אלדן תחבורה בע"מ נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

לטענת התובעת, ביום 28.06.2011, ברחוב פייר קניג - פינת עמק רפאים בירושלים, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת לאוטובוס הנתבעת (להלן: "התאונה").

הנתבעת מכחישה מעורבותה לקרות התאונה, ומטבע הדברים מכחישה את אחריותה לנזקים הנטענים.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד עה/1 (להלו: "עה/1") שהינו נהג האוטובוס שבבעלות הנתבעת (להלן: "האוטובוס").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, יש לקבל את התביעה ולקבוע שהאוטובוס פגע ברכב התובעת וגרם לנזקים הנטענים.

לגישתו, לא סבירה טענת עה/1 באשר ליכולתו לחוש בכל פגיעה שהיה גורם עם האוטובוס, לו היה פוגע. כמו כן, עה/1 לא הציג תמונות של האוטובוס לאימות גרסתו.

לטענת ב"כ הנתבעת, דין התביעה להידחות משום שלא ברור מגרסתו של עת/1 האם רכבו היה בעצירה או בנסיעה. כמו כן, לא ברור מדוע לא איפשר לאוטובוס שהיה מלפניו להשתלב בנתיב הנסיעה.

ב"כ הנתבעת הדגיש שהמדובר בכביש צפוף, לא ניתן להמשיך בנסיעה ולהעלם, ובנסיבות אלה עת/1 יכול היה לעצור את עה/1 וליידע אותו על הפגיעה.

דיון והכרעה:

השאלה הראשונה הצריכה לענייננו בתיק דנן – האם התרחשה התאונה בין רכב התובעת לבין האוטובוס. במידה והתשובה לכך הינה חיובית, על מי מוטלת האחריות.

כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי דין התביעה להידחות.

ובמה דברים אמורים:

בקליפת אגוז ייאמר, במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה". כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, הגרסה האחת מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד.

עת/1 העיד (עמ' 1): "... בכביש יש נתיב אחד והאוטובוס היה במפרץ שלו, והוא עמד לצאת, אי אפשר היה לעבור את האוטובוס וכשהוא עמד לצאת, הוא נתן לי מכה קטנה בכנף הקדמי שלי, אני לא נסעתי, הייתי בנסיעה מאור איטית, כי חיכיתי שהוא יצא".

וישאל השואל – האם עת/1 בעת התאונה היה במצב של נסיעה או במצב של עמידה?