אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלבז נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ

אלבז נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 01/06/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
23007-05-12
25/05/2014
בפני השופט:
ירון בשן

- נגד -
התובע:
ליאור אלבז
הנתבע:
שלמה חברה לביטוח בע"מ
פסק-דין

פסק דין

1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (הלן חוק פלת"ד). התובע טוען שנפגע בתאונה עצמית, במהלך עבודתו. תביעתו הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן המל"ל) ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור 14.5% - קביעת דרגת נכות על-פי דין שלפי סעיף 6ב לחוק פלת"ד מחייבת גם בהליך זה. הנתבעת מכחישה את האירוע וגם מכחישה שאירוע שכזה מהווה תאונת דרכים. הצדדים חלוקים גם לגבי הנזק.

2. התובע סיפר שנסע לקראת שער יציאה מחניון כשעל לוח המחוונים במכוניתו השלט-רחוק הפותח את השער. השלט נפל אל מתחת לכסא הנוסע שלימינו. הוא עצר את מכוניתו, ירד ממנה ופתח את דלת הנוסע האחורית שלימינו, אך לא הצליח להגיע לשלט. אז פתח גם את הדלת הקדמית והתכופף כדי להגיע אליו. בינתיים נותרה ידו השמאלית על הקורה המפרידה בין שתי הדלתות. בעודו מחפש אחרי השלט, נסגרה הדלת האחורית על אצבעותיו והוא נפצע.

3. הנתבעת סבורה שהאירוע תואר באופן לא עקבי, שאין בו הגיון ושאינו סביר. היא מעלה תמיהות שונות: מדוע פתח התובע דווקא את הדלת הימנית האחורית? מדוע הותיר שלוש דלתות פתוחות? כיצד יתכן שדווקא דלת אחת נטרקה והאחרת לא? כיצד יתכן שהיתה במקום רוח כה חזקה וכו'. אף שהתמיהות רבות, הן אינן מצביעות על סיפור בלתי סביר או בלתי אמין, אלא על מגבלות ההבנה והזכרון האנושי. סביר שלא לכל שאלה תהיה לתובע תשובה. לעתים אנשים נוהגים באופן מסויים ללא נימוק ממשי. העובדה שדלת אחת נטרקה והאחרת לא – אינה אינדיקציה לגרסה לא סבירה. יתכן שחשיפת הדלתות לרוח, או שיעור פתיחתן, לא היו זהות. יתכן שלתובע לא היה בעת האירוע מושג מדוע דלת אחת נטרקה והאחרת לא והדבר כלל לא ענין אותו באותן נסיבות ולכן אינו יכול להסביר את האירוע זמן רב לאחר מעשה. סביר שלחלק מהשאלות שהוצגו היתה תשובה, אך התובע לא זוכר אותה – או שכלל לא נתן עליה את דעתו בזמן אמת. לא מצאתי בכל התמיהות טעם לפקפק באמינות העדות. אכן, אחד מסימניה של עדות אמת הוא דווקא היותה בלתי שלמה ובלתי מושלמת – במיוחד בעניינים אשר בנסיבותיו של אירוע, לא מצופים להחרט בזכרונו של אדם, או למשוך את תשומת ליבו.

4. התובע הוא בעל ענין בהליך והעד היחיד לאירוע. סעיף 54 לפקודת הראיות מחייב הנמקה לנכונות בית-המשפט לסמוך על עדותו. מצאתי שמיד כשטופל התובע בבית-החולים הוא תיאר את פציעתו כתוצאת טריקת דלת, אך לא נזכרו מכונית או תאונת דרכים. בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה ארבעה ימים אחרי הפציעה צוינה סיבת הפציעה כטריקת דלת מכונית. זוהי גרסה ספונטנית סמוכה מאוד לאירוע. דיווח למשטרה על התאונה נמסר רק חודש אחר-כך, ביום 4.6.11. אף שהתובע ייחס כמעט מיד את פציעתו לטריקת דלת מכונית, הוא לא מיהר לנהוג כמי שמבין שמדובר בתאונת דרכים. מהלך זה נראה הולם לחלוטין את מי שמדווח דיווח אמת על נסיבות פציעתו ורק באיחור לומד על זכויותיו המשפטיות. ראוי להוסיף שגם הפגיעות שנגרמו לתובע (שיפורטו בהמשך) מתאימות לאירוע שתיאר. כל מי שינסה לשחזר את האירוע (למשל באמצעות כפיס עץ) יחזה בתוצאות דומות. לאור זאת, אני מקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות שבהן נפצע.

5. התובע טוען שהוא נפגע בתאונת דרכים הנתבעת סבורה שהאירוע לא נופל בגדר הגדרת תאונת דרכים בחוק פלת"ד. טיעוניהם קצרים והם לא הפנו לאסמכתאות שבהם נדון אירוע דומה דיו. תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק פלת"ד כ" מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". שימוש מוגדר כ"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". הדרישה לקשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין הנזק מגולמת במילים "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" בהגדרה הבסיסית.

6. התובע היה בעיצומה של נסיעה במכונית. המשכה חייב את פתיחת השער, בעזרת שלט, אלא שזה נשמט אל מתחת לכסא. התובע לא הצליח לחלצו ואז הפסיק את נסיעתו, הפסקה קצרה וזמנית, כדי למצוא את השלט. התובע שמר קרבה רצופה למכונית במונחי זמן ומרחק גם יחד. הנתבעת הסתמכה על רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי. באותו מקרה עצר הנפגע את מכוניתו, התרחק ממנה כדי לברר את שלום יושבי הרכב האחר, שב למכוניתו ובעת שבדק את שלום יושביו נפגע. נקבע כממצא עובדתי שאין ראיה לכך שהתכוון להמשיך בנסיעתו. לכן נקבע, שעצירת מכוניתו הביאה לקיצה את נסיעת מכוניתו ובעת שהוא נפגע הוא לא היה בעיצומו של כל שימוש במכוניתו.

7. בתביעה שבפני העובדות שונות מאוד. התובע לא עצר את מכוניתו מפני שהגיע ליעדו, או בשל תקלה. הוא עצר מפני שעמד בפני מחסום. בוודאי שבשלב זה לא "הסתיימה נסיעתו". התובע לא עזב את מכוניתו כדי לעסוק בעניינים שאינם קשורים לנסיעתו. הוא לא עצר כדי לשוחח בטלפון, לקנות, לעשן או לאכול. כוונתו היחידה היתה לטפל בדבר שמנע את המשך נסיעתו ולהמשיך לנסוע מיד, ללא עיכוב נוסף. מנוע המכונית של התובע המשיך לעבוד. הוא לא התרחק מהמכונית, אלא להפך, נשאר קרוב אליה מאוד, למעשה קיים עמה מגע גופני כמעט רצוף. זמן מועט מאוד חלף והוא חיפש את השלט רק במטרה אחת, לשוב לכסא הנהג ולהמשיך בנסיעה. בנסיבות אלה אין החיפוש אחר השלט שונה משימושי לוואי שהוכרו בפסיקה, כגון הפעלת המזגן או הזזת הכסא - ואכן, הוצאת שלט שנפל מתחת לכסא מאוד דומה להזזת הכסא עצמו. דומה שלפי המבחנים שפורטו ברע"א 9112/06 ניתן לראות בתובע מי שהיה עדיין בעיצומה של נסיעה.

8. בסיס חלופי לאותה מסקנה יכול להיות גם בשימוש של "כניסה" למכונית (ועדיין ל"מטרות תחבורה"). פציעת התובע התרחשה בעיצומו של תהליך "כניסה למכונית", עת שגופו היה בחלקו בתוך המכונית וחלקו מחוץ לה. הכניסה היתה מיועדת לאפשר את המשך הנסיעה, דהיינו היתה למטרה תחבורתית. לא מצאתי בלשון החוק מניעה שהכניסה למטרה תחבורתית תהיה לשם פעולת הכנה, מקדימה לנסיעה, שתחייב מעבר ממושב למושב בהמשך. כך היה קורה למשל, אם מה שנשמט מתחת למושב וחיפש התובע לא היה השלט, אלא מפתח הרכב עצמו.

9. לאור כל זאת נקבע שהתובע נפצע בתאונת דרכים.

10. התובע אובחן בבית החולים איכילוב כשסובל משברים בשתי אצבעות (3 ו – 4) הוא נותח וגובס. תביעה שהגיש למל"ל התקבלה ונקבעו לו 14.5% נכות צמיתה בשל מגבלות בסגירת אגרוף, ביישור ובכיפוף האצבעות שנפגעו. התובע הציג בפני בית-המשפט את מנח אצבעותיו (שאינו טבעי) וטוען לקשיים שונים בתפקודו היומיומי. התובע טוען שנגרמה לו מגבלה תפקודית גדולה ממה שמצופה מהנכות רפואית בשיעור כזה ביד שמאל. לטענתו הוא סובל בלי קשר לתאונה מבעיית עור בידו הימנית. כעת, הוא נאלץ להשתמש בידו הימנית לפעולות שלפני התאונה עשה בידו השמאלית – כגון, פעולות הכרוכות בחשיפה למים – ולכן הוא סובל מאגזמות ומהתקפים תכופים. הוא טוען שהעור בידו הימנית אדמומי ויבקש מאוד. הנתבעת מכחישה טענות אלה, טוענת שלא הוכחו ואינן רלבנטיות. היא כופרת בקשיי התפקוד שלהם טוען התובע וסבורה שהתובע דווקא הציג בפני בית-המשפט יכולת לרכוס כפתורים. עוד היא עומדת על כך שהפגיעה היא ביד שמאלית שאינה דומיננטית ואין בראיות בסיס לטענה שיש לתובע בעיה בכח של היד. עוד היא מציינת כי הודגם שאחיזת אצבעותיו של התובע תקינה.

11. נכותו הרפואית של התובע אינה מבוטלת ואינה בספק. היא ניכרת לעין וסביר שיש בה מידה של הפרעה לתפקודה של ידו השמאלית. אין בראיות בסיס ממשי לייחס לנכות זו משמעות תפקודית שונה מהנכות הרפואית. הגבלה ממשית בתפקודן של אצבעות ביד שאינה דומיננטית עדיין משפיעה במידה ניכרת על המכניקה העדינה של יד זו ועלולה להגביל ולהפריע בתפקודים שגרתיים לא מעטים הדורשים פעולה מתואמת ומדוייקת של שתי ידיים. לכן לא מצאתי לייחס לפגיעה משמעות תפקודית נמוכה מהנכות הרפואית.

טענות התובע בנוגע למצבה של ידו הימנית – שבגללן יש לדעתו לייחס משמעות יתירה לנכות ביד השמאלית - הן טענות בענין שברפואה. בית-המשפט אינו יכול לקבל אותן, בלי שהוכחו כדרך שבה מוכיחים טענות בענין שברפואה, פשוט על סמך עדות התובע. לכן לא מצאתי לייחס לפגיעה משמעות תפקודית העולה על הנכות הרפואית.

12. התובע מכהן כמנהל תפעול בחברת הייטק המעסיקה מאות עובדים. הוא תיאר את אופי עבודתו וטוען שיש בעבודה זו רכיב של עבודה פיזית. הוא חושש מפיטורין שאחריהם יתקשה למצוא עבודה בנכותו ובמגבלותיו. התובע העיד כי קיבל תגמולי מל"ל ולכן לא נגרם לו הפסד הכנסה בעבר. עם זאת, הוא מבקש שיפסק לו פיצוי בסך 666,100₪ בגין הפסדי הכנסה בעתיד, לפי מכפלה מהוונת של נכותו בשכרו המשוערך משנת 2011 ועד גיל 67 (יוער, שהתובע נזקק לבסיס שכר מופרז – הן בהסתמכו על שכר העולה על שילוש השכר הממוצע והן ב"שיערוך" העולה על השכר המשולם בפועל לתובע, למרות שבתנאי העסקת התובע לא חל שינוי). על כך הוא מבקש להוסיף 125,131₪, בגין הפסד 14.5% מהפרשת המעביד לפנסיה שלו עד גיל 67.

הנתבעת מציינת שבפועל לא נפגע שכרו של התובע כלל. אף שהוא עובד בחברת הייטק, הוא משמש מנהל תפעול העוסק בלוגיסטיקה – "קצין תחזוקה". אין כל ראיה לכך שנכותו מגבילה אותו בתפקודיו בעבודה וממילא אין לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין הפסדי שכר בעבר או בעתיד.

13. התובע טוען להפסדים על בסיס שכר העולה מעט על שילוש השכר במשק. שלוש שנים אחרי שנפצע לא ניכרת פגיעה בשכרו. לא הוצגו ראיות ממשיות התומכות בטענה שהתובע נמנע ממיצוי כישוריו או לא קודם בשל מגבלותיו. התובע הוא בן 40 ולפניו 27 שנות עבודה עד גיל הפרישה החוקי. אין לדעת אם ועד מתי ישמור על מקום עבודתו הנוכחי ויתכן שבעתיד, תקשה עליו נכותו למצוא מקום עבודה אחר בשכר מקביל (שהוא גבוה למדי). לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובע פיצוי בסכומים המבוקשים, כאשר ברור שכיום לא נפגע שכרו כלל, מה גם שבסיס החישוב, לקוי. עם זאת, ראוי לפסוק לו פיצוי בגין הסיכון שבעתיד תהיה לנכותו השפעה על הכנסתו. לפיכך, נפסק לתובע פיצוי בסך 300,000 ₪ בגין הפגיעה בפוטנציאל השתכרותו, לרבות תנאים סוציאליים.

14. התובע מבקש פיצוי בגין עזרת צד ג': 21,000₪ בעבר ועוד 187,182₪ בעתיד (רוב הסכומים, לפי חישובי שכר עוזרת בית). אף שהוצג "חישוב" התומך במספרים אלה, הם לא נתמכו בראיות. אם במשך 3 השנים שמאז התאונה לא נזקק התובע לעזרה בשכר שעבורה ניתן לקבל קבלות, קשה להניח שיזקק לה בעתיד. מכאן שאינו זכאי לפיצוי בראש נזק זה.

15. התובע מבקש פיצוי בגין הוצאות העבר: הוא מבקש 3,000₪ עבור נסיעות לטיפולים רפואיים, תחבושת אלסטית, משככי כאבים והוצאות בזמן האשפוז. עוד הוא מבקש 5,000₪ ששילם עבור הייצוג בפני הועדות הרפואיות. התובע גם מבקש 28,000₪ בגין רכישת משככי כאבים וכפפות אלסטיות. הנתבעת מתנגדת לטענות התובע.

ראוי להזכיר שהאירוע שבו נפצע התובע הוכר כתאונת עבודה. ככל שנגרמו לו – או יגרמו לו בעתיד - הוצאות רפואיות, הוא זכאי לקבלן מהמל"ל. כך גם לכאורה בנוגע הוצאות נלוות לטיפול הרפואי. איני סבור שנכון להטיל על הנתבעת בהליך זה את העלויות המשפטיות של הליך משפטי אחר, שעל תוצאותיו הסתמך התובע בהליך זה. "הוצאות משפטיות" אינו ראש נזק.

סביר בעיני שבמרוצת הזמן נגרמו לתובע הוצאות קטנות שונות, שלא תועדו בקבלות (וגם לא על כולן ניתן לקבל החזר מהמל"ל) ואני פוסק לו בגינן פיצוי בסך 3,000₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ