אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' לוי ואח'

פסק דין

1.עניינה של תביעה זו הוא נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 8.11.12.

2.הצדדים חלוקים בכל הנוגע לנסיבות ולאחריות הצדדים לתאונה.

3.התובעת טוענת, כי בעת שמר יוסי ניסנבוים, אשר נהג ברכבה, היה בפניה ימינה בצומת רחובות בבני ברק, אוטובוס נהוג ע"י הנתבע 1, סטה אל נתיבו מימין ופגע ברכב התובעת.

לטענת התובעת, נהג האוטובוס, אשר פנה אף הוא ימינה מן הנתיב הימני, לא הקפיד לשמור על נתיבו, לא הבחין ברכב התובעת למרות שהיה צריך להבחין בו וכתוצאה מכך פגע בו.

לכן, לשיטתה, האחריות לקרות התאונה היא על כתפי הנתבע 1.

4.הנתבעים טוענים, כי היה זה דווקא רכב התובעת אשר סטה לתוך נתיב הנסיעה של האוטובוס. לטענתם, נהג האוטובוס לא יכול היה להבחין בו עד לרגע הפגיעה וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

לכן, לדעתם האחריות לתאונה היא דווקא על כתפיו של מר ניסנבוים.

5.מטעם התובעת העיד מר ניסנבוים, כי בעת שהיה במהלך הפניה, שמע לפתע חבטה מאחור ברכבו. מר נינסבוים לא ידע להעיד ממראה עיניו כיצד בדיוק נוצר המגע בין הרכבים, אולם ידע להעיד כי תוך כדי הפניה הוא למעשה עקף את האוטובוס והיה לפניו.

להוכחת נזקיה, התובעת הציגה תמונות של רכבה לאחר התאונה וחוות דעת שמאית.

6.מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 ולא הובאה כל חוות דעת נגדית לעניין הנזק.

הנתבע 1 העיד כי בטרם הפניה, שני הרכבים עמדו ברמזור אדום זה לצד זה והחלו בנסיעה אל תוך הפניה כאשר רכב התובעת מקדים את האוטובוס.

הנתבע 1 טען בתחילה, כי לא ראה את רכב התובעת עד לרגע הפגיעה ממש [עמ' 3 שורות 17-18 לפרוטוקול] אולם לאחר מכן שינה את גרסתו וטען שכן ראה אותו [עמ' 4 שורה 11]. בהמשך שינה שוב את גרסתו לעניין זה [עמ' 4 שורות 25-26].

הכרעה

7.לאחר שמיעת העדויות עיון בתמונות וביתר הראיות שהוגשו, אני סבור כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ואסביר:

א.עדותו של מר ניסנבוים, בכל הנוגע לתנועת הרכבים בתוך הפניה מקובלת עלי, ככל שזכר את פרטי האירוע לאור חלוף הזמן. מר ניסנבוים לא ניסה לתת פרטים אשר אינו זוכר ועדותו היתה עקבית ואמינה.

ב.לעומת זאת, עדותו של הנתבע 1 היתה רצופה בסתירות ושינוי גרסה פעם אחר פעם בכל הנוגע לקשר העין שהיה או לא היה לו עם רכב התובעת.

ג.זאת ועוד, הואיל ואין מחלוקת כי החל מיציאת הרכבים מהרמזור אל עבר הפניה, רכב התובעת הקדים את האוטובוס, לא נראית לי עדותו של הנתבע 1 כי לא הבחין או כי לא יכול היה להבחין ברכב התובעת אשר נמצא בגזרה הקדמית שמאלית שלו. לטעמי, הנתבע 1 חייב היה להבחין ברכב התובעת הנוסע לפניו ומשמאלו ומשלא עשה כן – התרשל.

ד.לפיכך, מסקנתי היא שהתאונה התרחשה כתוצאה מחוסר זהירות מצידו של נהג האוטובוס בעת הפניה אשר סטה אל נתיב נסיעתו של רכב התובעת ופגע בו.

ד.בנסיבות המקרה, לא מצאתי לנכון לייחס אשם תורם כלשהו למר ניסנבוים כיוון שלא מצאתי כל התרשלות בנהיגתו.