רקע עובדתי
1. התביעה שלפני היא להחזר סכומים ששולמו בגין אגרות היתר בניה, היטל השבחה, היטל ביוב, אגרת הנחת צנורות והיטל סלילה (להלן גם - "אגרות הבניה").
התביעה הוגשה ביוני 2000 ונדונה בקדמי משפט לפני ס' הנשיא, השופט דר' ביין, אשר פרש בינתיים לגימלאות. הדיון בתיק הועבר אלי ב-26/2/03, אולם הליכי בדיקה מחוץ לכותלי בית המשפט של טענות עובדתיות על ידי הצדדים במטרה להגיע להסכמות - ארכה זמן רב (והתביעה אף נמחקה מחוסר מעש, אולם פסק הדין המוחק אותה בוטל על פי בקשת התובעת).
2. במהותה, על פי הטענות המשפטיות המועלות בה, התביעה היא בסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000, אולם חל לגביה סעיף 31 לחוק זה, הקובע הוראות מעבר, לפיהן היה לדון בתביעה בבית המשפט המחוזי, שלא בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.
3. התובעת היא חברה פרטית, ובבעלותה מקרקעין בשטח של 13 דונם באזור התעשייה של מפרץ חיפה, הידועים כמגרש 244 (לפי חפ/1705) גוש 11629 (להלן - "המקרקעין" או "המגרש").
הנתבעת 1 - עיריית חיפה (להלן - "העיריה") - גבתה את התשלומים נשוא תיק זה. הנתבעת 2 היא הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, אשר אישרה את היתר הבניה על-פיו נגבו התשלומים.
4. התובעת בקשה לבנות על המגרש מרכז הפצה למוצרים של חברת "שטראוס", אשר יכלול מבנה מרכזי לאכסון המוצרים ומשרדים צמודים לו.
בסוף 1996 הגישה התובעת לעיריה בקשה להיתר בניה. ההיתר אושר, והעיריה הוציאה פקודת גביה ביולי 1997, לפיה חויבה התובעת באגרות, היטלים ותשלומי השתתפות, בסכום כולל של 2,071,158 ש"ח, שתשלומם היה תנאי לקבלת היתר בניה.
התובעת טוענת כי כבר עם הדרישה סברה שהסכומים שגויים ומופרזים, אולם כדי שלא לעכב את הבניה וכדי למנוע מעצמה נזקים, שלמה על פי דרישת העיריה. יצויין כי התובעת שלמה לעיריה על פי הדרישה, מבלי לציין כי התשלומים הם בהסתייגות או תחת מחאה.
5. כתב התביעה המקורי הוגש ב-21/16/00, כ-3 שנים לאחר הוצאת פקודת הגביה.
לאחר שהתובעת הגיעה עם הנתבעות להסכמות המתייחסות לשטחי הבניה בפועל ולנפח המבנים, ביקשה לתקן את כתב התביעה. בהחלטתי מיום 1.11.04, התרתי את התיקונים המבוקשים, אולם הוריתי כי על אף התיקונים, סכום התביעה לא יעלה על סכומה המקורית, וזאת עקב טענת ההתיישנות (אין מקום לחזור כאן על הנמקתי להחלטה זו).
גם התביעה המתוקנת דנה, אם כן, בדרישה להחזרים של חלק מאגרות הבנייה.
6. ביום 2/11/04 הגישו הצדדים "הודעה על עובדות מוסכמות וקביעת פלוגתאות". הנתבעות טוענות, בין יתר טענותיהן נגד התביעה, כי התובעת חרגה מהסכמות אלו בסיכומיה.
כן טוענות הנתבעות, וטענותיהן אלו מתייחסות לכל החיובים נגדם מלינה התובעת, כי יש לדחות את התובענה בשל השיהוי שבהגשתה.
אדון להלן בתביעות התובעת וככל שיהיה צורך אתייחס לטענות הכלליות של הנתבעות.
אגרות בשל היתר הבניה:
7. בפקודת הגביה של העיריה, נכללו, כאמור, חיובים בגין אגרות בניה. התובעת טוענת נגד שניים מהם:
הראשון - התובעת חוייבה באגרת בניה עבור בניה שנועדה למשרדים בשטח של 713 מ"ר, כפי שנתבקש בהיתר הבניה. בפועל נבנו פחות, רק 423 מ"ר. התובעת טוענת כי מכיוון שלא בנתה את כל השטח, אותו ביקשה לבנות בהיתר הבניה, הרי היא חוייבה ביתר בסכום של 11,370.9 ש"ח למועד התשלום, ועל הנתבעות להחזיר לה סכום זה.
השני - התובעת חוייבה עבור שטחי בנייה שנועדו לשטחי תעשיה בנפח של 70,224 מ"ק. בפועל נבנו שטחי התעשיה בנפח של 56,786.83 מ"ק. לפיכך דורשת התובעת החזר של 25,933.74 ש"ח נכון למועד התשלום.