אלגוטאני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין לגבי נתבעת מס' 1

1.ביום 12/6/11 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעים על סך 64,617 ₪, בגין נזק שנגרם לרכבו. בכתב התביעה צויין כי בכל זמן רלוונטי לכתב התביעה, התובע היה בעלים של יעה אופני (להלן- "השופל"), כי הנתבעת מס' 1 ביטחה את הרכב שפגע בשופל וכי הנתבעת מס' 2 הייתה הבעלים של הרכב הפוגע. בסעיף 6 לכתב התביעה צויין כי "התובע יטען כי הנזק נגרם ברכבו כתוצאה לביצוע עבודות עפר בשטח ולאחר שפגע רכבו של הנתבע". בכתב התביעה לא צויינו מועד התרחשות התאונה, זירת התאונה וגרסה כלשהי באשר לנסיבותיה.

2.נתבעת מס' 1 הגישה כתב הגנה, בו טענה, בין היתר, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיה, ולפיכך דין התביעה להידחות על הסף. עוד נטען כי עסקינן באירוע תאונה מבויים או בקנוניה שנרקמה בין התובע לבין הנתבעת מס' 2, במטרה לקבל שלא כדין פיצוי מאת הנתבעת מס' 1 .

3.נתבעת מס' 2 לא הגישה כתב הגנה.

4.לבקשת ב"כ התובע ניתן ביום 17/6/13 פסק דין במעמד צד אחד נגד הנתבעת מס' 2.

5.לבקשת ב"כ התובע והנתבעת מס' 1, בעת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17/6/13, החלטתי כי תחילה תידון ותוכרע שאלת האחריות, ולגביה יינתן פסק דין חלקי, ובמידת הצורך – יישמעו ראיות לעניין גובה הנזק לאחר מתן פסק הדין החלקי.

6.בשאלת האחריות העיד התובע לבדו. תצהיר עדותו הראשית אשר הוגש לבית המשפט היה "תצהיר בג"צי", וכל שנאמר בו הוא כי האמור בסעיפים 3 – 7 לכתב התביעה הוא בידיעתו האישית.בחקירתו הנגדית ציין התובע כי לא ראה את התאונה, מאחר ועמד במרחק של 700 מטר ממקום התרחשותה, וכי נודע לו על התרחשותה מפיו של אשרף חרפאני (להלן: אשרף), שנהג ברכב גדול, ואשר בא וסיפר לו כי פגע בשופל.

7.מטעם התובע לא התייצב אשרף, על מנת להעיד מכלי ראשון על אירוע התאונה, וכל שיש בפני בית המשפט הינו תצהירו של התובע, והודעתו – מוצג נ/1 - שנמסרה לחוקר מטעם הנתבעת מס' 1. בהודעתו בפני החוקר ציין התובע כי "אשרף בא אליי ואמר לי שנגע לי בשופל, הכוונה עם משאית", וכי השמש היא שסנוורה אותו בראי.

8.התובע לא הציג הודעה שנמסרה למבטחתו על אירוע התאונה. בבית המשפט הוא אף לא ידע לומר אימתי התרחשה התאונה, למעט הערכתו כי הדבר אירע באוקטובר או בנובמבר בשנת 2010, ואף לא סיפק פרטים כלשהם על זירת התאונה. עדותו באשר לנזק שנגרם לשופל, ולאחריות הפוגע, הינה עדות שמיעה. ייתכן וניתן היה לתת לה משקל כלשהו, לו היו חסומות בפני התובע דרכים אחרות להוכיח את זהותו ואחריותו של המזיק. במקרה שלפנינו, לא היו הדרכים האחרות חסומות. ניתן היה לנקוט בדרכים נוספות, כמו, למשל, הזמנת אשרף למתן עדות והצגת הודעת התובע למבטחתו.

9.הנתבעת ויתרה על הצגת ראיות מטעמה, ובא כוחה טען כי התובע לא הוכיח את עצם התרחשות התאונה וזהות המזיק האמיתי.

10.למתואר לעיל מתווספות תמיהות אחדות: מדוע תבע התובע את הנתבעת מס' 1 תוך הימנעות מלתבוע את אשרף, שהוא – לדעת התובע – הנהג הפוגע? מדוע נמנע התובע עד ליום ישיבת ההוכחות מלבקש פסק דין במעמד צד אחד נגד הנתבעת מס' 2 , אשר לא הגישה כתב הגנה? לכך יש להוסיף תמיהה באשר לאי התייצבותו של אשרף בבית המשפט, על אף שהוזמן למתן עדות על ידי ב"כ הנתבעת מס' 1 באמצעות בית המשפט.

11.מכל המתואר לעיל עולה כי התובע לא הוכיח את זהות המזיק האמיתי, וכל שטען הוא כי אחר, שלא בא להעיד, ניגש אליו ואמר לו כי פגע בשופל. עדות שמיעה זו, בצירוף התמיהות שפורטו לעיל, מביאות למסקנה כי התובע לא הוכיח את אחריות הנתבעת מס' 1 לפיצויו בגין נזקים לשופל ברמה הדרושה להוכחה במשפט האזרחי.

12.אשר על כן, הנני מורה כדלקמן:

א.תביעת התובע נגד הנתבעת מס' 1 – נדחית.

ב.הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 1, באמצעות בא כוחה, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 7,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, בהעדר הצדדים.