אלבז נ' רודובסקי

פסק דין

1. תאונת דרכים מיום 15.12.08, בשעת ערב, ברח' ז'בוטינסקי בבני ברק.

ברכבו של התובע נהג אביו, מר אלברט אלבז (להלן: הנהג), כשהתובע יושב לצידו, ומאחור יושבת אמו, גב' לבנה אלבז.

בני משפחת אלבז טוענים כי בעת שנסעו הישר, בנתיב הימני שבכביש, פגע רכב הנתבע ברכבם, בפינתו השמאלית-אחורית.

2.הנתבע אינו מכחיש כי פגע ברכב התובע בדרך זו, אך הוא טוען כי נסיבות התאונה היו שונות: לטענתו, כאשר נסע באותו נתיב בכביש, הוא הבחין - במרחק של כשבעה מטרים לפניו - ברכב התובע, כשהוא נכנס לחנייה באחת מחניות הבניינים שלצד הכביש. כאשר חלף הנתבע על פני אותו מקום, מרחק מטרים ספורים, יצא לפתע הנהג מאותה חנייה, בנסיעה לאחור, כנראה - כדי לשפר את אופן חנייתו, ובכך הפתיע את הנתבע.

הנתבע ניסה לחמוק מההתנגשות, על ידי סטייה מהירה שמאלה, ואז פגע במונית שחלפה בנתיב שלשמאלו. בנסיבות אלה טוען הנתבע כי הנהג אחראי לתאונה.

3.הנהג העיד כי הבחין במראה ברכב הנתבע שמתקרב מאחוריו במהירות, וראה כיצד הוא סוטה שמאלה ופוגע תוך כך הן בפינה השמאלית-אחורית של רכבו, והן במונית שחלפה אותו רגע בנתיב השמאלי.

הנהג מסר כי ביקש לזמן לעדות את נהג המונית, וכי תחילה הסכים הלה להעיד מטעם התובע, אך לאחר מכן הודיע לנהג כי חזר בו מהסכמתו זו, כיוון שהנתבע שילם לו את נזקי המונית, וכעת אינו מוכן להעיד כנגדו.

עניין המונית לא נזכר כלל בכתב ההגנה, אך הנתבע אישר את עדותו של הנהג בדבר האופן שבו פגע במונית, ואף אישר כי הוא שילם לבעל המונית את נזקיו. לשאלה מדוע לא ציין בכתב ההגנה את עניין המונית השיב הנתבע כי אמנם היתה זו טעות מצידו.

4.הן הנהג והן בנו (התובע) ואשתו, כפרו בתוקף בגירסת התובע, כאילו רכבם נכנס לחנייה של בניין ומייד לאחר מכן תימרן לאחור, תוך יציאה אל הכביש. הם טענו כי גירסה זו שקרית לחלוטין, וכי רכבם נסע ישר בכביש כל העת.

הנתבע טען כי בהיותם של השלושה בני משפחה, הם מסרו גירסה אחידה, ושקרית, וכי גירסתו היא האמת. עוד טען כי בני משפחה של הנהג ביקשו ממנו לוותר על תביעה בגין נזקיו, בבקשה כי יתחשב בנהג, שהוא אדם מבוגר.

הנהג, ואף בנו התובע, שקיים שיחות עם הנתבע, הכחישו אף טענה זו. התובע העיד כי הנתבע הציע, סמוך לאחר התאונה, לפצותו בסכום של 2,000 ₪, אך התובע דחה הצעה זו, כיוון שסבר כי הנזק לרכבו עולה על סכום זה (סברה זו התגלתה כנכונה, על פי הערכת הנזק בחוות דעת השמאי מטעמו). עוד העיד התובע כי הנתבע אמר שיש לו ביטוח, אך הסתבר שלא כך.

הנתבע אישר כי הציע פיצוי בסך 2,000 ₪, אך לטענתו עשה כן על מנת שבני משפחתו של התובע יניחו לו, לאחר שלדבריו איימו עליו.

5.לאחר ששמעתי את העדים, אני מעדיפה את גירסתם של התובע ועדיו. עדותם של בני משפחת אלבז עשתה עלי רושם אמין, לרבות תיאורו של הנהג כיצד הבחין במראה, שרכב הנתבע מתקרב אליו מאחור במהירות, וכיצד סטה הנתבע שמאלה בחופזה. התרשמותי היא כי בשל חוסר תשומת לב מספקת התקרב הנתבע אל רכב התובע באופן האמור, וכשהבחין בכך ברגע האחרון, הוא סטה במהירות שמאלה, ואז פגע גם במונית שנסעה לשמאלו.

ההשמטה המוחלטת של עניין המונית מכתב ההגנה, ואף אישורו של הנתבע, כי הציע לפצות את התובע בסך 2,000 ₪, תומכים בהתרשמות זו.

6. על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את נזקיו, בסך 6,086 ₪ (הנזק על פי חוות דעת השמאי, בצירוף שכר טרחתו), שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה: 15.12.08, ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובע הוצאות המשפט בסך 600 ₪ (בהתחשב גם בעדים מטעם התובע),

שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

7.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום.