אלבר ציי רכב בע"מ נ' אלקובי

פסק דין

התביעה ייסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. אין מחלוקת לגבי נסיבות התאונה ועיקר המחלוקת הוא לגבי הנזקים שנגרמו. עם זאת הנתבע טוען שיש לייחס לנהגת התובעת רשלנות תורמת.

תחילה לנסיבות התאונה והאחריות לה. התאונה אירעה שעה שרכב התובעת עצר לפני תמרור האט ותן זכות קדימה, ורכב הנתבע הגיח מאחור ופגע בו בחלקו האחורי שמאלי. בנסיבות האמורות, הנתבע, כמי שפגע ברכב התובעת מאחור, אחראי לתאונה. ואכן, הנתבע העיד: "אני אחראי לתאונה, בוודאי" (עמ' 8 שורה 15 לפרוטוקול המוקלד). ב"כ הנתבע טוען שיש לייחס לנהגת התובעת רשלנות תורמת, מאחר והיא עצרה לפני תמרור האט ותן זכות קדימה למרות שלא חלפו, או לכל הפחות לא נטען שחלפו, רכבים בכביש. אינני מקבלת טענה זו, ומתוך עדותו של הנתבע כמובא לעיל נראה שגם הוא סבור שהוא נושא במלוא האחריות לתאונה. לא רק שנהגת התובעת העידה שהיא עצרה רכבה מאחר והמקום מוכר לה ותמיד חולפות מכוניות, אלא שלא ניתן לטעון שעצירה לפני תמרור האט ותן זכות קדימה היא עצירה ללא כל סיבה, גם בהיעדר מכוניות חולפות. לפיכך האחריות לתאונה רובצת במלואה על הנתבע.

אשר לנזק. טענתו העיקרית של הנתבע היא שהפגיעה שנגרמה היתה קלה, בהיקף של כמה מאות שקלים בלבד, נגרם נזק מועט לפנס הערפל של הרכב, והנזקים האחרים הנראים בתמונות לא נגרמו בתאונה. כך העיד גם חברו של הנתבע שהגיע למקום סמוך לאחר התאונה. מאידך נהגת התובעת העידה שהנזקים הנראים בתמונות נגרמו כולם בתאונה הנדונה.

בחנתי את העדויות, המסמכים והתמונות ואני מעדיפה את גרסת התובעת על גרסת הנתבע. מספר טעמים לדבר. ראשית, עדותה של נהגת התובעת היתה אמינה ומשכנעת. מדובר בעדה שאינה מעוניינת בתוצאות הדיון, ומאידך, הנתבע בעצמו הוא שיישא בתשלום הנזק. שנית, מתוך עדותם של הנתבע ושל העד מטעמו עולה שגם לטענתם עובר לתאונה לא היו ברכב הנזקים הנראים בתמונות ולדבריהם ברכב נראה נזק קל בלבד. משמע כדי שנזקים אלו ייגרמו לאחר התאונה צריך היה רכב התובעת להיות מעורב בתאונה נוספת עד למועד בו נבדק הרכב על יד שמאי התובעת וגם להיפגע באותו מקום עצמו, חלק אחורי שמאלי של הרכב. אפשרות זו אינה סבירה בעיקר כאשר התאונה אירעה ביום 28.01.08 והרכב נבדק כעבור יומיים, ביום 30.01.08 (ראה עמ' 1 לחוות דעת השמאי). נהגת התובעת כלל לא נשאלה בחקירתה הנגדית אם לאחר התאונה (להבדיל מקודם לה), היה הרכב מעורב בתאונה נוספת בה הוא נפגע באותו מקום עצמו. שלישית, גרסת התובעת בדבר היקף הנזק שנגרם בתאונה נתמכת בתמונות שצולמו בסמוך לאחר התאונה. מאידך גרסת הנתבע מבוססת על עדויות הניתנות לראשונה מספר שנים לאחר התאונה, ועל כן ערכן פחות. רביעית, התביעה נתמכת בחוות דעת שמאי שבדק את הרכב לאחר מועד התאונה, ואליה צורפו תמונות נזק, ת/2. השמאי לא זומן לעדות, לא נתבקשה חקירתו, והנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית.

אלא שהנתבע טוען טענה נוספת, לפיה התובעת החמירה במכוון את הנזק הקל שנגרם לרכב, כדי להחליף את המגן האחורי של הרכב במקום לתקנו. לפי הטענה עיון בתמונות הנזק (ת/2) מעלה שהנזק הוחמר בזדון, והקרע שנגרם לטמבון האחורי הוגדל. אינני מקבלת טענה זו, המייחסת לתובעת התנהגות חמורה ביותר של תרמית בזדון. לא הונחה כל תשתית עובדתית לטענה חמורה זו ולא ניתן לבסס טענה מעין זו על יסוד עיון בתמונות הנזק בלבד. התמונות עצמן גם אינן מבססות את הטענה לגרימת קרע מכוון לטמבון. כאמור, התביעה נתמכת בחוות דעת שמאי, ערוכה כדין, השמאי לא זומן לחקירה, ולא הוגשה חוות דעת נגדית. בנסיבות אלו אין כל תשתית לטענה לפיה התובעת החמירה נזקיה במכוון, ואני דוחה את הטענה.

טענה נוספת היא שגם לפי האמור בחוות דעת שמאי התובעת לא היתה הצדקה להחלפת הטמבון, שהרי השמאי עצמו כותב שניתן לתקן את הפח האחורי (עמ' 2 לחוות הדעת). אינני מקבלת טענה זו. לפי האמור בחוות הדעת חלק מהחלקים ניתנים לתיקון וחלקם אינם ניתנים לתיקון ויש צורך להחליפם. עיון בתיאור התיקונים מעלה שחלק מהנזקים תוקן (ראה פח אחורי ועבודות חשמל), וחלקם הוחלף. כאמור לא הוגשה חוות דעת נגדית וחוות דעת שמאי התובעת לא נסתרה.

לאור האמור, הוכיחה התובעת את תביעתה ואני מקבלת את התביעה במלואה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 4,075 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה (19.03.09) בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"א, 31 יולי 2011, בהעדר הצדדים.