אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלבז שמעון ואח' נ' קופר הרמן ואח'

אלבז שמעון ואח' נ' קופר הרמן ואח'

תאריך פרסום : 16/09/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריית שמונה
1313-07
08/09/2013
בפני השופט:
מרדכי נדל

- נגד -
התובע:
1. אלבז שמעון
2. חנה אללי

הנתבע:
1. קופר הרמן
2. חדוה קופר נגד מנהל מקרקעי ישראל

פסק-דין

פסק דין

בפניי תובענה מיום 30.5.2007 למתן צו לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין , ובנוסף לכך גם תובענה כספית כנגדם בסך של 65,600 ₪ . כמו כן , מונחת בפניי הודעה צד ג' מטעם הנתבעים כנגד מנהל מקרקעי ישראל מיום 5.9.2007 לשיפוי בגין כל נזק או הפסד אשר עלול להיגרם לנתבעים כתוצאה מהתנהלותו של הליך זה עד לסכום של 65,000 ₪ .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1)התובעים הינם בני-זוג המתגוררים בסמיכות לנתבעים בישוב ביריה הסמוך לעיר צפת . התובעים הינם בעלי זכויות החזקה והחכירה בחלקת מקרקעין שגודלה 468 מ"ר הנמצאת ברחוב חיים מדר 58 בישוב ביריה , הידועים כגוש 13796 חלקה 17 (להלן : "חלקת התובעים") כאשר בשטח המקרקעין בנויה דירת מגורים בת שלושה חדרים . המקרקעין נרכשו על ידי התובעים מבעליהם הקודמים (מירי ויה ונטע שניידר) בתאריך 27.12.2005 . הנתבעים הינם בעלי חלקת מקרקעין הסמוכה לזו של התובעים ששטחה כ – 900 מ"ר הידועה כגוש מספר 1300 חלקה מספר 35 (להלן : "חלקת הנתבעים") . בתאריך 3.8.1995 נכרת בין הנתבעים לבין המנהל הסכם חכירה עד ליום 23.2.2030 , לאחר שהנתבעים רכשו את החלקה מבעליהם הקודמים , מימון וחנה שטרית , בתאריך 14.1.1994 .

2)חלקה מספר 17 פונה בחזית המערבית לרחוב חיים מדר הנמצא בישוב ביריה . החלקה הינה בעלת צורת טרפז ובעלת שיפוע קל לכיוון מערב . בתחום חלקת התובעים , אשר שטחה 468 מ"ר , בנוי בית מגורים חד קומתי עם גג רעפים משופע מוקף בחצר המחובר בקיר משותף עם המבנה שבנוי בחלקה מספר 16 . חלקת הנתבעים ממוקמת בקצה דרך ללא מוצא – דרך המסתעפת מרחוב חיים מדר . חלקת הנתבעים , אשר שטחה 742 מ"ר , בנויה בצורת טרפז ופונה בחזית הדרומית לכיוון רחבת חנייה סלולה באספלט . בתוך חלקת הנתבעים בנוי בית מגורים בן שתי קומות עם גג בטון שטוח ומסביבו חצר . "חלקת המריבה" עליה ניטשת המחלוקת בין הצדדים , הינה רצועת קרקע דמוית טרפז שגודלה כ – 37 מ"ר (אורך 13 מ' ועומקה כ 2.9 מ') , אשר משמשת מזה שנים רבות כחצר וכגינה של חלקת הנתבעים . בגבולה המערבי של "חלקת המריבה" קיים קיר תומך המפריד בין חצרות הצדדים . על פי אומדן שמאי המקרקעין מטעם המנהל , יהודה דיין ודב רובינשטיין , אשר הגישו את חוות-דעתם בתאריך 17.6.2008 שווייה המשוער של החלקה הינו כ – 4810 ₪ , בעוד שעל פי חוות-דעתו של השמאי מטעם התובע מיום 4.9.2010 ערכה המשוערך של "חלקת המריבה" הינו 25,600 ₪ .

3)לטענת התובעים , במועד שאינו ידוע להם , פלשו הנתבעים לחלק מחלקת התובעים ומנעו מהם מלעשות שימוש בחלקת המקרקעין שבבעלותם , אולם חרף פניות רבות בכתב ובע"פ מצדם, סירבו הנתבעים במשנה תוקף מלסלק את ידם מחלקת התובעים . התובעים מוסיפים ומציינים כי המחלוקת אשר נתגלעה בינם לבין הנתבעים נבעה כתוצאה מרשלנותו של המנהל (המנהל מקרקעי ישראל) , אשר בעת הכנת תב"ע חדשה לשטח הישוב , הוסיף ברישומיו לנחלת התובעים שטח שגודלו כ – 40 מ"ר . לגרסת התובעים , הם עצמם לא היו רוכשים את החלקה ככל שהשטח נשוא התובענה לא היה נכלל במסגרת שטחה המקורי של הנחלה . התובעים אף צירפו לכתב תביעתם חוות-דעת מטעם שמאי מקרקעין לפיה , עלותו המשוערת של אותו שטח בן 40 מ"ר הינו 25,600 ₪ וכי בדיעבד נתחוור להם ששילמו את הסכום האמור לידי בעלי הנחלה הקודמים לשווא – דבר אשר ייאלץ אותם "לספוג" הפסד כספי ניכר ככל שיבכרו למכור את המקרקעין בעתיד .

4) אי לכך , עותרים התובעים בכתב התביעה להורות על סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין ובנוסף לכך לשפותם בסכום כולל של 65,600 ₪ . בכלל זאת , עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בדמי שימוש ראויים החל מיום 27.12.2005 ועד ליום הגשת התביעה בסכום כולל של 13,601 ₪ . בנוסף לכך , עותרים התובעים לשפותם בהחזר הוצאות עבודות בנייה ופיתוח הכרוכות בסיפוח "נחלת המריבה" לנחלת התובעים בסכום כולל של 48,000 ₪ וכן גם בהוצאות כלליות (כגון : נסיעות , מדידות , חוות דעת וכו') בסך של 4000 ₪ הכרוכות בניהול ההליך המשפטי.

5)מאידך , לגרסת הנתבעים , בעת רכישת זכויות החכירה בנחלה בתאריך 14.1.1994 לא היה ידוע להם שהקיר התומך הממוקם לאורך הגבול המערבי של המגרש וכן גם גדרות האבן הנמצאים לאורך גבולו הדרומי של המגרש חורגים מעבר לגבולות נחלתם . לגרסתם , בכדי לקבל את אישור המנהל , היה עליהם להמציא לידי המנהל מפת מדידה מיצבית על מנת להוכיח בידי אנשי המנהל כי לא חריגות בנייה וכן בפיתוח המגרש . לשיטת הנתבעים , בעת הכנת המפה התברר לתובעים כי הקיר התומך לאורך הגבול המערבי של החלקה שבבעלותם חורג ב – 3 מטרים , וכי גדרות האבן הנמצאות לאורך גבולה הדרומי של נחלתם חורגות כלפי חוץ ביותר מ – 5 מטרים באופן ששביל הכניסה הראשי לבית נמצא לחלוטין מחוץ לשטח המגרש שבבעלותם . לגרסת הנתבעים , במפגש אשר התקיים בין הנתבע 1 לבין נציגי הנתבעת 3 , נתחוור לו כי קיימת אפשרות להסיט את גבולות הקיר התומך אל תוך גבולות המגרש שבבעלותם , או לחילופין לרכוש מהמנהל את שטח המריבה השנוי במחלוקת . אי לכך , התחייבו הנתבעים לרכוש את השטח "החורג" מהמנהל ובתמורה לכך העניק המנהל לנתבעים בתאריך 18.10.1994 את האישור להעברת הזכויות בנחלתם . בתאריך 3.8.1995 נכרת בין הנתבעים לבין המנהל הסכם נוסף , לפיו נחלת הנתבעים הוגדלה ב – 180 מ"ר , למעט שטח שגודלו 75 המצוי בצידו הדרומי של נחלתם ואשר ביחס אליו הצהירו הנתבעים כי אין להם כל זכות קניינית בו .

6)במהלך שנת 1996 נתגלעו בקיעים בקיר התומך שלאורך הגבול המערבי של המגרש שבבעלותם . אי לכך , פנו הנתבעים בתאריך 10.10.1996 אל השכנים אשר התגוררו בשעתו בצדו המערבי של הקיר התומך , משפחת ספרטי , ברם במכתב תשובתם אל הנתבעים מיום 27.10.1996 דחו אותם שכנים את בקשת הנתבעים בנימוק , כי החלקה שבבעלותם נקנתה על ידם במצבה הקיים (as is) , ומכאן שהנטל לתחזקה רבץ לפתחם של הנתבעים בלבד . בתאריך 3.3.2003 פנתה היועצת המשפטית של המנהל , עו"ד רבקה דובדבן , אל הנתבעים במכתב בו ציינה , כי חוזה החכירה אשר נחתם על המנהל בתאריך 3.8.1995 העניק לנתבעים זכויות חכירה בשטח של כ – 900 מ"ר , ברם מבדיקת מפקח מטעם המנהל , נתחוור לצד השלישי כי הסכם זה העניק לנתבעים בשגגה זכות קניינית ב – 85 מ"ר נוספים בהם ניטעו במהלך השנים עצים וכן נבנה קיר אבן . אי לכך , הובהר במכתב זה כי על מנת למנוע את פינויים וסילוק ידם מהמקרקעין הרי שעומדת בפניהם האפשרות לפנות בתוך 14 יום את השטח הנ"ל לרבות את קיר האבן , או לחילופין , לחתום על גבי תצהיר ויתור על זכויות במקרקעין בפני מפקח מטעם המנהל , לפיו יתאפשר בידי המנהל להיכנס לשטח ולנהוג בו מנהג בעלים בלא כל צורך לפנות בעניין אל ביהמ"ש . עוד הותרו הנתבעים כי ככל שלא יעשו כן , ייאלץ המנהל להגיש כנגדם תביעה לפינוי המקרקעין .

7)לאחר התכתבויות בין הנתבעים לבין המנהל , שלח המנהל אל הנתבעים בתאריך 13.9.2006 מכתב בו צוין כי בדיקה מטעם המנהל העלתה , שבעת עריכת הפרצלציה נפלה טעות קולמוס ברישום גבולות חלקת הנתבעים , ולכן הטעות הועברה לתיקון ולאחר מכן יתבצע רישום מחדש במשרדי רשם המקרקעין . לאחר דין ודברים אשר התנהל בין ב"כ התובעים והנתבעים מחוץ לכותלי ביהמ"ש , נשלח אל ב"כ התובעים בתאריך 13.11.2006 מכתב מטעם היועצת המשפטית של המנהל לפיו בעת רישום הגבולות המפרידים בין החלקות שגה המנהל ביחס לאופן רישום וקביעת הגבולות המפרידים בין החלקות על חשבון יתר החלקות הגובלות . לפיכך , נטען במסגרת המכתב כי הזכויות הקנייניות אשר ניתנו בשעתו לתובעים אינן משקפות הלכה למעשה את הזכויות המגיעות להם בפועל ולפיכך , יש בכוונת המנהל לפעול לתיקון הרישום בהקדם האפשרי . עוד צוין במסגרת המכתב , כי נוכח כוונת המנהל לתיקון רישומי הגבולות אזי מן הראוי כי התובעים יימנעו מהגשת תובענה כנגד הנתבעים לביהמ"ש . בתגובה למכתב ציין ב"כ התובעים כי פניית המנהל בכל הנוגע להימנעות מהגשת התובענה איננה מקובלת על התובעים שכן , התנהלות המנהל גרמה לתובעים לנזק ממוני .

8)בתאריך 28.4.1983 נחתם הסכם פיתוח בין המנהל לבין משפחת שטרית , אשר כאמור מעלה הייתה בעבר בעלת זכויות החכירה בחלקת הנתבעים . לטענת המנהל , חרף העובדה שבעת כריתת הסכם החכירה עמד שטח המקרקעין על 720 מ"ר בלבד הרי שברבות השנים משפחת שטרית עשתה דין לעצמה בכך שפלשה לשטחים הסמוכים לחלקה אותה רכשו תוך הקמת גדרות אבן אשר הנציחו בריש גלי את דרך התנהלותם הנפסדת . לגרסת המנהל , לאחר העברת זכויות החכירה ממשפחת שטרית לידי הנתבעים נכרת בין הנתבעים לבין המנהל חוזה חכירה לפיו הוחכר לנתבעים מגרש מוגדל שגודלו כ – 900 מ"ר , אולם במהלך חודש אוגוסט 2001 נחתמה תוכנית חלוקה חדשה לצורכי רישום אשר בעקבותיה עודכן גודל חלקת הנתבעים ל – 748 מ"ר , ברם בשל טעות של המודד מטעם המנהל בעת תכנון תוכנית הרישום התווספו בטעות לשטח חלקת הנתבעים 180 מ"ר , ואילו 40 מ"ר מחלקת הנתבעים הועברו לטובת חלקת התובעים – דבר אשר הביא לכך שהלכה למעשה רישום גודלן של שתי החלקות והגבולות התוחמים ביניהם אינם משקפים את מצבת הזכויות בהן בפועל .

9)הנתבעים הבהירו בסיכומיהם כי הקיר התומך המפריד בין החלקות נבנה בשעתו על ידי בעלי נחלת הנתבעים דאז , משפחת שטרית , וזאת בהסכמת שכנם אשר התגורר בשעתו בחלקת התובעים , מר ספרטי ז"ל . לטענת הנתבעים , ההסבר לכך שנתגלעו שיבושים בכל הנוגע למצבת הזכויות בחלקת המריבה נובע מכך שבעת שבעלי חלקת הנתבעים דאז , משפחת שטרית , רכשו את המקרקעין בשנת 1983 הרי שגודלן הכולל של החלקות היה 720 מ"ר . לגרסתם , עיון בחוזה המכר אשר נכרת בין הנתבעים לבין משפחת שטרית מעלה כי הנתבעים הולכו שולל על ידי משפחת שטרית שכן במסגרת הסכם המכר הוצהר על ידי משפחת שטרית כי הבנייה בנכס בוצעה על פי היתר בנייה כדין , אולם בדיעבד התחוור להם כי משפחת שטרית ביצעו חריגות בנייה ולכן בהסכמת המנהל נכרת בין הנתבעים חוזה מתוקן לבין המנהל לפיו יוחכר לנתבעים מגרש חדש ששטחו כ – 900 מ"ר הכולל בחובו את כל חלקות המשנה ותוספות הבנייה אותן ביצעו בני משפחת שטרית שלא כדין . עם זאת , בשל שגגה אשר נפלה מלפני המודד מטעם המנהל בעת רישום גבולות החלקה החדשה לא עודכן כהלכה הקו התוחם בין חלקת התובעים לבין חלקת הנתבעים .

10)הנתבעים אף מוסיפים ומציינים בסיכומיהם , כי בתאריך 13.8.2002 רשם המנהל את זכויות החכירה בשלמות בחלקה מספר 17 על שמו של בעל נחלת התובעים דאז , מר ספרטי ז"ל , כאשר עד לרישום החכירה הרי שגודל הנחלה כפי שתועד במרשמים היה כ – 420 מ"ר , וזאת למרות שבפועל החזיק מר ספרטי המנוח בשטח שגודלו בפועל היה 428 מ"ר . חרף זאת , במסגרת הסכם המכר אשר נכרת בין יורשותיו של מר ספרטי ז"ל ואשר לא התגוררו מעולם בדירה ולא הכירו את מצבה בעת המכירה , צוין כי גודלה של חלקת התובעים הינה 468 מ"ר – עובדה אשר בדיעבד נתבררה כשגויה לאור הטעות בקביעת גבולות חלקות התובעים והנתבעים כאמור במכתב תשובתה של היועצת המשפטית של המנהל .

11)אי לכך , אליבא דעמדת הנתבעים , הרי שזכותם במקרקעין נובעת כתוצאה משגיאות מצד המנהל בעת רישום מצבת הזכויות והגבולות המפרידים בשטחי הצדדים , וכן בשל כך שהנתבעים מחזיקים במקרקעי המריבה מכח חוזה חכירה תקף אשר נכרת בינם לבין המנהל . לשיטתם , הוראת סעיף 125(א) לחוק המקרקעין איננה רלוונטית לענייננו מאחר ואין מחלוקת כי אין היא משקפת הלכה למעשה את שטחם הריאלי ואת הגבולות המפרידים בין נחלות הצדדים , מה גם שמדובר בהוראת דין דיספוזיטיבית , אשר נועדה להציב בפני הטוען לאי נכונות הרישום רף ראייתי גבוה מכפי הרף המקובל בדין האזרחי . כמו כן , טוענים הנתבעים כי אין מקום ליתן "הכשר" לרישומי גודל השטחים שמכוחם מבקשים התובעים להיבנות בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין שכן בעת רכישת הנחלה ותשלום התמורה בגינה התבססו התובעים על הרישום אשר הופיע במרשמים , דהיינו , כי שטח הנחלה הינו 428 מ"ר ולא 468 מ"ר , ומבלי שנלקחה בחשבון העובדה כי "מקרקעי המריבה" כלולים במסגרת נחלתם . עוד גורסים הנתבעים , כי בעת רישום זכויותיהם של התובעים אותה רכשו מיורשותיו של המנוח ספרטי ז"ל הרי שהם עצמם היו מודעים לגרסאותיהם של הנתבעים והמנהל ב"מקרקעי המריבה" , ולכן יש לראות בהתנהלות זו כהתנהלות הנגועה בחוסר תום לב של ממש .

12)אליבא דעמדת המנהל , חוזה החכירה אשר נכרת בין הנתבעים לבין המנהל בתאריך 3.8.1995 אמנם קובע כי גודל השטח הינו כ – 900 מ"ר , ברם הנתבעים מתעלמים מהוראת סעיף 11 להסכם לפיה הנתבעים הצהירו בעת כריתת הסכם החכירה כי שטח המגרש וגבולותיו אינם סופיים וכי עלול לחול בהם שינוי בהתאם להוראת חוק התכנון והבנייה , תשכ"ה – 1965 , הסדר קרקעות וכו' . בנוסף לכך , התעלמו הנתבעים מתנייה נוספת אשר פורטה במסגרת ההסכם לפיה בעקבות מדידה לצורכי רישום עלול להתברר כי שטח המגרש קטן יותר או גדול יותר מהשטח שאליו נקבע ערכו היסודי של המגרש , וכי ככל ששטח המגרש וגבולותיו ישתנו מהשטח שלפיו נקבע הערך היסודי של המגרש או אז על החוכרים (בענייננו , הנתבעים) להסכים לכל שינוי בגבולותיו ובשטחו של המגרש ולכל קביעה בדבר שטחו של המגרש כפי שייקבע בעקבות מדידה לצורכי רישום ואף להכיר בכך שהחכירה תחול אך ורק בהתייחס לגבולותיו ולשטחו החדשים של המגרש . אי לכך , סבור המנהל כי מדובר בפלישה אסורה מצד הנתבעים , אשר הובילה בדיעבד לכך שחלה טעות במדידה מצד המנהל ומכאן , ברי כי יש מקום להטיל על הנתבעים "אשם תורם" בשיעור גבוה ביותר קל וחומר משמטרת הרישום איננה להנציח עבירות בנייה והתעלמות מדרישת המנהל משנת 2003 להשיב לחזקת המנהל את אותו שטח עודף שגודלו כ – 85 מ"ר .

דיון והכרעה :

13)המקור המשפטי לתביעת התובעים לסילוק ידם של הנתבעים הינו סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 הקובע , כי בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין . כלל הוא, כי התובע סילוק יד ממקרקעין מכח בעלותו בהם, די לו להוכיח עובדה זו בלבד, ומכאן ואילך מוטל הנטל על הנתבע, להוכיח זכותו להמשיך ולהחזיק במקרקעין (ראה : ע"א 483/62 קוק נ' לנדוי , פ"ד י"ז 1953). בתביעה מעין זו לסילוק יד די לתובע להוכיח כי הוא הבעלים החוקיים של המקרקעין, ואז עובר נטל הראייה לנתבע להראות שהוא רכש זכות כלשהי במקרקעין, אשר זכות הבעלות כפופה לה (ראה : ע"א 16482/92 עיריית תל אביב נ' גרינשטיין , פ"ד נ"ג 353, 354). בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי מכח סעיף 16 לחוק המקרקעין לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין .בעל מקרקעין יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קניינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום (ראה : ע"א 127/77 קפה נ' לוי , פ"ד ל"א(3), 455) . כך גם בפקודת הנזיקין נקבע בסעיפים 29 ו – 30 לפקודה כי בתובענה אשר הוגשה בעילה של הסגת גבול במקרקעין הרי שעל הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין וכי אין התובע יכול להיפרע פיצויים בגין הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על כך נזק ממון .

14)כך גם אמורים הדברים באשר לעילה של סילוק יד מכוחו של סעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). בהקשר זה נפסקה הלכה כי : "... בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק יד על זכות קניינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא זכות... ואז על הנתבע להראות, ולו לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום... מספיקה לבעל הבית טענת בעלותו כבסיס להחזרת החזקה רק כנגד הנתבע שאין בכוחו להראות זכות חוקית לישיבתו במקום..." (ראה : סע' 30 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968; ע"א 127/77 מלכה נ' לוי , פ"ד ל"א (3) 455).

15)נקודת המוצא לבירור תביעה לסילוק יד היא שאלת רישום המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין . הרישום, כידוע, הוא ראייה חותכת לתוכנו (סע' 125 (א) רישא לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 , ולכן מדיניות המחוקק היא להקנות למרשם המקרקעין, ככזה, חשיבות עליונה (ראה : רע"א 2267/95 האפוטרופוס הכללי נ' הרטפלד , פ"ד מט (3) 854, 870 (1995)) , וזאת על מנת להבטיח כי מרשם המקרקעין ישקף באופן נאמן , סופי ומוחלט את מערך הזכויות הטעונות רישום במקרקעין שעברו הליכי הסדר (ראה : ע"א 1559/99 צימבלר נ' תורג'מן, פ"ד נז (5) 49, 60 (2003)). עם זאת, עליונות המרשם אינה ללא מיצרים והיא כפופה לשתי משפחות של סייגים. האחת – תקיפה ישירה של המרשם. כך למשל עפ"י הסיפא לסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין, המפנה לסעיפים 93 – 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (פירוש מצמצם - ע"א 696/07 נסור נ' פקיד הסדר המקרקעין למחוז חיפה והגליל מיום 15.8.10; רע"א 8771/09 המנהל מקרקעי ישראל נ' אלעסאם מיום 12.1.10) . לעומת זאת , האופציה השנייה הינה תקיפה עקיפה של המרשם (ראה : ה"פ (מחוזי מרכז) 2460-02-08 שינדלר נ' רחימוב מיום 4.3.09) .

16)אי לכך , יש להידרש בראש ובראשונה לשאלה האם עלה בידי התובעים להוכיח את בעלותם בשטח המריבה , וככל שיעלה בידי התובעים לעשות כן , יש לבחון האם השכילו הנתבעים להוכיח את זכותם החוקית לישיבתם במקרקעין השנויים במחלוקת . מטעם התובעים העיד התובע 1 , אשר ציין בעדותו , כי בעת כריתת הסכם רכישת החלקה שבבעלותם בתאריך 27.12.2005 יוצגו התובעים על ידי עו"ד מטעמם בשם עו"ד טארק חליחל בעוד שהמוכרות , אשר לא נכחו כלל בעת כריתת החוזה , יוצגו על ידי עו"ד אחר מירושלים . במאמר מוסגר יוער , כי מעיון ביהמ"ש בחוזה המכר עולה , כי ב"כ של המוכרות ייצג בשעתו את המוכרות על פי ייפוי כח קונסולארי . התובע 1 אף הוסיף וציין בעדותו בביהמ"ש , כי בעת רכישת הנחלה שבבעלותו הבית היה ריק מאדם ולפיכך, הוא היה סמוך ובטוח , כי הקיר אשר נבנה קודם לרכישת החלקה אותה רכש מהווה מעין גבול התוחם בין שתי הנחלות . לגרסתו , רק בדיעבד לאחר שהחלו לשפץ את דירת המגורים אותה רכשו התובעים פנו אל המודד המוסמך , מר חמיסה סאדק , אשר ביצע מדידה בחודש מאי 2006 במהלכה הגיע לכלל מסקנה , כי גודלו של שטח המריבה הינו כ – 40 מ"ר וכי שטח זה שייך בפועל לנחלתם של התובעים (ראה: עמוד 14 שורה 15 – עמוד 15 שורה 3 לפרוטוקול מיום 15.3.2012 ; נספח ג' לתצהיר התובעים) .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ