פסק דין
לפני תביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבע לצו עשה, במסגרתה עתרו לחייב את הנתבע להשיב את כלי הרכב מסוג מאזדה 3, שנת 2010, מספר רישוי 25-068-71 ( להלן ייקרא: "כלי הרכב" ) לחזקתן.
הנתבע הגיש תביעה כספית וצו עשה כנגד התובעות בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותן של התובעות לאורך ניהול התיק, במיוחד הפרת הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת ניהול ההליך, בתנאיו עמד הנתבע .
מטעם התובעות העידו עוה"ד דוידוב והגב' אלינור לוגסי ואילו מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.
פסק הדין ניתן לאחר עיון בכל חומר הראיות המצוי בתיק, כתבי הטענות, שמיעת עדי הצדדים וסיכומי ב"כ הצדדים בעל פה.
רקע כללי וטענות הצדדים בקצרה:
התובעות עוסקות במתן שירותי רכב הכולל השכרת רכב, חכירה ומימון כלי רכב לאלפי לקוחות פרטיים ועסקיים.
ביום 21/7/10 נחתם בין הצדדים הסכם חכירה תפעולית לכלי הרכב המסדיר את תנאי החכירה
( להלן ייקרא: "הסכם החכירה" ).
על פי טופס ההזמנה ( נספח א' להסכם החכירה ) התחייב הנתבע לשלם לתובעות 30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך של 1,497 ₪ כל תשלום עבור דמי החכירה בהתאם להסכם החל מיום 10/9/10.
לטענת התובעות, הנתבע הפר את התחייבויותיו ונמנע מלשלם דמי חכירה בגין 3 חודשים, במהלך חודשים פברואר עד אפריל כולל עבור שנת 2011 ולפיכך, עתרו התובעות לחיובו של הנתבע בהשבת כלי הרכב לחזקתן.
עוד ציינו התובעות, כי נכון למועד הגשת התביעה נותר לנתבע חוב בסך של כ- 109,119 ₪ המורכב מדמי חכירה שלא שולמו, פיצוי מוסכם בסך של 6 חודשי חכירה ע"פ סעיף 15.4 להסכם החכירה, העמדת כל התשלומים העתידיים המגיעים לתובעות בגין כלי הרכב והוצאות בגין עמלות החזרי הוראת קבע .
יוצא אפוא, כי התובעות בכתב התביעה התייחסו למלוא הנזקים שנגרמו להן אלמלא הופר ההסכם על ידי הנתבע, בנוסף לפיצוי המוסכם הכללי.
פרט לסכום זה טענו התובעות, כי יכול ויתגבש בעתיד חוב כספי נוסף בגין נזקים עתידיים שטרם התגבשו לרבות פיצוי מוסכם בסך של 500 ₪ ליום איחור בהחזרת הרכב לחברה בהתאם לסעיף 15.3.5 , תשלום בגין חריגות קילומטר, נזקים בגוף הרכב, ירידת ערך, דוחות תנועה , חיובים בגין נסיעה בכביש 6 וכיוצ"ב.
אשר על כן, עתרו התובעות ליתן פסק דין המורה לנתבע להשיב את הרכב לחזקת התובעות.
בד בבד עם הגשת התביעה עתרו התובעות למתן סעד זמני, מינוי כונס נכסים לצורך תפיסת כלי הרכב על מנת שזה יוחזק בחזקת התובעות עד להכרעה בתביעה ומתן פסק דין. ביהמ"ש נעתר לבקשה ומינה את עוה"ד נאמן ככונס נכסים זמני, בהתאם להחלטת כב' השופט אבינור מיום 12/5/11 .
אין מחלוקת בין הצדדים, כי כלי הרכב נתפס על ידי כונס נכסים, עוה"ד נאמן ביום 17/5/11, מועד בו שהה הנתבע בחו"ל וכי נוהל בין עוה"ד דוידוב מטעם התובעות לנתבע, באמצעות אביו, מו"מ אשר הבשיל לכדי הסכם פשרה שלא נחתם על ידי הצדדים.
לטענת התובעות, ההסכם לא השתכלל לכדי הסכם מחייב שכן הנתבע לא עמד בתנאים המצטברים המופיעים בו וממילא לא חתם עליו ומשכך, התשלום שבוצע על ידו נעשה לצורך תשלום יתרת החוב שחב לתובעות.
לטענת הנתבע, לאחר שנערך ההסכם על ידי התובעות, באמצעות עוה"ד דוידוב ביקש הנתבע לשנות חלק מהתנאים ועוה"ד דוידוב נתן את הסכמתו ובהתאמה פעלו הצדדים, עד להפרה מטעם התובעות בעת שבחרו ליטול פסק דין כנגד הנתבע , לפעול על פיו לרבות למכור את כלי הרכב ולגבות סכומים מעבר לסכום המגיע לתובעות בהתאם להסכם, כל זאת בהיחבא מבלי ליידע אותו או את ביהמ"ש.
לטענת התובעות, משטיוטת ההסכם לא נחתמה והנתבע לא פעל על פיה, עתרו התובעות למתן פסק דין בהעדר הגנה וזה ניתן על ידי כב' הרשמת דבי ביום 21/7/11 . בהתאם לפסיקתא, חויב הנתבע להשיב את כלי הרכב לידי בעליו, התובעת 1 וכן על סיום מינויו של עוה"ד נאמן ככונס נכסים ושחרורו מתפקידו ( להלן : "פסק הדין בהעדר הגנה" ).