1. התובע, יליד 1937, עבד במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, אצל הנתבעת, כאיש אחזקה ואחראי על מסגריה משנת 1969. התובע הגיש תביעה זו לפיצויים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) עקב נזקי שמיעה, היות ולטענתו היה חשוף במסגרת עבודתו לרעש חזק ומזיק אשר גרם לו לנכות צמיתה בתחום השמיעה. התובע הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כסובל ממחלת מקצוע, הועדה הרפואית לעררים קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 10% בגין טנטון תמידי (להלן "נזקי השמיעה").
2. הנתבעת כפרה בעובדות הנטענות ובאחריותה לנזקי השמיעה של התובע. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרמו לתובע כתוצאה מנזקי השמיעה.
ביום 9.1.06 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה לא ישמעו עדויות בתיק ופסק הדין יינתן על סיכומים בכתב והחומר שנמצא כבר בתיק בית המשפט. הצדדים הגישו את סיכומיהם ועתה הגיעה העת להחליט בעניין שפנינו. בטרם אכריע במחלוקות שבין הצדדים אציג בקצרה את גירסתם וטענותיהם.
טענות התובע
3. לטענת התובע, במסגרת עבודתו היה חשוף לרעש חזק ומזיק אשר פגע בשמיעתו שכן היה אחראי לבית המלאכה של המכון לחקר הבניה ולתחזוקת הציוד והמכונות. עבודתו כללה הפעלת כלים רועשים לרבות עבודה עם מכבשים הידראוליים, שולחנות הרעדה גדולים ורועשים, מסורי אבן ושיש, מסור כבש ענק, משחזות דיסק ועוד. במהלך עבודתו נחשף לרעשים מזיקים באולמות הייצור וכן במסגרייה העולים על 85 דציבל. בנוסף, החל משנת 1995, התובע היה חשוף גם לרעש התקפי מעל 100 ד.צ ושהגיע במסגרייה עד כדי 123 צ.ד, מספר פעמים ביום, כתוצאה מיריות של שני תותחי ניסוי שהיו בחלק מבית המלאכה שהוקצה כשטח ניסוי. כשנה וחצי לאחר תחילת ירי התותחים החלה גם להישמע סירנה ממערכת ההתרעה,במקום, אשר הייתה מושמעת דקה לפני הירי. עוצמת הסירנה הייתה, לטענת התובע, בין 110 - 120 דציבל.
ביום 14.06.95 ערכה הנתבעת ניסוי בתותח, במסגרת הדגמה שערכה עבור משלחת שהגיעה ממשרד הביטחון. הניסוי נערך, לטענת התובע, מבלי שהודיעו לו עליו מראש, ובעוד הוא עסוק בעבודתו, הופעל התותח. התובע אשר לא היה ערוך לקראת ירייה זו לקה בהלם ראשוני כתוצאה מרעש אותו מתאר התובע כ"מחריש אוזניים" (להלן: "התאונה"). לאחר הירי חש התובע לטענתו ברע והלך לביתו. למחרת היום פנה לקבלת טיפול רפואי והתלונן על טינטונים ושריקות באוזניים, סחרחורות וכן סבל מעליה בלחץ הדם. לטענת התובע, הנתבעת לא טרחה לספק לו מבעוד מועד אמצעי מיגון מתאימים. אמצעי מיגון סופקו לו רק ביום 19.2.96 ולאחר דרישות חוזרות ונשנות מצדו (ראה נספח ד' לסיכומי התובע).
לטענת התובע הנתבעת נושאת במלוא האחריות לנזקי השמיעה שנגרמו לו, שכן התרשלה בכל הקשור בנקיטת אמצעי הבטיחות כנדרש. התובע מפנה לפס"ד של בית הדין לעבודה בעניינו (ב-בל 710346/97 חנניה כנפי נ' המוסד לביטוח לאומי -נספח ה' לסיכומי התובע) לחיזוק טענתו כי במהלך עבודתו נחשף לרעשים מזיקים באולמות הייצור וכן במסגרייה ובכללם לרעש התקפי מזיק. כמו כן צירף התובע חוות דעת רפואית מטעמו, שנתנה ע"י ד"ר פרדיס מילו, ולפיה הוא סובל מנכות של 14.5% כתוצאה מחשיפתו לרעש במקום העבודה.
טענות הנתבעת
4. לטענת הנתבעת,על פי חוות הדעת שניתנה ע"י המומחה מטעמה, ד"ר י. אביב ז"ל, לא נגרמה לתובע כל נכות עקב עבודתו. בדיקות שמיעה הוכיחו לטענתה, כי התובע מנסה להציג ליקוי שמיעה חמור, בעוד ששמיעתו למעשה תקינה. גם ד"ר דנינו, המומחה הרפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי קבע בחוות דעתו מיום 16.7.97 כי אין לתובע כל נכות רפואית עקב עבודתו אצל הנתבעת (נספח ב' לסיכומי הנתבעת). לאור האמור, סבורה הנתבעת כי לא נותרה לתובע כל נכות רפואית כתוצאה מעבודתו וזאת בניגוד לחוות דעתו של ד"ר גורי, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, אשר אתייחס אליה בהמשך וכן בניגוד לקביעתה של הועדה לעררים של המוסד לביטוח לאומי.
הנתבעת סבורה כי אין להשית עליה כל אחריות וזאת במיוחד לאור תוצאות בדיקות מפלסי הרעש הנוגעות להפעלת התותח אשר נערכו ע"י ד"ר יולי קלר בתאריכים 29.06.95 ו - 4.8.96 (נספחים ה' ו - ו' לסיכומי הנתבעת) והמוכיחות כי מדובר ברעש נמוך וזניח בהשוואה לדרישות תקנות הבטיחות בעבודה ולכן היה ניתן להפעיל את התותח ללא שום הגבלות.
באשר להיקף הנזק, הנטען ע"י התובע, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את גירסתו כי פרש לפנסיה מוקדמת בהיותו בן 62, עקב נזקי השמיעה או נכותו הנטענת מכיוון שלטענתה, אין קשר בין הפרישה לבין נכותו של התובע. לטענתה, התובע היה עובד בעייתי המסרב לשתף פעולה עם הממונים עליו, נעדר מהעבודה ומפריע לפעילות היחידה. כמו כן נפח העבודה בבית המלאכה בו עבד הצטמצם מאוד (נספח ז' לסיכומי הנתבעת). לאור פרישתו המוקדמת, ולפנים משורת הדין, אושרה פרישתו בגמלה בשיעור 66.17% (תוספת של 10% נוספים לפנסיה) וכן קיבל בנוסף מענק פרישה בסך 157,383 ש"ח. לטענת הנתבעת, גם אם היה פורש התובע בגיל 65 לא היה מקבל גמלה בשיעור גבוה יותר וזאת לאור העובדה שתיקן את תאריך לידתו במשרד הפנים, והגיע לגיל 65 ביום 15.1.00 (ראה תצהירו של מר יגאל כהן שהוגש ביום 14.6.04). כמו כן לא היה מקבל התובע את מענק הפרישה בסך 157,383 ש"ח אותו קיבל.
לאור האמור הנתבעת סבורה כי לתובע לא נגרם כל נזק כספי עקב הטנטון ממנו הוא סובל לטענתו. ראש הנזק היחיד האפשרי הוא כאב וסבל, וסכום הפיצוי נבלע ממילא במענק הנכות אשר קיבל מהמוסד לביטוח לאומי (99,400 ש"ח מיום 2.12.01) וכן במענק הפרישה אותו קיבל (157,383 ש"ח מחודש מרץ 97),אשר גם אותו, כך טענה, יש לנכות מהפיצויים, במידה שיפסקו.
דיון ומסקנות
5. לאור המחלוקת בין הצדדים והפערים בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעמם, בהתאם להסכמת הצדדים מיום 20.1.04 מינה בית המשפט מומחה מטעמו, את ד"ר אמיר גורי. על המומחה הוטל לבדוק את התובע וכן לבחון את החומר הרפואי הרלוונטי. מחוות דעתו של ד"ר גורי עולה כי דווקא החשיפה לרעש ההתקפי שיצר תותח הניסוי, ואשר לו מייחס התובע את עיקר הנזק, אינה רלוונטית שכן אינה מתקרבת לשיעור המקסימלי שבתקנות הבטיחות ולכן גם אינה מזיקה. לעומת זאת, ד"ר גורי סבר שעבודתו רבת השנים של התובע בבית המלאכה ומחוצה לו, בסביבה בה נחשף לרעש במשך שנים, גרמה לירידה בשמיעה בתדרים הגבוהים ולטנטון. ליקוי השמיעה בתדרים הגבוהים הינו אופייני לנזק שנגרם כתוצאה מחשיפה לרעש ויש ליחסו לתנאי עבודתו אצל הנתבעת. לאור האמור, סבר ד"ר גורי כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 10% כתוצאה מעבודתו אצל הנתבעת.
חוות דעתו של המומחה מנומקת ומוסברת היטב ועל אף טענות הנתבעת לא שוכנעתי כי יש לסטות מהכלל כי בית המשפט יעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעמו. לפיכך אני מאמץ את חוות דעתו של מומחה זה.
השפעתם של גורמי רעש סביבתיים רבים על השמיעה על ידי מיקרו - טראומה אקוסטית ידועה זה מכבר והוכרה בפסיקה במקרים שונים. תורת המיקרו - טראומה הצרופה עוסקת כידוע, בנזק שאירע כתוצאה מהצטברותם של פגיעות זעירות רבות ושכולן יחדיו גרמו לתוצאת הנזק הסופי. לתובע שעבד בסביבת עבודה רווית רעשים מעצם טבעה, נגרמה נכות צמיתה בתחום השמיעה בגובה של 10%.
האם הנתבעת כמעבידתו של התובע אחראית לנזקי השמיעה והתאונה שתוארה לעיל? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב. האחריות קיימת בעילה של הפרת חובה חקוקה כפי שאבהיר להלן.
6. תקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד- 1984 מסדירות אמות מידה באשר לחובת המעביד בעניין חשיפת עובדים לרעש מזיק.כך תקנה 3 לתקנות הבטיחות מחייבת עריכת בדיקות סביבתיות וקובעת כי:נ
"המעביד במפעל או מקום עבודה שבו עובדים ברעש מזיק או שיש יסוד סביר להניח שעובדים בו ברעש מזיק-