אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אכיפת הסדרי ראיה שנקבעו בהסכם גירושין ובפסק דין שניתן בהסכמה ומתן הוראות בעניין החופשות/חגים

אכיפת הסדרי ראיה שנקבעו בהסכם גירושין ובפסק דין שניתן בהסכמה ומתן הוראות בעניין החופשות/חגים

תאריך פרסום : 10/11/2016 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה חיפה
30483-02-14,30416-02-14
02/11/2016
בפני סגנית נשיא :
שושנה ברגר

- נגד -
התובעת:
ש' ל' ב'
עו"ד לורי גייזלר ואח'
הנתבע:
מ' ב'
עו"ד טל זלץ ואח'
פסק דין
 
       

 

פתח-דבר

 

  1. מונחת בפני תביעה שכותרתה "אכיפת הסדרי ראיה שנקבעו בהסכם גירושין ובפסק דין שניתן בהסכמה ביום 20.1.14 ומתן הוראות בעניין החופשות/חגים", וכן בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. התובענות הוגשו על ידי הגב' ש' ל' ב' (תיקרא, להלן: "התובעת" או "האם") כנגד מר ב' מ' (ייקרא, להלן: "הנתבע" או "האב"). 

 

מסכת העובדות והשתלשלות ההליכים המשפטיים, בתמצית:

 

  1. הצדדים נישאו ביום ..... ומנישואיהם נולדו להם 3 בנות: ל' ילידת ...., ש' ילידת .... ול' ילידת .... להלן 3 הבנות תיקראנה: "הבנות".

 

  1. תחילת ההליכים בין הצדדים הייתה בשנת 2009, עת הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך לבית משפט זה (סומן י"ס 5776-01-09). בהמשך, הגישה תביעה רכושית (תמ"ש 7964-01-09) ותביעת משמורת (תמ"ש 7975-01-09). ההליכים שהחלו אז בין הצדדים הגיעו לסיומם ביום 9.2.09, עת הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לאישור הסכם, אליה צירפו הסכם יחסי ממון/גירושין שנחתם ביום 4.2.09 (להלן: "ההסכם").

 

  1. הצדדים התגרשו זמ"ז בחודש 3/09.

 

  1. ביום 2.3.09 הופיעו הצדדים בפניי, יחד עם פרקליטיהם, ולאחר שנוכחתי לראות כי הצדדים מבינים את משמעויות סעיפי ההסכם וכי הם חתמו על ההסכם מרצונם הטוב והחופשי, אישרתי את ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי.

 

  1. על פי ההסכם, נקבע כי הבנות תישארנה בחזקתה ובמשמורתה של האם עד הגיען לגיל 18 שנים (סעיף 4 א'). לעניין זמני השהות של האב עם הבנות, הרי שהוסכם כי אלו יהיו גמישים, כך שהאב יהיה רשאי לראות את הבנות בכל עת שיבקש (סעיף 5 א'). באשר למזונות הוסכם כי האב ישלם לאם סך של 10,000 ₪ לחודש (סעיף 6 א'), בתוספת השתתפות במחצית עלויות נוספות בהיקף נרחב של הבנות: הוצאות רפואיות חריגות, תשלום שכ"ל בבית הספר ...., קייטנות בקיץ ובחופשת פסח, אבחונים, שיעורי עזר והוראה מתקנת, רכישת ספרים וציוד לימודי לביה"ס בתחילת השנה (סעיף 6 ג').

 

  1. ביום 19.3.13 הגישה התובעת תביעה שכותרתה: "אכיפת הסדרי ראיה". ביום 30.4.13 הגיש הנתבע כתב הגנה מטעמו.

 

  1. ביום 5.12.13 הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין.

 

  1. ביום 20.1.14 התקיים דיון בתובענה בפניי. במהלך הדיון, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה האב יצהיר בפני בית המשפט כי יקיים את זמני השהות עם הבנות כפי שהינם מפורטים בהסכם הגירושין וכנגד הצהרה זו התובעת תסכים למחוק את תביעתה. היה ויבוצעו הפרות בעתיד לטענת מי מהצדדים ומי מהם יאלץ לפנות שוב לבית המשפט בעניין זה, טענותיו של כל צד שמורות לו לרבות לעניין הוצאות בהליכים עתידיים. בו ביום ניתן על ידי תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים והוריתי על מחיקת התביעה.

 

  1. ביום 28.1.14 הגישה האם בקשה לתיקון פרוטוקול במסגרתה עתרה ליתן תוקף של פסק דין גם להסכמה שהושגה בין הצדדים במהלך הדיון מיום 20.1.14, לשיטתה, לפיה הצדדים יפעלו בהתאם לסעיף 8 להמלצות התסקיר מיום 5.12.13.

 

  1. ביום 16.2.14 הגישה התובעת תביעה שכותרתה: "אכיפת הסדרי ראיה שנקבעו בהסכם גירושין ובפסק דין שניתן בהסכמה ביום 20.1.14 ומתן הוראות בעניין החופשות/חגים". בו ביום הגישה התובעת גם בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, כמפורט לעיל.

 

  1. ביום 17.6.14 הגיש הנתבע כתב הגנתו.

 

  1. ביום 29.9.14 התקיים דיון בתובענות בפניי. בהחלטה מיום 2.10.14, שניתנה בהמשך לדיון, קבעתי בין השאר, כי בשלב זה אין מקום להטלת סנקציה כספית על מי מהצדדים בגין הפרות חלוקת זמני השהות של הבנות עם הצדדים, וכי על הצדדים לפעול כפי הוראות ההסכם.

 

  1. ביום 8.6.15 התקיים דיון נוסף בפניי, במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה פסק הדין יינתן על יסוד טיעונים בכתב שיוגשו על ידם, כאשר כל צד יוכל לצרף לטיעוניו כל מסמך. בהחלטה מאותו יום, נקצבו מועדים להגשת סיכומי הצדדים.

 

  1. ביום 14.2.16 הגישה התובעת סיכומים וסיכומי תשובה מתוקנים מטעמה (בהתאם להחלטתי מיום 4.2.16 אשר הבהירה כי סיכומי הצדדים חרגו מהמתכונת המקובלת לעניין הריווח באופן שלא ראיתי להתירם). ביום 21.2.16 הגיש הנתבע סיכומיו. משכך, ניתן כעת פסק הדין.

 

טענות האם:

 

  1. לטענת האם, האב עושה דין לעצמו למן היום בו אישרו הצדדים את הסכמותיהם במסגרת ההסכם ועד הלום, תוך שהוא מפר את הוראות פסק הדין לעניין התחייבותו לקיים את זמני השהות שלו עם הבנות כלשונם וכסדרם, כאילו מדובר בהמלצה בלבד, והכל תוך רמיסת כבודה של התובעת והתנערות מוחלטת מחובתו ההורית לשמש אב לבנותיו ולמלא אחר זכותן לקשר יציב עם אביהן. התובעת הביאה מדברי הנתבע אשר יש בהם, לטענתה, להבין את הלך הרוח באשר לזלזול אשר רוחש הנתבע להחלטות שיפוטיות וכן כלפיה.

 

  1. לטענת התובעת, בהפרת זמני השהות, הנתבע מסב לה נזקים כלכליים וכן מאיין את יכולתה לנהל אורח חיים נורמלי ותקין, ולהתחייב למקום עבודה מסודר, ממנו בהמשך פוטרה בשל היעדרויותיה הרבות.

 

  1. התובעת צירפה לסיכומיה רשימת תאריכים בהם, לטענתה, הופרו זמני השהות של האב עם הבנות בשנת 2014-2015 (סומן נספח "א"). לפי הרשימה, מדובר ב-40 מפגשים שהופרו על ידי הנתבע.

 

  1. לשיטת האם, האב לאורך ההליך המשפטי בחר להטעות את בית המשפט תוך הצגת מצג שווא מעוות לפיו הוא חולק עם האם "חלוקה שוויונית" באשר לגידול הבנות. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבע מסרב ליתן לבנות מפתח לביתו, כך שכל טענה באשר לקיומה של משמורת משותפת לכאורית הינה בבחינת לעג לרש. לגישתה, ישנה בעיית התאמה קשה בין מציאות החיים כפי שהיא מוצגת על ידי הנתבע לבין זו המתנהלת בפועל, שכן לא ברור כיצד לאור העובדה שהנתבע נמצא לכל הפחות אחת לחודש בחו"ל, הוא ממשיך לטעון כי לכאורה מתנהלת משמורת משותפת של ההורים על הבנות.

 

  1. לגישת האם, עוד בטרם יבשה הדיו על הסכמות הצדדים בדיון מיום 20.1.14, שיגר הנתבע אליה מסרון בו הוא מודיע לה כי "בפתאומיות" שנודע לו כי עליו לצאת את הארץ לצרכי עבודה, מבלי שהציע חלופה ריאלית למילוי חובתו כלפי הבנות. לשיטתה, רומתה על ידי הנתבע ולפיכך נאלצה להגיש פעם נוספת את תביעותיה. לגישתה, הוכיחה כי הנתבע הפר בפרק זמן של 8 חודשים (מיום 20.1.14 ועד ליום 29.9.14) לא פחות מ-18 מפגשים עם הבנות.

 

  1. לטענת התובעת, הנתבע מטעה את בית המשפט עת הוא מציג מצג שקרי ומעוות באשר למציאות החיים הבלתי נסבלת אותה הוא כופה על התובעת והבנות בהתנהגותו. הנתבע נותן פרשנות משלו לאמור בהסכם תוך שהוא מטעה את בית המשפט לסבור אחרת באשר לכוונת הצדדים, מבטל את לו"ז חייה של התובעת ומתחשב בלו"ז שלו בלבד. 

 

  1. לגישת התובעת, היא סבלה ועודנה סובלת נזקים כלכליים חמורים עקב הפרותיו החוזרות של הנתבע את זמני השהות שלו עם הבנות, בנוסף לנזקים הרגשיים והנפשיים עמן מתמודדות הבנות בשל ההפרות. התובעת טוענת כי נגרמו לה הנזקים הבאים מיום מתן פסק הדין ועד הלום:
  • התובעת איננה יכולה לנהל אורח חיים תקין ומסודר, לא כן שכן לשמור על מקום עבודה יציב הדורש זמינות ויציבות ולראיה, לאחרונה פוטרה ממקום עבודתה עקב היעדרויות רבות, כתוצאה מהפרות הבלתי צפויות של הנתבע את מפגשיו עם הבנות.
  • התובעת נאלצה לממן עלות שמרטפית באלפי שקלים על מנת שתוכל להמשיך לעבוד.
  • התובעת נאלצה לבטל השתתפות בכנס מקצועי מטעם מקום עבודתה בהתראה קצרה, אשר הותירה רושם רע בעיני מעסיקיה, בשל הודעת הנתבע על נסיעה לצרכי עבודה, נסיעה שהתברר כי היתה לחופשת סקי אשר הוזמנה מבעוד מועד.
  • התובעת נאלצה לבטל את חופשת יום הולדתה אשר תוכננה מבעוד מועד בשל הודעת ביטול ששיגר הנתבע ימים בודדים טרם המועד.
  • בשל היעדרויותיו הרבות של הנתבע מחיי הקטינות וחוסר היציבות, הקטינה ל' חוותה משבר רגשי עמוק אשר טופל באמצעות פסיכולוגית במשך שנתיים.

 

  1. לטענת התובעת, ישנו הבדל משמעותי ביכולת ההשתכרות ובמצבם הכלכלי של הצדדים עת מחד התובעת הועסקה כמנהלת מכירות ברשת המלונות .... ומאידך הנתבע נצר למשפחת ב' הידועה כאחת מהמשפחות העשירות והמשפיעות בישראל, הינו בעלים של חברה משפחתית משגשגת הנסחרת בבורסה בה הוא מחזיק בתפקיד ניהולי ומשתכר סך של 170,000 ₪ לחודש. מזה כ-4 שנים הנתבע חיי בביתו יחד עם בת זוגתו ושני ילדיה הקטינים מנישואין קודמים, כאשר בביתו של הנתבע מועסקת אופר 24 שעות ביממה- וזאת בניגוד לתובעת אשר גידלה ומגדלת את הקטינות בגפה, ללא כל סיוע ו/או עזרה קבועה.

 

  1. התנהלותו של הנתבע, לשיטת התובעת, גרמה לתובעת לנזקים קשים ולהוצאות כספיות רבות אשר חייבות למצוא ביטוין בסנקציה כספית כנגד הנתבע.

 

  1. התובעת סבורה כי הפרה של זמני השהות מאיינת את כל תוכנו של ההסכם, כאשר זמני השהות הקבועים הינם כ"אות מתה" ממש, ומדגישה כי תקנת הציבור מחייבת שהסכמים יקוימו.

 

  1. ברובד המשפטי, מציינת התובעת כי קיימת חשיבות מיוחדת לסוגיית אכיפת זמני השהות באשר קיומם הינו חלק בלתי נפרד מטובתן של הבנות וטובה זו הינה ערך עליון של השיטה. הורה הפוגם באיכות הקשר עם הקטינים פוגם למעשה בהתפתחותו התקינה של הקטין עליו הוא מופקד ולכן שומה עלינו לאכוף את זמני השהות בעיקר למען השמירה על טובת הקטינים וההגנה על שלומם. בהתאם לפסיקת בתי המשפט, האחרונים מחייבים צד אשר מפר את זמני השהות בסנקציה כספית אשר מגלמת את הנזקים אשר נגרמים להורה השני. נקבע כי שמירה על קשר רצוף ומשמעותי של הילד עם ההורה הלא משמורן עולה בקנה אחד עם טובתו ומכאן כי האחריות לשמירת הקשר מוטלת על שני ההורים.

 

  1. התובעת עתרה להטיל סנקציות כספיות על הנתבע וזאת מיום הגשת התביעה מיום 19.3.13 ועד הלום. לחילופין, עתרה התובעת להורות על הטלת סנקציה הדדית בכל מקרה בו מי מהצדדים יפר את הסמכות הצדדים. עוד עתרה התובעת להטיל על הנתבע הוצאות גבוהות במיוחד וחיוב בגין שכ"ט עו"ד בשל התנהגותו חסרת תום הלב וגרירתו את התובעת לניהול הליך משפטי נוסף, מיותר ויקר.

 

טענות האב:

 

  1. לטענת האב, התובעת לא הוכיחה את כל ההפרות הנטענות. התובעת לא צירפה ראיות לגבי כל המועדים הנטענים וכי קיימת הוכחה רק לגבי 5 מועדים מתוך 41 המועדים הנטענים וזאת במשך תקופה של שנתיים. 5 המועדים שהוכחו אינם מצדיקים היעתרות לסעד המבוקש, שכן הנתבע דאג להשלים הן באמצעות נסיעות ארוכות שלו יחד עם הבנות לחופשות בחו"ל (הוכחות לכך הינן נספח "ז" לתביעת התובעת עצמה, וכן נספח 2 לסיכומי הנתבע, והודאת התובעת בדיון) והן כאשר התובעת נסעה בעצמה לחו"ל לחופשות ארוכות כאשר הבנות נשארו עם הנתבע (הוכחות לכך הינן נספחים 3-4 לסיכומיו), והן השלים מועד- הן באמצעות קיום מפגשים בימים שבהם לא קבועים מפגשים על פי ההסכם (הנתבע צירף כדוגמא הוכחה לכך- נספח 6 א-ב לסיכומיו) והן באמצעות השלמות במהלך תקופת האשפוז וההחלמה של התובעת (כ-3 חודשים), כל זאת כאשר על פי ההסכם, אין הנתבע מחויב להשלים את הימים שהפסיד וכל השלמה שנעשתה, נעשתה מרצונו של הנתבע לבלות עם בנותיו.

 

  1. האב טוען כי התובעת נקטה בחוסר תום לב כאשר במשך כל ההליכים לא מצאה לנכון לציין ולו פעם אחת כי גם היא ביטלה מפגשים שלה עם הבנות אגב נסיעותיה לחו"ל והנתבע הוא זה שנשאר עם הבנות בתקופות אלו.

 

  1. הנתבע טוען כי הצדדים הסכימו על גמישות בזמני השהות לנוכח עבודתו של הנתבע. הדבר בא לידי ביטוי בסעיף 5 י' להסכם. מטרת הסעיף הייתה לאפשר לנתבע גמישות בקיום זמני השהות בהתחשב בנסיעות התכופות שלו לחו"ל לנוכח אופי עבודתו, כאשר זה היה אופי העבודה מאז ומתמיד ואף לפני שהצדדים התגרשו. אף שהסעיף מציין כי הגמישות תהא הדדית, הרי שבפועל הסעיף נכתב בעניינו של הנתבע בלבד, והניסוח הפורמלי היה הדדי, כמקובל בהסכמים כאלו. על כך ניתן ללמוד כי הגמישות היא בנוגע לזמני השהות כאשר רק הנתבע מקיים זמני שהות מאחר והמשמורת נתונה לתובעת. הנתבע סבור כי הפסיקה הכירה בכך שביטולים של זמני שהות שנעשו מתוך צרכי עבודה של האב, במקרים בהם האם ידעה על אופי עיסוקו עוד קודם לכן, לא יוכרו כהפרות של זמני שהות המצדיקות הטלת סנקציה. הדברים נאמרים ביתר שאת לנוכח גובה המזונות האדירים בהם נושא הנתבע בסך 14,000 ₪ לחודש. על כן, טענת התובעת לפיה האב לא מקיים את זמני השהות בשל נסיעותיו הרבות לחו"ל לצרכי עבודתו ובאותה נשימה רוצה היא ליהנות ממזונות גבוהים הנובעים ישירות מאופי עבודתו-  היא טענה חסרת תום לב, כאשר התובעת רוצה "לנשוך את היד" שמאכילה אותה.

 

  1. הנתבע סבור כי סנקציה משפטית היא לא הדרך הנכונה. הפסיקה קבעה כי הטלת סנקציה אינה דבר חיובי וראוי, שכן זמני שהות בין הורה לילדו היא זכות ולא חובה. נקבע כי סנקציה כזו עשויה להיות תמריץ שלילי ועלולה להוביל להעצמת הסכסוך בין ההורים. זאת ועוד, הנתבע סבור כי רק הפרות קשות, גסות וקיצוניות מצדיקות הטלת סנקציות. במקרה דנן, הוכחו רק 5 הפרות שנבעו כתוצאה מנסיעות עבודה לחו"ל ועל כן וודאי שלא מדובר בהפרות שבגינון מצאה הפסיקה לנכון להטיל סנקציות על המפר.

 

  1. לטענת הנתבע, למרות שהמשמורת על הבנות מוגדרת באופן פורמאלי כמשמורת בלעדית בידי התובעת, הרי שבפועל מתקיימת משמורת משותפת עם חלוקת זמן הורי כמעט שוויוני, שכן בחישוב פשוט ניתן לראות כי במשך תקופה של 14 ימים נמצאות הבנות אצלו במשך 6 ימים, כולל לינה. 

 

  1. לטענת הנתבע, אין כל הצדקה לשינוי בהסכם לו עותרת התובעת בנוגע לחופש הגדול לפיו הבנות יהיו אצל הנתבע במחצית מהחופש. התובעת הותירה את טענתה סתומה באוויר.

 

  1. לעניין בקשת התובעת לביזיון, טוען הנתבע כי מאחר ומדובר באותה תשתית עובדתית ובאותם הסעדים וקיים למעשה דמיון מוחלט בין שני ההליכים- אין צורך להתייחס לבקשה לפי פקודת הביזיון באופן נפרד ודי בטענות שנטענו על ידו בסיכומיו כדי להשיב גם לטענות העולות בבקשה.

 

  1. לשיטת הנתבע, התובעת הגישה 3 תביעות לבית המשפט אשר אינן נתמכות בראיות הדרושות לצורך ניהול ההליך בהצלחה. התובעת נקטה בשיטת "מצליח" וקיוותה כי שמא תזכה בסעד המבוקש- הגדלת המזונות. התובעת בזבזה את זמנו היקר של בית המשפט, בשני סבבים שונים וכן, בזבזה את זמנו של הנתבע, וגרמה לו להוצאות משפט בלתי מבוטלות. המקרה מצדיק הטלת הוצאות משפט בשיעור ניכר ביותר ולו על מנת לגרום לתובעת לחשוב פעמיים לפני שהיא פותחת בהליך רביעי במספר נגד הנתבע בתוך שנתיים.

 

  1. הנתבע עתר לדחות את התביעות ולחייב את התובעת בהוצאות משפט לדוגמא בשיעור ניכר ובשכ"ט עו"ד.

 

  1. לסיכומי התשובה מטעם התובעת, צירפה האחרונה אסמכתאות המעידות לשיטתה על הפרות זמני השהות (נספחים א'-ד'). כמו כן, צירפה התובעת אסמכתא המעידה על קיצור שהותה בחו"ל, בניגוד לטענות הנתבע. התובעת הוסיפה כי רוב רובן של ההפרות הינן לצרכי בילוי בחופשות נופש בארץ ובחו"ל ולא לצרכי עבודה. עוד טענה התובעת כי בניגוד לטענות הנתבע, דמי המזונות המוצמדים עומדים ע"ס 10,830 ₪ לחודש בלבד. זאת ועוד, לשיטת התובעת, הנתבע מתהדר כטווס בעובדה כי בילה במחיצת בנותיו פרק זמן של 8 ימים בחו"ל אולם הנתבע סבור כי בשל העובדה שהואיל לפצות את בנותיו על החסרים המהותיים הנוצרים כתוצאה מהפרותיו הרבות, הוא זכאי לזכות "קיזוז" של ימי שהות אחרים המופרים על ידו. סברה זו בה מודה הנתבע נוגדת את הוראות פס"ד וסותרת סברה אחרת של הנתבע כי איננו מחויב בשום צורה להחליף את זמני השהות אשר נבצר ממנו לקיים באחרים שכן אם כך סבור הנתבע אזי מדוע נדמה לו כי מחד אינו מחויב בהחלפת זמני השהות שמחמיץ שכן "הדבר לא כתוב" ומאידך זכאי ליהנות מזכות קיזוז אשר אף היא אינה כתובה או מוסכמת. עוד מציינת התובעת כי בכל שנה במשך למעלה משבועיים ימים הנתבע לא קיים את זמני השהות הקבועים עם הבנות בהיותו בחופשה ארוכה בחו"ל כדרך קבע. התובעת שבה וחזרה על טענתה בסיכומיה לפיה היא שכירה המשתכרת פחות מעשירית (כ13,000 ₪ ברוטו) ממשכורתו האסטרונומית של הנתבע.

 

דיון והכרעה:

 

  1. להלן אפצל את הדיון לדיון בשתי התובענות שהגישה התובעת: תביעתה ל"אכיפת הסדרי ראיה" ובקשתה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט, ואתייחס לכל אחת בנפרד.

 

  • תביעת התובעת ל"אכיפת הסדרי ראיה":

 

  1. ייאמר כבר עתה, כי שוכנעתי כי יש לדחות התביעה.

 

  1. ראשית, מסכימה אני עם ב"כ האב, כי הגם שכותרת התביעה הינה "תביעה לאכיפת הסדרי ראיה", הרי שבמהותה ובתשתית הראייתית המפורטת בה, עניין לנו בתביעה להגדלת מזונות.

 

  1. לגופו של עניין, מתוך עיון בהוראות ההסכם עולה במפורש כי הצדדים נתנו דעתם לאופי עבודתו של הנתבע. מתוך שכך הוסכם על הצדדים כי יגלו גמישות בכל הקשור להתנהלותם באשר לזמני השהות של הנתבע עם הבנות. הדבר עלה במפורש מסעיף 5 א' להסכם אשר בו הובהר באופן שאינו משתמע לשני פנים כי:

 

"הסדרי הראייה בין האב לילדות יהיו גמישים, כך שהאב יהיה רשאי לראות את הילדות בכל עת שיבקש, תוך התחשבות בסדר יומן ובצרכיהן ובתיאום עם האם" (ההדגשה שלי- ש.ב.).

 

  1. סבורני כי לאור סעיף 5 א' להסכם לעיל, אין מדובר בענייננו על מקרה של הפרת זמני שהות כלל ועיקר, שכן בהסכם נקבע באופן מפורש כי זמני השהות יהיו כפופים לעיקרון הגמישות. לא בכדי סעיף 5 א' נכתב בראש ההוראות בדבר זמני השהות ורק לאחריו בא סעיף 5 ב' אשר קבע כי:

 

"מבלי לפגוע באמור לעיל, האב יראה את הילדות לפחות פעמיים באמצע השבוע..." (ההדגשה שלי- ש.ב.).

 

  1. אם לא די בכך, בסעיף 5 י' הוסכם כי: "האם והאב ינהגו, בכל הקשור להסדרי הראייה, באופן גמיש תוך התחשבות מירבית בסדר יומו של כל אחד מההורים ככל שניתן" (ההדגשה שלי- ש.ב.).

 

  1. אין מדובר במקרה דנן במקרה בו האב אינו פוגש בבנותיו כלל (נתק) או במקרה בו זמני השהות הופחתו משמעותית מאלו שהיו קבועים בין הצדדים, כי אם במקרה בו האב, נוכח אילוצי עבודתו, נאלץ לקיים זמני שהות גמישים עם בנותיו וכך הוסכם בהסכם.

 

  1. דומה כי לאור אילוצי עבודתו של הנתבע, אשר במשך החיים המשותפים נהג לטוס לחו"ל במסגרת עבודתו, קבעו הצדדים בהסכם את זמני השהות תחת עיקרון הגמישות, בהתאמה למציאות זו.

 

  1. מסקנתי זו מתחזקת נוכח העובדה כי בסעיף 10 לכתב התביעה למשמורת מיום 14.1.09 (בהליכים קודמים בין הצדדים, כמפורט לעיל) כתבה האם:

 

"הנתבע הינו אב חיובי אכפתי ותומך והתייחסותו לבנות הינה מפנקת ואוהבת. אולם, אילוצי עבודתו אינם מאפשרים לו להיות מעורב באופן פעיל (כפי שהיה רוצה) בשגרת היום יום של הבנות"(ההדגשה שלי- ש.ב.).

 

ראו גם: סעיף 9 לכתב התביעה: "התובעת היא זו שנשאה (ועדיין נושאת) בעול גידולן של הבנות והיא זו שדאגה להתפתחותם התקינה והנאותה ולכל צרכיהם (הן החומריים והן הרגשיים)- במסירות שאין למעלה ממנה- מאז לידתן ועד היום".

 

  1. גם בכתב התביעה הרכושית שהגישה התובעת ביום 14.1.09 עלתה התמונה לפיה הנתבע מרבה לטוס לחו"ל במסגרת עסקיו:

סעיף 3 ד' לכתב התביעה: "....בני הזוג הרבו בנסיעות לחו"ל (לרבות עם הבנות").

סעיף 13 לכתב התביעה: "בזכות דאגתה המתמדת של התובעת לצרכי הבנות בפרט ולכל צרכי המשפחה בכלל (לרבות צרכיו ודרישותיו של הנתבע), כמו גם דאגתה לניהול משק הבית המשותף, עלה בידי הנתבע להתפנות באין מפריע לעבודתו, לפיתוח עסקיו המגוונים, תוך צבירת הכנסות בסכומי עתק ונכסים וזכויות בהיקף עצום ורב...".

סעיף 16 לכתב התביעה: "....הנתבע עשה חייל והצליח בעסקיו הנ"ל: הוא הפך לנושא משרה בכיר ולבעל מניות בחברה: הוא יצר קשרים עסקיים בארץ ובעולם....ואף ביצע השקעות נדל"ן והשקעות פיננסיות בארץ ובחו"ל (לרבות: יזמות נדל"ן ב... וב....).

סעיף 17: "ראוי לציין, כי לנתבע היה ברור שקיימת חלוקת תפקידים ברורה בין בני הזוג- שבמסגרתה התובעת דאגה (ועודנה דואגת) לטיפול בבנות, הן במישור הפיזי והן במישור הרגשי: בעוד הנתבע התפנה, רובו ככולו, להצלחה בפעילויות העסקיות והפיננסיות וכמובן לצבירת הכספים, הנכסים, והזכויות השייכים לרכוש המשותף של בני הזוג".

סעיף 30 ז': "לנתבע השקעות חדשות ויוזמות נדל"ן אישיות אף בחו"ל (ב.... וב....)...".

 

  1. מכאן עולה התמונה הברורה לפיה הנתבע לאורך שנות הנישואין הרבה לטוס לחו"ל במסגרת עבודתו. התובעת, בהיותה אשתו, ידעה זאת ואף תמכה בכך בעת הנישואין, תוך שהיא זו אשר גידלה את הבנות וטיפחה אותן, בעוד הוא ניהל את העסקים.

 

  1. זאת ועוד, גם עו"ס לסדרי דין התחשבה במציאות זו וקבעה בהמלצותיה בתסקירה מיום 5.12.13  מנגנון להודעה על שינוי בזמני השהות 24 שעות טרם המועד (המלצה מס' 2). כמו כן, גם בהמלצה מס' 5 באה לידי ביטוי העובדה כי האב נוהג לטוס לחו"ל במסגרת עבודתו, עת המליצה עו"ס כי: "בתקופת שהותו של האב בחו"ל (תקופות הקשורות לנסיעות מקצועיות) האם תהיה אחראית על הבנות וההיפך". 

 

  1. מכלל האמור עולה כי אופי עבודתו של הנתבע היה ידוע לתובעת עוד מתקופת הנישואין. יתר על כן, התובעת הסכימה להתגמש נוכח הנסיבות האמורות בכל הקשור להתנהלות זמני השהות ולא ברור מדוע 4 שנים לאחר שהצדדים נהגו בהתאם להוראות ההסכם, הלינה התובעת בעניין זה כנגד הנתבע.

 

  1. השתכנעתי כי במקרה דנן מדובר באב מסור, המכיר בחשיבות הקשר בינו לבין הבנות, ואשר משתדל לקיים את זמני השהות כפי שנקבעו בהסכם, בכפוף לאילוצי עבודתו.

 

  1. הדברים קיבלו ביטוי בדברי העו"ס בתסקירה מיום 5.12.13 (בעמ' 3 תחת הכותרת: "סיכום והמלצות"):

 

"להתרשמותי, שני ההורים נטלו ונוטלים חלק פעיל בטיפול בילדיהם ובטיפוחם. כמו כן, שניהם משמשים עבורם דמויות משמעותיות ומקור לביטחון. עפ"י מיטב הערכתי המסוגלות ההורים של שני ההורים טובה ומשמעותית עבור בנותיהם".

 

  1. ראו גם (בעמ' 3 לתסקיר בפסקה הראשונה):

 

"יש לציין כי בתקופות שהייתה של האם בחו"ל הן לצרכי עבודתה והן בנופשים הבנות שוהות בבית האב, גם כאשר מדובר בתקופה ממושכת. שני ההורים ציינו כי האב לוקח את הבנות לחופשות ממושכות לחו"ל".

 

  1. דהיינו, מכל המפורט לעיל עולה בבירור כי במהלך חייה המשותפים של התובעת עם הנתבע, האחרון נאלץ לטוס לחו"ל פעמים רבות במסגרת עבודתו. אין חולק על כך כי התובעת ידעה זאת, זו היתה מציאות חייה, והיא אף ציינה זאת במפורש בכתב התביעה הראשוני שהוגש לבית המשפט. אף במעמד החתימה על ההסכם, ידיעתה זו של התובעת באה לידי ביטוי הן בסעיף 5 א' שם נקבע מנגנון זמני שהות גמיש והן בסעיף המזונות המוסכם (על הצד הגבוה). דומה כי בדמי המזונות באה לידי ביטוי העובדה כי האם הינה המשמורנית וכן באה לידי ביטוי העובדה כי האב נאלץ לטוס לחו"ל במסגרת עבודתו ולהיעדר תוך אי קיום זמני שהות עם הבנות במועדים אלו. ניכר בהסכם כי האם קיבלה על עצמה את היותה המשמורנית של הבנות והמגדלת אותן בפועל.

 

  1. ויוטעם- דמי מזונות בשיעור הגבוה שהוסכם (10,000 ₪ במועד החתימה על ההסכם, ולטענת ב"כ הנתבע כיום עומדים ע"ס 11,200 ₪ בסיס, לא כולל תוספות בהיקף נרחב ביותר) מגולם ה"הפסד הכלכלי" של התובעת הנובע מאופי עבודתו של הנתבע אשר כולל נסיעות עבודה לחו"ל, כאמור. בהקשר זה ייאמר כי אין בידי לקבל את טענת התובעת לנזק כלכלי בדמות אלפי שקלים ששילמה לשמרטפית (ראו: סעיף 20 לסיכומיה), שכן, כאמור, בהסכם גולם הפסד זה.

 

  1. האם מנועה מלטעון כי לא ידעה אודות התנהלותו זו של האב במשך השנים. אין בידי לקבל טענותיה לפיהן מדובר ב"הפרות".

 

  1. אינני רואה כל שוני בעובדה זו, אשר הייתה ידועה לתובעת במהלך הנישואין, בסיומם, בהסכם, ובשנים שלאחר מכן (הצדדים נהגו בהתאם להסכם 4 שנים עד להגשת התביעה).

 

  1. בהקשר זה יצוין כי העובדה שהאם ידעה וקיבלה את המציאות האמורה לעיל נלמדת אף מהעובדה כי במשך 4 שנים- ממועד החתימה על ההסכם ועד לפנייתה לבית המשפט בתביעתה מיום 19.3.13 לא פנתה התובעת לבית המשפט כלל וההסדרים נהגו בהתאם להסכם. התובעת לא הביאה הסבר מניח את הדעת מדוע לא פנתה לבית המשפט בעניין קודם לכן, חרף טענתה לפיה הנתבע עושה דין לעצמו למן היום בו אישרו הצדדים את הסכמותיהם במסגרת ההסכם (ראו: עמ' 1 לסיכומיה, תחת הכותרת: "אקדמת מילין"), והמשיכה לנהוג באותו האופן תקופת זמן בלתי מבוטלת בת 4 שנים. הסיבה לכך, לדידי, נעוצה בכך שהתובעת קיבלה את המציאות, כאמור, ונהגה על פיה, כשם שהיה במהלך הנישואין.

 

  1. כפועל יוצא מהאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה על הנתבע להציע חלופה ריאלית למילוי חובתו. בהסכם אין כל אזכור ו/או התייחסות לקיומה של התחייבות כגון דא, וחזקה על התובעת, אשר הייתה מיוצגת על ידי עורך דין בעת המו"מ לקראת החתימה על ההסכם, כי במידה וסברה שיש מקום להתייחס לכך בהסכם, הייתה עושה כן.

 

  1. בטרם סיום חלק זה של פסק הדין, ראוי לציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה בפועל מתקיימת משמורת משותפת של הצדדים על הבנות, עם חלוקת זמן הורי כמעט שווה לחלוטין (סעיף 45 לסיכומיו), שהרי טענה זו איננה יכולה לדור בכפיפה אחת עם המסקנה המשפטית אליה הגעתי לעיל באשר לאופי עבודתו של הנתבע וההשלכות שיש לכך על זמני השהות שלו עם הבנות.

 

  1. אך ברור הוא כי משקבעתי כי אין מדובר בהפרות ההסכם כלל- אין כל צורך לדון בהטלת סנקציות.

 

  1. למעלה מן הצורך, יוער כי מסכימה אני עם עמדת כב' השופט ניצן סילמן (כפי שהובעה בתמ"ש (קריות) 37245-07-13 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (15.10.14) לפיה הטלת סנקציות על הורה שאינו משמורן שאינו מקיים את זמני השהות תיעשה רק במקרי הקיצון – כאשר הניסיונות לדבר אל לבו של בעל הדין כשלו, כאשר התערבות טיפולית לא הועילה ורק כאשר עסקינן בנתק מוחלט או קרוב לכך ולאחר בחינת הטעמים שהביאו לאי העמידה בזמני השהות.

 

  1. כאמור, בענייננו, אין מדובר בהפרת ההסכם כלל. קל וחומר אין חולק כי במקרה בפנינו אין מדובר במקרה קיצון המצדיק הטלת סנקציות.

 

  1. סבורני כי אצה לתובעת הדרך להגיש התביעה, אף בטרם ניסתה להיעזר בהתערבות טיפולית.

 

  1. יפים לענייננו דבריו של כבוד השופט ויצמן בתמ"ש (כ"ס) 658-02-10 ס. ש נ' י. ק [פורסם בנבו] (15/12/11) אשר עסק בתביעה נזיקית בה עתרה התובעת לחיוב הנתבע בפיצוי כספי בשל הפרתו את זמני השהות עם בִּתָם המשותפת:

 

" .... נראה כי איזון נכון בין האינטרסים הנזכרים לעיל יהא במתן סעד מתוך דיני הנזיקין אך ורק באם עסקינן בהפרה משמעותית וגסה של הסדרי הראיה אשר נעשתה בזדון ותוך קיפוח מוחלט של טובת הקטין וזכויותיו של ההורה האחר , וכן אחר שנוודא כי אין בנמצא סעד חלופי אשר יהא בו מחד לרפא את הנזק לנפגע ומאידך לא לפגוע פגיעה יתרה במירקם המשפחתי".

 

  1. במקרה דנן, הנתבע לא הפר את זמני השהות שהוסכמו הפרה משמעותית וגסה, בזדון ותוך קיפוח מוחלט של טובת הבנות.

 

  1. למעלה מן הצורך, מובהר כי אין בידי לקבל את טענות התובעת באשר לנזקים שנגרמו לה, כטענתה. ראשית, התובעת לא הוכיחה את טענתה לפיה פוטרה מעבודתה עקב היעדרויותיה הרבות והבלתי צפויות. התובעת צירפה לסיכומי התשובה מטעמה מכתב מיום 16.1.15 חתום על ידי מר ע' ט', מנהל משאבי אנוש בחברת ......, המעיד על כך שהתובעת פוטרה וויתרה על זכותה להליך שימוע. אין כל אזכור במכתב לסיבת הפיטורין, ועל כן אינני יכולה לקבל את טענת התובעת, אשר נותרה כטענה בעלמא ללא ביסוס ראייתי. שנית, טענתה לפיה נאלצה לממן עלות שמרטפית באלפי שקלים על מנת שתוכל להמשיך לעבוד, סותרת את טענתה לנזק כלכלי אותו ציינה לעיל, לפיו פוטרה מעבודתה עקב היעדרויות רבות, שכן ברור כי אילו התובעת שילמה אלפי שקלים עבור שמרטפית על מנת שתוכל להמשיך לעבוד, לא ברור מדוע נעדרה מעבודתה. באשר לטענת התובעת לפיה בשל היעדרויותיו הרבות של הנתבע מחיי הקטינות וחוסר היציבות הקטינה ל' חוותה משבר רגשי עמוק אשר טופל באמצעות פסיכולוגית במשך שנתיים, הרי שהתובעת לא הוכיחה בפניי טענה זו (אף לא הוצג מסמך מטעם הפסיכולוגית אשר יש בו כדי להעיד על קיומו של קשר כלשהו בין הטיפול הפסיכולוגי לבת ל' לבין הנתבע). משכך, גם כאן הנני מגיעה לאותה התוצאה, שכן ככל שאין נזק- אין כל צורך בגילומו באמצעות סנקציה כספית.

 

  1. מכלל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

 

  • התביעה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט:

 

  1. הלכה היא כי "מקובל לראות בהליך הביזיון הליך שיורי, אשר השימוש בו צריך להיות מוגבל למקרים מתאימים בלבד. הלכה זו נקבעה בשל היות הליך הביזיון הליך אכיפה קיצוני, אשר הסנקציה שבצדו – מאסר או קנס – עשויה להיות קשה (עניין עזרא, בעמודים 347-346). ככלל, יש להיזקק להליך בזיון מכוחו של פסק דין מוסכם במקרים מיוחדים, שבהם הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד משמעית (ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (9.12.2013) (להלן: עניין יקבי ירושלים); ראו עוד: עניין עזרא, בעמודים 349-348; עניין נהון, פסקה 2; בג"ץ 10478/03 התאחדות הקבלנים בישראל והבונים בישראל נ' עיריית מודיעין [פורסם בנבו] (31.7.2005); רע"א 4319/12 שאוליאן נ' מליבו בניה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (18.6.2012); והשוו: ע"פ 7809/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' קופיץ, [פורסם בנבו] פסקאות 26-25 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (14.4.2011)" (ראו: בג"ץ 4299/13 ברקוביץ נ' שר האוצר [פורסם בנבו] (18.11.14)).

 

  1. לא כך הם פני הדברים בענייננו. ההכרעה במחלוקת, הנסבה על הפרת זמני השהות מצד האב, אינה מתבקשת מאליה, ואינה ברורה וחד משמעית.

 

  1. די בכך שקיימת בעניין זה מחלוקת בין הצדדים, כדי לקבוע כי הוא אינו מתאים להיות נידון בהליך לפי פקודת בזיון בית משפט.

 

  1. למעלה מן הצורך, יוער כי בהתאם לפסיקה, הליך של בזיון בית משפט הוא הליך שיורי ויינקט רק לאחר שמוצו כל ההליכים האפשריים, זאת מאחר שהשלכות ההליך על ה'ממרה' עלולות להיות כבדות משקל. ראו דברי כב' השופטת עדנה ארבל ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4), 49:

 

"הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (ראו:ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 192; בג"ץ 490/82 הנ"ל, בעמ' 586; ע"א 228/63 עזוז נ' עזר [5], בעמ' 2550)".

 

  1. יתר על כן, מסכימה אני עם גישתו של כב' ס.נ. אסף זגורי בתמ"ש (נצ') 55631-12-13 האב נ' האם [פורסם בנבו] (4.5.14) לפיה בענייני משפחה והורות בפרט (על מורכבותם), יש לעשות שימוש מוגבר בשסתומי ויסות פרשניים נוספים בדמות "תם לב והתנהגות מקובלת" ו"מידתיות חוקתית". יפים לענייננו הם דבריו:

 

"בשדה המשפט האזרחי נאמר לא אחת כי דרישת ההגינות שיש לדרוש מבעלי הדין, היא כי גם אם לא יהיו אדם לאדם – מלאך, לפחות לא יהיו "זאבים" זה לזה. חשוב כי נאמר שהדברים מהותיים ונכוחים שבעתיים כאשר מדובר בזוג הורים לילד משותף. אמנם גם מהם לא נדרוש להיות מלאכים זה כלפי זו, אך הורה להורה – ינהג כהורה וכהורה מסור. התנהגות בעל דין העותר בהליכי ביזיון בית משפט צריכה להיות הגונה וסבירה. הגינות וסבירות זו תיקח בחשבון לא רק את התנהלות הצד שהפר צו שיפוטי כלפי התובע אלא גם את התנהגות התובע. ודוק, לא רק התנהגות התובע כתובע או כאדם תיבחן, אלא התנהגות התובע כהורה! התנהגות הורית סבירה אינה יכולה להתיישב עם צורך אישי שיש למי מההורים להעניש את משנהו או לפגוע בו" (ההדגשה במקור- ש.ב.).

 

  1. להתרשמותי, מטענותיה של האם עולה כי המניע להגשת התביעות נובע מנימוקים שאינם משפטיים, הנוגעים לאורח חייו של האב לאחר הגירושין (ראו: סעיף 25 לסיכומיה במסגרתם טענה כי: "...מזה כ-4 שנים הנתבע חיי בביתו יחד עם בת זוגתו ושני ילדיה הקטינים מנישואין קודמים, כאשר בביתו של הנתבע מועסקת אופר 24 שעות ביממה- וזאת בניגוד לתובעת אשר גידלה ומגדלת את הקטינות בגפה ללא כל סיוע ו/או עזרה קבועה...". ראו גם: בעמ' 3 באמצע (אין מספור לעמודים ואין סעיפים) לסיכומי התשובה מטעם התובעת: "...אל לבית המשפט הנכבד להתעלם מן העובדה בגינה הצהיר הנתבע, כי כדרך קבע ומדי שנה הוא נוסע לחופשה ארוכה בחו"ל במהלכה בחודש יולי 2014 בין התאריכים 4-20.7) שהה הנתבע בחופשה בת שבועיים וחצי ימים בחו"ל בגפו, דבר אשר מוכיח ומעיד כי בכל שנה במשך למעלה משבועיים ימים הנתבע לא קיים את הסדרי הראייה הקבועים עם הקטינות"). סבורני כי בדברים אלו נעוצה הסיבה האמיתית להגשת התביעות.

 

  1. חיזוק למסקנתי לעיל מוצאת אני בעובדה שהתובעת טרחה לציין בפניי שקיים הבדל ביכולת ההשתכרות ובמצבם הכלכלי של הצדדים עת מחד התובעת הועסקה כמנהלת מכירות ברשת המלונות ....ומאידך הנתבע נצר למשפחת ב' הידועה כאחת מהמשפחות העשירות והמשפיעות בישראל, הינו בעלים של חברה משפחתית משגשגת הנסחרת בבורסה בה הוא מחזיק בתפקיד ניהולי ומשתכר סך של 170,000 ₪ לחודש (ראו: סעיף 22 לסיכומיה) ואף חזרה על הדברים במסגרת סיכומי התשובה מטעמה (בעמ' האחרון בפסקה השלישית (כאמור, אין מספור לעמודים ואין סעיפים), כאשר נהיר כי אין כל רלבנטיות לעובדות אלו במסגרת תביעה לעניין זמני שהות.

 

  1. זאת ועוד, צודק ב"כ הנתבע בטענתו לפיה למעשה מדובר בשתי התביעות בזהות בסעד המבוקש. משכך, יש לדחות את התביעה גם לאור הנימוקים אשר פורטו לעיל בהתייחס לתביעה ל"אכיפת הסדרי ראיה".

 

  1. בטרם נעילה, אציין כי מסכימה אני עם דברי ב"כ התובעת בסיכומיה לפיהם תקנת הציבור אכן מחייבת כי הסכמים יקוימו (ראו: סעיף 33 לסיכומיה). העיקרון שלפיו חוזים יש לקיים הוא עקרון יסוד בשיטתנו (ראו: ע"א 879/14 נחשון נ' נחשון [פורסם בנבו] (5.5.16), וכך במקרה זה, על הצדדים לפעול בהתאם להוראות ההסכם שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין.

 

  1. יחד עם זאת, מוצאת אני לנכון להורות כי כל שינוי בחלוקת זמני השהות יודיעו ההורים האחד לשני באמצעות מסרון ו/או מייל לכל הפחות 48 שעות טרם המועד, למעט שינוי הנובע מנסיעות לחו"ל של מי מהצדדים לגביהם תימסר הודעה מוקדמת של 7 ימים מראש.

 

  1. משנדחו שתי התביעות, כאמור, מן הראוי היה להשית על התובעת הוצאות משפט בסכום ריאלי, נוכח העובדה כי, כאמור, המדובר "בגלגול שני" של ההליך, כאשר ניהול ההליך גזל זמן שיפוטי, כשיכול היה בית המשפט לנתב זמן שיפוטי יקר לטובת משפחות וסכסוכים אחרים וכן גרר את האב לניהול הליך משפטי, הכרוך בהוצאות. ואולם, נוכח הסכמתם הדיונית של הצדדים, משלא נשמעו ראיות ועל מנת שלא להסלים עוד יותר את מערכת היחסים בין הצדדים ולפנים משורת הדין, הנני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט בסכום מופחת של 2,500 ₪ שישולמו תוך 45 יום וממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

 

  1. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:

 

  • הנני דוחה את התביעות.
  • למען הסדר, הנני מורה כי על כל שינוי בחלוקת זמני השהות יודיעו ההורים האחד לשני באמצעות מסרון ו/או מייל לכל הפחות 48 שעות טרם המועד, למעט שינוי הנובע מנסיעות לחו"ל של מי מהצדדים לגביהם תימסר הודעה מוקדמת של 7 ימים מראש.
  • התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסכום מופחת של 2,500 ₪ שישולמו תוך 45 יום וממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

 

  1. מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

 

 

ניתן היום,  א' חשוון תשע"ז, 02 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

                                                                            

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ