מדובר בפגיעה פנימית וחוות הדעת מדברת בעניין זה בעד עצמה.