ב"כ התובעת: עו"ד לייבה
ב"כ הנתבעים 1-2: עו"ד אייזן
ב"כ הנתבעת 3: עו"ד ויגדור-לוי
ב"כ צד ג: עו"ד מלמד
פסק דין
הרקע וטענות הצדדים
התביעה שלפני מתייחסת לתאונה שאירעה ביום 06.02.06, באיזור צומת עין הקורא.
טענות התובעת: בכלי רכב השייך לתובעת, אלדן השכרת רכב בע"מ, נהג מר משה לב (להלן - לב). לדבריו, נסע עם אשתו ברכב ובעוד הרכב בעצירה, ברמזור אדום, חש מכה בחלק האחורי של הרכב. הוא הסתכל לאחור ולא ראה דבר וכעבור שניות מספר ראה כי רוכב אופנוע נמצא על הכביש. כאשר יצא מהרכב, התברר לו כי האופנוע פגע ברכבו מאחור.
טענות הנתבעים 1-2: לדברי רוכב האופנוע, הוא הנתבע 1, מר איתן מגן (להלן - מגן), הוא עלה על מחלף מכביש 4 לכיוון כביש 42. הוא ירד מהמחלף לכיוון כביש 42 וכאשר התקרב לעבר הצומת ראה, כבר ממרחק, כי הרמזור אדום. לכן החל בבלימה, אלא שלקראת סוף מהלך הבלימה החליק האופנוע והוא איבד שליטה עליו. כתוצאה מכך, מגן והאופנוע החליקו, לאחר מכן נפרדו, האופנוע פגע ברכב אלדן והנתבע 1 החליק על הכביש, תוך שנגרמו נזקים הן לגופו של האופנוען, והן לאופנוע. לדברי מגן, לאחר התאונה התיישב בצד הדרך, על מנת להרגע, ולאחר מכן ניגש, ביחד עם לב, לבדוק את הכביש. מגן נוכח לדעת כי היה כתם שמן מרוח על פני אמצע הנתיב, באורך של כמה עשרות מטרים, וזו - לטענתו - היתה הסיבה לאבדן האחיזה של האופנוע בכביש. לדבריו, האשם בכך שהחליק הינו מי שאחראי לתחזוקת כביש 42, עליו נסע.
הנתבעת 3: התביעה הוגשה נגד רוכב האופנוע וחברת הביטוח שלו (ישיר איי.די.איי), וכן נגד החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן - מע"צ), אשר נטען כי היא אחראית לתחזוקת הכביש. מע"צ הכחישה כי אותו קטע כביש היא באחריותה באותה עת, והיא הגישה הודעת צד ג נגד חברת "נתיבי היובל בע"מ" (להלן - נתיבי היובל), בטענה כי נתיבי היובל היתה אמורה להתחיל בעבודות במקום, והחזקה בכביש הועברה אליה, ועל כן - אם היה כתם שמן - האחריות מוטלת על נתיבי היובל.
צד ג: נתיבי היובל טענה כי בזמנים הרלוונטיים לא היתה אחראית לקטע הכביש באותו אזור, שכן ההסכם בינה לבין מע"צ נכנס לתוקף רק החל מיום 24.07.06 (נספח ג להודעת צד ג ששלחה מע"צ). כזכור, התאונה אירעה ביום 06.02.06. עוד טענה כי ממילא, האחריות של נתיבי היובל היתה לסלילת כביש 431 והתאונה אירעה בכביש 42.
דיון והכרעה
בדיון שלפני העידו נהג התובעת, מר לב, והנתבע 1, מר מגן. מטעם מע"צ ומטעם נתיבי היובל לא הגיעו עדים, אך הן הסכימו להגשת ההסכמים ביניהן ללא העדים.
הראיות:
לב, נהג התובעת, מסר הודעות לתובעת ובהן ציין: "רכב אלדן עמד ברמזור ואופנוע החליק על שמן ונכנס ברכב אלדן מאחור" (ת/2 ו- ת/3).
יומיים לאחר התאונה, ביום 8.2.06, כתב לב מסמך, לבקשתו של מגן, ובו כתב: "כשהסתכלתי על הכביש כדי לנסות להבין איך בכלל הגיע למצב הזה, ראיתי פס ארוך מאד (כשלושים מטר, אולי יותר) לכיוון צפון, כנראה של שמן או נוזל אחר מתוח באמצע הנתיב. אני מניח שרוכב האופנוע החליק על פס זה ונכנס ברכב שלי מאחור בדיוק במרכז הרכב בהמשך הפס" (נ/1).
בבית המשפט העיד לב כי לאחר שיצא מהרכב, ראה פס של שמן "צר מאד ולא ארוך, אני מעריך שהוא היה באורך של כמטר ורוחב של כ-5-10 ס"מ, כלומר צריך להיות עם חוסר מזל מטורף כדי שהגלגל יעלה בדיוק על הפס הזה" (עמוד 1, שורה 26 עד עמוד 2, שורה 2 לפרוטוקול בכל מקום שבו קיימת הפניה ל"פרוטוקול"). כאשר עומת בבית המשפט עם המסמך נ/1, אמר: "זה היה ביום 8.2, כלומר ביום התאונה, שם כתבתי 30 מטר וסביר להניח שזה יותר מדויק כי זה נרשם ביום התאונה. היום עברו כ-4 שנים מאז". עוד אמר כי שלח את נ/1 למגן, עקב כך שמגן ביקש ממנו לרשום את שאירע. הוא לא זכר לומר אם מגן רק ביקש ממנו לכתוב את שהתרחש, או גם ביקש ממנו לכתוב שפס השמן היה באורך של 30 מטר. הוא הסכים שעדותו בבית המשפט, לפיה מדובר בפס שמן צר ולא ארוך, אינה מתיישבת עם האמור בנ/1, אך ציין כי לצערו - זה מה שהוא זוכר היום.
בכל מקום שבו קיימת הפניה ל"פרוטוקול"
מגן מסר הודעה במשטרה (נ/3). ההודעה נמסרה ביום 31.07.06, קרי: כמעט חצי שנה לאחר התאונה. במשטרה מסר כי לאחר התאונה, כשקם, הבחין בכתם שמן ארוך, שהיה ממוקם באמצע הנתיב לאורך כמה עשרות מטרים, שבגללו איבד שליטה באופנוע.
מגן מסר הודעה לחברת הביטוח (נ/2) ביום 30.05.07, ושם נכתב: "מבוטח החליק על שמן ופגע בצד ג מאחור".