אלביץ ואח' נ' חודדטוב

פסק דין

התובעים הגישו תביעה לתשלום סך של 20,000 ₪. לטענתם הפקידו במהלך חודש אוגוסט 2012 כספים, לצורך בניית עסק עצמאי, לחשבונו של הנתבע שהבטיח להם, על פי הטענה, שיניב רווחים. בסופו של דבר הסתבר לתובעים, כך לטענתם, כי מדובר בהונאה.

לטענת הנתבע, החברה אליה הועברו על ידו הכספים עסקה באסטרטגיה, שיווק מוצרים באמצעות מכרזים לצרכן. לטענתו, נסגרה החברה, אך הוא לא יכול היה לחזות את סגירת החברה. לטענתו, לא הייתה בינו לבין התובעים כל התקשרות עסקית, והם הפקידו את הכסף בחשבונו כי ראו בו דוגמא למקור רווח. לטענת הנתבע, פעל תוך רצון אמיתי להניב תשואה הולמת לו ולתובעים, והכספים אבדו לתובעים כתוצאה מסגירת החברה.

לטענת הנתבע, היה על התובעים לבצע בדיקות מקדמיות בטרם ביצעו את העסקה, ומכל מקום הם בחרו להעביר באמצעותו את הכספים לצד ג' כדרך נוחה ובטוחה מבלי לשלם לו שכר טרחה.

במהלך הדיון היום טענו התובעים כי מדובר בהונאה וכי נתנו לנתבע את כספם תמורת מוצר שהוא מוכר, אך לא קיבלו אותו.

התובעים הוסיפו במהלך הדיון כי בפגישה עם הנתבע הסביר להם הנתבע שהוא משווק של החברה ולכן העבירו ישירות את הכסף לחשבון הבנק שלו.

הנתבע טען בדיון כי היה בקשר עם החברה וכי העביר את הכסף לחברה באמצעות הדואר. לדבריו ביקשו התובעים להעביר לחברה את הכסף באמצעותו, ולראיה צירף הנתבע דפי חשבון מהם עולה, לטענתו, כי הועברו על ידו כספים לחברה "זיק ריוורדס".

לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

התובעים לא הציגו כל הסכם בינם לבין הנתבע, ובמהלך הדיון עלה כי ההסכמה היחידה שהיתה ביניהם, הינה כי הנתבע יעביר את כספם לחברה. לא הוכח כי הנתבע התחייב בפני התובעים שכספם יפיק רווחים כלשהם.

לטענת הנתבע, הופקדו בחשבונו הכספים על מנת שיעבירם לחברה, ולדבריו עשה כן. לא הוכח לפניי אחרת.

התובעים לא הביאו כל ראיה לתמוך בטענותיהם, ולא הרימו לפיכך את נטל ההוכחה.

לאור האמור הריני דוחה את התביעה.

בנסיבות לא מצאתי להטיל הוצאות.

ניתן לפנות בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.