אכיפת פסק חוץ למרות העדר אישור מסירה של כתב התביעה

1. לפניי תובענה לאכיפת פסק חוץ שניתן ביום 21.1.2013 בבית המשפט המחוזי במארך שוויץ (להלן: פסק החוץ), בו חויב המשיב במזונותיה של המבקשת.
2. סלע המחלוקת היחיד הינו, האם עומד פסק החוץ בתנאי סעיף 6(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: החוק), משעה שהמשיב טוען כי לא בוצעה מסירה של כתבי בי הדין והוא לא ידע אודות ההליך.
3. המבקשת פנתה לדואר ישראל בניסיון לקבל אסמכתה לעניין המסירה, אך נענתה במכתב מיום 17.4.2016, כי משחלפה שנה ממועד המסירה, לא ניתן להמציא את האסמכתה המבוקשת, וכי "לפי נהלי מנהל הדואר העולמיים, על השולח לפנות לבירור במדינת המוצא".
4. המשיבה פנתה לרשויות הדואר בשוויץ, ואלה המציאו לה מכתבים (מיום 4.5.2012 ומיום 29.6.2012), שנשלחו על ידי רשויות הדואר השוויצרי לבית המשפט, המאשרים (לפי מערכת המשלוחים האלקטרונית, כמו גם לפי אישור רשויות הדואר בישראל), כי דבר הדואר מבית המשפט נמסר בכתובת המשיב (רח' טבנטין 29/1 בת ים) ביום 4.3.2012.
5. למרות האמור, וחרף העובדה שהמשיב הודה בחקירתו כי כתובתו הקבועה מאז היותו בן 13 שנים הינה הכתובת בה בוצעה המסירה הנטענת, טוען המשיב, כי אין במכתבים דלעיל משום הוכחה כי אכן בוצעה מסירה או כי ידע על ההליך שהתנהל נגדו בשוויץ. לפיכך טוען המשיב, כי לא התקיימו תנאי סעיף 6(2) לחוק, בדבר אפשרות סבירה לטעון את טענותיו ולהביא ראיותיו.

6. דומני, כי תכליתו החקיקתית של החוק, ובראשן השאיפה לטפח יחסי גומלין של עזרה הדדית עם מערכות משפט זרות (ע. שפירא, הכרה ואכיפה של פסקי חוץ, עיוני משפט ד' עמ' 511), איננה עולה בקנה אחד עם טענת המשיב, לפיה בהעדר אישור מסירה לא ניתן לאכוף את פסק הדין. עמדת המחוקק הישראלי, לפיה ראוי לאכוף פסקי חוץ העומדים בתנאי סעיף 3 לחוק, מטילה על הטוען כי אין לאכוף פסק חוץ את נטל הראיה להוכחת טענתו. בכלל זה, מוטל נטל הראיה על בעל דין הטוען כי לא התמלאו תנאי סעיף 6(2) לחוק, כעולה מלשון הסעיף (פסק-חוץ לא יוכרז אכיף אם הוכח לבית המשפט אחד מאלה... - ההדגשה לא במקור), וכפי שנפסק להלכה (ע"א 490/88 דר' בסיליוס-המוטראן הקופטי נ' עדילה, פ"ד מד (4) 397, 406). אמת, לעניין ביצוע מסירה של כתבי בי הדין, הרי משעה שראיות פוזיטיביות בנדון מצויות בשליטת מבקש האכיפה, מוטל עליו הנטל הראשוני להוכיח כי בוצעה מסירה. עם זאת, יכול מבקש האכיפה להרים נטל ראשוני זה, גם על ידי המצאת ראיות משניות, ובלבד שניתן טעם מספק לצורך להידרש להן (ראו, מדין קל וחומר, לעניין כלל הראיה הטובה ביותר – ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה (5) 71, 83). לא רק דיני הראיות, אלא גם הדין המהותי איננו עולה בקנה אחד עם דרישה קטגורית להציג את אישור המסירה דווקא, ובלבד שניתן טעם סביר לאי הצגתו. תכליתו של החוק, לפיה יש לכבד הליכים משפטיים שנוהלו בחו"ל, חלה לא רק על גוף פסק הדין, אלא גם על ההליכים הפרוצדורליים שקדמו לו, עליהם ראה בית המשפט בחו"ל לסמוך את ידו. לכן, ככל שבית המשפט בחו"ל ראה להסתמך על אישור מסירה של רשויות הדואר שם, ובהעדר ראיות לסתור, מן הראוי שבית המשפט בישראל יאפשר אכיפת פסק חוץ גם על סמך ראיות משניות לביצוע מסירת כתבי בי הדין.
7. כאמור לעיל, משעה שהונחה דעתו של בית המשפט באשר לסיבת המחדל להציג אישור מסירה ובאשר לדיות הראיות המשניות לביצוע מסירה, עובר נטל הראיה להזים את ביצועה לרבוץ על כתפי המשיב. נטל זה ניתן להרמה על ידי הצגת ראיות שיסתרו את המסקנה כי בוצעה מסירה (למשל, כי המשיב התגורר בכתובת אחרת, או כי היה מנוע מלקבל את כתבי בי הדין מסיבה אחרת).
8. בנדוננו, אישרו רשויות הדואר בחו"ל, כי בוצעה מסירה ובית המשפט בשוויץ ראה לנכון תת פסק דין על סמך אישור זה. בנסיבות אלה, ומשעה שדואר ישראל מאשר, שאין באפשרותה של המשיבה להציג את אישור המסירה גופו, מן הדין לקבוע כי המבקשת עמדה בנטל הראיה הראשוני לעניין ביצוע מסירה כדין. והנה, המשיב לא הציג ראיה כלשהי לסתור את הטענה כי בוצעה מסירה. נהפוך הוא, המשיב הודה כי הכתובת בה בוצעה המסירה לפי אישור רשויות הדואר בשוויץ, היא כתובתו הקבועה. עוד הודה המשיב כי הוא מתגורר עם אמו, ולא שלל את האפשרות כי כתבי בי הדין נמסרו לידיה (פרוטוקול עמ' 5 שורות 8-14), שהינה מסירה כדת וכדין (תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
9. לנוכח האמור, ולאור ההלכה הפסוקה, לפיה יש לבחון את סעיף 6(2) לחוק באספקלריה אובייקטיבית ולא מנקודת מבטו הסובייקטיבית של המשיב, אני דוחה את טענת המשיב כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו. ממילא ראוי, בנסיבות המקרה דנא, לאכוף את פסק החוץ.
10. אשר על כן התובענה מתקבלת, ואני מורה על אכיפת פסק החוץ. ניתן להגיש פסיקתה לחתימה.
11. בנסיבות העניין אינני רואה לנכון לעשות צו להוצאות.

תואיל המזכירות לסגור את התיק.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן היום,  ח' חשוון תשע"ז, 09 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.