אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' גולשטיין ואח'

פסק דין

המחלוקת שנותרה לדיון בתיק זה הינה בשאלה האם יש לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים 4 ו – 5 בגין דחיית התביעה כנגדם ועל מי מבעלי הדין האחרים בתיק יש להשיתן, האם על התובעת או על הנתבעים 1 ו – 2?

1.התביעה דנן הינה בגין נזקי רכב שנגרמו לתובעת עקב תאונה בה היו מעורבים, כנטען, מספר כלי רכב.

רכב התובעת הינו הרכב הראשון בשיירה, רכב הנתבעים 1 ו – 2 הינו הרכב השני, רכב הנתבעת 3 הינו הרכב השלישי ורכב הנתבעים 4 ו – 5 הינו הרכב הרביעי.

2.קודם לבירור תובענה זו ניתן פסק דין במסגרת תביעה שהוגשה בגין נזקי הרכב השני, כנגד הרכב השלישי והרכב הרביעי. במסגרת אותו הליך נדחתה בהסכמה תביעה הרכב השני כנגד הרכב השלישי, ולאחר שמיעת ראיות, נדחתה אף תביעה הרכב השני כנגד הרכב הרביעי.

3.לאור ההליך האמור, הסכימו התובעת והרכב הרביעי, לדחות את התביעה דנן כנגד הרכב הרביעי ללא צו להוצאות, וכך הוריתי בהחלטתי מיום 11/04/13.

הרכב השני לא הסכים לקבלת התביעה כאן כנגדו, על אף קביעות בית המשפט בהליך האחר, אשר דחה את תביעת הרכב השני כנגד הרכבים המעורבים שהיו מאחוריו.

לפיכך, ובהסכמת הצדדים, בוטלה ההחלטה לענין דחיית התביעה כנגד הרכב הרביעי, תוך שב"כ הרכב הרביעי עמד על טענתו לענין חיוב בהוצאותיו ולענין קיומו של מעשה בית דין בעניינו, נוכח קביעות ההליך האחר.

4.לאחר שנערך דיון בפני, הן ביום 08/05/13 והן ביום 07/07/13, במסגרתו המלצתי לצדדים לסיים ההליך נוכח קביעות בית המשפט בהליך האחר, המלצה אשר לא נתקבלה על דעת הרכב השני, ניתנה החלטתי לענין הגשת סיכומים בשאלת קיומו של מעשה בית דין.

לאחר מכן, הוגש הסדר פשרה בחתימת ב"כ התובעת וב"כ הנתבעים 1 ו – 2 (הרכב השני) במסגרתו עתרו, בין היתר, לדחיית התביעה כנגד הרכבים השלישי והרביעי ללא צו להוצאות.

הרכב השלישי הסכים לאמור ואילו הרכב הרביעי עתר לחיוב בהוצאותיו.

5.אכן, לאור קביעות בית המשפט בהליך האחר, במסגרתו נדחתה תביעת הרכב השני כנגד הרכבים השלישי והרביעי, ממילא "נקטע" רצף התאונה ביחסים שבין הרכב הראשון לרכב הרביעי. משכך נאות ב"כ התובעת כאן מלכתחילה לדחות את התביעה כנגד הרכב הרביעי ללא צו להוצאות.

משב"כ הרכב השני עמד על ניהול ההליך, אף לאור הקביעות בהליך האחר, ולמען הזהירות, בוטלה ההחלטה האמורה והרכב הרביעי צורף שוב להליך. בנסיבות אלה, אינני מוצאת לחייב את התובעת בהוצאות הרכב הרביעי, שכן זו, כאמור, נאותה לדחות את התביעה כנגדו לאחר קבלת פסק הדין בהליך האחר. אך למען הזהירות, ובשל עמדת הרכב השני, ביקשה לבטל את ההחלטה המורה על דחיית התביעה כנגד הרכב הרביעי, ובשל כך בלבד אין לחייבה בהוצאותיו.

6.שונים הם הדברים ביחס לרכב השני. כפי שאף המלצתי לצדדים בדיונים שנערכו בפני ולאור קביעות בית המשפט בהליך האחר ושעה שמדובר לכאורה ב"תאונת שרשרת", הרי נוכח דחיית תביעת הרכב השני כנגד הרכבים שעמדו אחריו, ממילא היה מקום להגיע להסדר לענין פיצוי התובעת, ביחסים שבין הרכב השני לתובעת, כפי שאף נעשה בסופו של יום. צירוף הרכב הרביעי בשנית לא נבע אלא מעמדת הרכב השני, בגינה בוטלה ההחלטה לענין דחיית התביעה כנגד הרכב הרביעי ללא צו להוצאות. מכאן, יש מקום לחייב את הנתבעים 1 ו – 2 בהוצאות הנתבעים 4 ו -5. יצוין עוד כי, בעוד הוגש הסדר פשרה בין התובעת לנתבעים 1 ו – 2 , הרי ב"כ הנתבעים 4 ו – 5 פעל לפי החלטת בית המשפט להגשת סיכומים בשאלת מעשה בית הדין.

7.אשר על כן, ובהתאם להסדר הפשרה בין התובעת לנתבעים 1 ו – 2, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו – 2, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום כולל של 10,017 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 3 תידחה ללא צו להוצאות.

התביעה כנגד הנתבעים 4 ו – 5 נדחית. הנתבעים 1 ו -2 , באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לנתבעים 4 ו – 5 הוצאות בסך 1,500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לב"כ הנתבעים 1 ו -2.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לכל בעלי הדין.