אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> איתן נ' "שלומי אקוקה"

איתן נ' "שלומי אקוקה"

תאריך פרסום : 03/12/2013 | גרסת הדפסה
דמ"ר
בית דין אזורי לעבודה חיפה
38749-03-11
24/11/2013
בפני השופט:
מירי שי-גרינברג

- נגד -
התובע:
הראל איתן
הנתבע:
שלומי אקוקה
פסק-דין

פסק דין

1.לפני תביעתו של מר הראל איתן ("התובע") אשר הועסק אצל מר שלומי אקוקה ("הנתבע"), בחנות "אלמוגים ודגים". לטענת התובע, עבד בעסקו של הנתבע שלושה חודשים וחצי ומעולם לא שולם לו שכר עבור העבודה שביצע.

העובדות

2.בבעלותו של מר גדבאן עארף ("מר עארף") היה עסק בשם "אלמוגים ודגים", לממכר דגי נוי וציוד נלווה. התובע, אשר ייסד והקים את העסק, עבד אצל מר עארף והמשיך לעבוד בעסק גם לאחר שהעסק נמכר לנתבע. בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה בכתב, אולם אין חולק שהוסכם בין הצדדים שלתובע תשולם משכורת חודשית בסך 5,000 ש"ח נטו. יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע הסתיימו ביום 19/12/10.

השתלשלות העניינים בהליך זה

3.הליך זה ראשיתו ביום 21/3/11 בתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע, ללא ייצוג משפטי. בתביעתו עתר התובע לחייב את הנתבע בתשלום שכר עבודה בסך 17,500 ש"ח, פדיון חופשה שנתית בסך 652.05 ש"ח והחזר הוצאות נסיעה בסך 430.5 ש"ח.

4.ביום 26/5/11 התקיים דיון במעמד התובע בלבד. בהעדר כתב הגנה ומשלא הופיע הנתבע לדיון, נעתר בית הדין לבקשת התובע וניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד ("פסק הדין"). יוער בהקשר זה, כי בפתח הדיון ביקש התובע לתקן את תקופת העבודה המצוינת בכתב התביעה, ובהתאם צמצם את רכיב התביעה שעניינו שכר עבודה, והעמידו על סך 15,000 ש"ח.

5.כעבור למעלה משנה וחצי, ביום 21/1/13, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. חרף החלטת בית הדין, התובע לא הגיש תגובתו לבקשה, וביום 19/5/13 התקיים הדיון בבקשה (דיון זה נקבע תחילה ליום 27/3/13, ונדחה לבקשת התובע ובא כוחו).

6.לאחר שנעתרתי לבקשה והוריתי על ביטול פסק הדין, התקיים דיון מוקדם במסגרתו התבררה התשתית העובדתית המוסכמת בין הצדדים וחודדו השאלות שבמחלוקת. בתום הדיון ניתן צו גילוי ועיון במסמכים ונקבעה ישיבת הוכחות ליום 21/7/13.

7.בהתאם להחלטתי מיום 19/5/13, הגיש התובע הודעה בדבר העדים שבכוונתו לזמן לעדות. הנתבע לא הגיש הודעה דומה, אולם ביום 18/7/13 הגיש בקשה לביטול ישיבת ההוכחות.

8.הגם שבהחלטתי מיום 21/7/13 נדחתה הבקשה ונקבע שדיון ההוכחות יתקיים במועדו, לישיבת ההוכחות הופיע ב"כ התובע, ללא התובע ועדיו. בנסיבות אלה, לא היה מנוס אלא לדחות את ישיבת ההוכחות, וזו נדחתה ליום 20/8/13 (ראו גם: החלטה מיום 30/7/13 בעניין חיוב התובע בהוצאות הנתבע).

9.בהתאם להחלטת בית הדין, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. בעוד שבהודעת התובע מיום 1/7/13 אוזכרו שמותיהם של שני עדים שבכוונתו לזמן לעדות (מר עארף ומר דראז פאווזי), הרי שהוגש תצהיר עדות ראשית של התובע בלבד. מטעם הנתבע הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע ושל מר סילבאן סויסה ("מר סויסה").

10.ביום 20/8/13 התקיים לפני דיון הוכחות במסגרתו נחקר התובע על תצהירו. חרף העובדה שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם עד התובע, מר עארף, התרתי את העדתו (אשוב ואתייחס לעניין זה בהמשך). הנתבע ומר סויסה נחקרו על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

11.אשוב ואדרש להתנהלות הצדדים בהליך זה בבואי להכריע בסוגיית ההוצאות, שכן לדעתי יש ליתן את הדעת למחדלי הצדדים, אשר פעם אחר פעם הפרו החלטות שיפוטית, לא עמדו במועדים שקצב להם בית הדין, לא מילאו אחר צו גילוי ועיון במסמכים ולא הגישו תגובות או הודעות שנדרשו להגיש. לכל אלה, כאמור, אתייחס בעת פסיקת ההוצאות.

גדר המחלוקת

12.הצדדים חלוקים ביניהם בשאלות הבאות:

(א)תקופת העבודה: התובע טען כי עבד אצל הנתבע מיום 1/9/10, כך שסך הכל עבד אצל הנתבע 3.5 חודשים. הנתבע טען מנגד, שיחסי העבודה החלו ביום 1/11/10 ונמשכו חודש וחצי בלבד.

(ב)שכר העבודה: לגרסת התובע הנתבע לא שילם לו מעולם עבור עבודתו, בעוד שלגרסת הנתבע שילם לתובע סך 7,500 ש"ח במזומן ולא נותר חב לו מעבר לכך.

דיון והכרעה

13.אקדים ואומר, כי התרשמותי מהצדדים בעת מתן עדותם היא ששניהם התאמצו לדבוק בעדותם בגרסה שמסרו בתצהירים. אולם כאשר נשאלו בחקירה נגדית על נושאים שלא אוזכרו בתצהיר, ניסו פעם אחר פעם להתחמק ממתן תשובה ישירה או להתחכם במתן התשובה. מהתרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מבעלי הדין בעת מתן עדותם, ניכר כי ניסו לתאר גרסה הנוחה להם, שאינה עולה בהכרח בקנה אחד עם המציאות כהווייתה. משכך, משקלן של העדויות נותר שווה, שכן לא ניתן לקבוע, על יסוד התרשמות מהעדויות עצמן, כי התובע ועדו או כי הנתבע ועדו דוברי אמת או משקרים. במצב כזה, יש לתת משקל לראיות החיצוניות, ובעיקר למסמכים שהוגשו. גם משקל זה, אינו רב, שהרי עיקר המשקל שניתן לייחס למסמכים השונים שזור במשקלן של העדויות עצמן. עם זאת, די במשקל מועט, על מנת להכריע את הכף, מקום בו משקלן של העדויות מאזנות את לשון המאזניים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ