איתן אמי חברה לכח אדם בע"מ נ' רשות האוכלוסין וההגירה מועברי הגבול

החלטה

בפני בקשה מיום 14/2/11 להארכת מועד להגשת בקשה להשפט, ולעיון בחומר חקירה ביחס לחמישה קנסות מנהליים שהוטלו על המבקשת, בגין ביצוע עבירות של העסקת עובדים זרים בלא היתר (עבירות לפי סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים התשי"א 1991 ועבירות נלוות) כפי שיפורט להלן:

קנס ראשון - הוטל על המבקשת ביום 12/11/03, בגין עבירה שבוצעה ביום 31/12/01.

קנס שני - הוטל על המבקשת ביום 2/5/05 בגין עבירה שבוצעה ביום 14/5/02.

קנס שלישי - הוטל על המבקשת ביום 6/5/05 בגין עבירה שבוצעה ביום 17/3/02.

קנס רביעי - הוטל ביום 24/2/05 ושוב ביום 28/6/05 בגין עבירה שבוצעה ביום 21/3/02

קנס חמישי - הוטל ביום 28/2/06 בגין עבירה שבוצעה ביום 9/10/02.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, עד עתה היו בידיעתה רק הקנס הראשון והקנס השלישי (אשר בגינם עתרה לפני בית הדין עוד בשנת 2007 לשם גילוי חומר החקירה בתיקים). כעת, משנמסר לה דבר קיומם של הקנסות האחרים, היא מבקשת כי יתאפשר לה לעיין בחומר החקירה הרלוונטי, על מנת שתשקול אם יש מקום לבקש להאריך את המועד להגשת בקשה להשפט בגינם.

לביסוס טענתה כי הודעות הקנס המנהלי לא נמסרו לה כדין, מציינת המבקשת כי בחודש מאי 03 לקה מנכ"ל החברה מר נחום פרסר בדום לב ונצטווה שלא לעבוד למשך תקופה בת מספר חודשים. על פי הנטען, באותה תקופה, עבדה במבקשת פקידה בשם דנה סבג, אשר התיימרה לטפל בהודעות על הקנסות המנהליים אך בפועל הזניחה את עבודתה, וכתוצאה מכך, למשך מספר חודשים, בתקופה הרלוונטית לבקשה דנן, התנהלה המבקשת בחוסר סדר ובבלבול, עד שבחודש דצמבר 2003 פוטרה גב' סבג מעבודתה.

אשר לקנס הראשון והשלישי, התבקש בית הדין להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להשפט, מן הטעם שבעת שהומצא למבקשת חומר החקירה בשני התיקים הללו (בהתאם להחלטת כב' השופטת ס. דווידוב בתיק בש"א 9477/07) לא הועבר לעיונה מסמך המפרט את מדיניות המאשימה, כפי שגובשה בשנת 2004, מדיניות שלפיה לא יוטלו קנסות מנהליים על קבלנים רשומים אשר העסיקו עובדים זרים בין השנים 2002-2003 בנסיבות המפורטות במסמך המדיניות. המבקשת מציינת כי הנחיית הממונה התגלתה לה באקראי, אגב דיון בתיק אחר, על אף שמקומה היה להיות בחומר החקירה בתיקים דנן.

טענות המשיבה

לטענת המשיבה, פרט לקנס הראשון והשלישי, אשר אין חולק כי היו בידיעת המבקשת כבר בשנת 2007, גם הקנס השני היה בידיעתה לכל הפחות כבר בשנת 2007 שהרי ביום 18/4/07 פנתה המבקשת למשיבה בבקשה לעיון בחומר חקירה הנוגע לקנס השני (העתק הבקשה צורף לתשובה וסומן ג1). אשר לשתי הודעות הקנס האחרונות שפורטו לעיל, הרי שלטענת המשיבה אלה נמסרו למבקשת כדין. הקנס הרביעי נשלח לכתובתה הרשומה של המבקשת ואולם משחזר לשולח בציון "לא ידוע", נשלחה הודעת הקנס לכתובתו של מר יוסף נוימן, הרשום כמנהל בנתבעת, ונמסרה כדין (באישור המסירה נרשם כי המסמך התקבל אצל בת משפחה בשם נורית). הקנס החמישי נמסר למבקשת ביום 6/3/06 כאשר על אישור המסירה חתומה מטעם המבקשת מזכירה בשם נטלי סאני. יוצא איפה כי טענות המבקשת ככל שהן נוגעות למצבו של מנכ"ל המבקשת בשנת 2003 ולפיטוריה של גב' סבג באותה שנה כלל אינן רלוונטיות לעניין הנדון.

בכל הנוגע למדיניות האכיפה, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו של הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים (נספח ט"ז לתגובת המדינה) עמדת המאשימה היא כי מדובר במדיניות הנוגעת לקבלנים רשומים בלבד, ולכן היא כלל אינה רלוונטית לעניינה של המבקשת. זאת ועוד, מדיניות האכיפה שנקבעה לעניין קבלנים רשומים איננה חלק מחומר החקירה בתיקיה של המבקשת (שאין חולק כי היא חברת כ"א ולא קבלן רשום) ולפיכך ממילא לא היה כל צורך להעבירה למבקשת במסגרת העברת חומר החקירה.

המאשימה גורסת כי בנסיבות העניין המבקשת לא הצביעה על טעם שיהיה בו כדי להצדיק מן ארכה להגשת בקשת רשות להשפט, וכן היא מפנה, לעניין הבקשה לעיון בחומר חקירה, לפסק דינו של בית הדין הארצי הנכבד בתיק עפ"א 38/08 מדינת ישראל נ' נגרית חזן (2005) בע"מ (פורסם בתקדין), שם נקבע כי בחלוף המועד להגשת בקשה להשפט, ובטרם ניתנה ארכה להגשת הבקשה, אין מקום לדון בבקשה לעיון בחומר חקירה, באשר בקשה כאמור ניתן היה להגיש רק בתוך התקופה שנקבעה בחוק להגשת בקשה להשפט.

לטענת המשיבה מתן ארכה להגשת בקשה להשפט בנסיבות דנן, תחתור תחת תכלית החקיקה של חוק העבירות המנהליות ותהפכו פלסתר.

הכרעה

כב' בית הדין הארצי לעבודה עמד לא אחת על תכליתו של חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985 [להלן גם : "חוק העבירות המנהליות" או "החוק"], אשר נועד להעמיד בידי רשויות האכיפה אמצעי נוסף, בצד הסמכות המוקנית להן ליזום הליכים פלילים, על מנת שיוכלו לפעול באופן יעיל מידתי ואפקטיבי לאכיפת החוק.

אין לכחד כי בפיתוח המסלול המנהלי יש אף כדי להפחית את העומסים על המערכת המשפטית, ואולם יתרונו המהותי הוא בכך שמבקרים המתאימים, הוא מאפשר יצירת הרתעה כלכלית משמעותית ואפקטיבית, בלא להכתים את מבצע העבירה בכתם של הרשעה פלילית, ותוך השקעת מאמצים נמוכים יחסית מצד רשויות האכיפה.

בצד העקרונות של יעילות ואפקטיביות נשמרה זכותו של מי שהוטל עליו קנס מנהלי להגיש בקשה להשפט בגין העבירה (או להגיש בקשה לביטול הקנס) ואולם זאת, בתוך תקופת זמן קצובה ומוגדרת, על מנת שלא לחבל באפקטיביות של ההליך.