פסק דין
בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים אשר אירעה ביום 14/3/10 בין רכב התובע לבין רכב הנתבע 2, ברחוב השיש במפרץ חיפה.
לתאונה לא היו עדים, זולת נהגי כלי הרכב, התובע והנתבע 1. אין מחלוקת ביניהם כי התאונה אירעה שעה שרכב התובע היה לפני רכב הנתבע, אולם כל אחד מהם טוען כי האחר הוא שנושא באחריות לתאונה.
התובע טוען כי התכוון לפנות לשמאל מתוך כביש צר, שבו נתיב אחד לכל כיוון, ולפיכך אותת שמאלה והמתין עד שרכב אשר היה מרחוק בנתיב הנגדי, יחלוף. לדבריו, הנתבע הגיע במהירות, סטה לשמאל וכאשר שב לימין, לאחר עקיפת רכב התובע, פגע בו. התובע מסר כי אינו תושב המקום וכי נסע ישר בכביש, מבלי שעצר בימין הדרך, זאת עד לנקודה שבה ביקש לפנות שמאלה לתוך פנצ'ריה הנמצאת בסמוך.
מנגד, טוען הנתבע 1 כי ראה את רכב התובע כאשר הוא עומד בימין הדרך ומאותת, כאשר רק הגלגל השמאלי קדמי מצוי בכביש והיתר בימין, על השוליים. בזמן שחלף על פניו, החל, לפתע, התובע בנסיעה אל תוך הכביש וכך פגע ברכב הנתבע 1.
אחר הדיון, שהתקיים ביום 13/12/10, המתנתי, לבקשת התובע, כי יגיש לעיון בית המשפט אישור על אי-הגשת תביעה וכן חשבונית וקבלה על תיקון הרכב ואכן אלו הוגשו.
עיינתי בטענות הצדדים, במסמכים השונים שצירפו ובהם תמונות כלי הרכב המעורבים וכן שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים.
אחר אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך תוך ייחוס אשם תורם לתובע.
גם אם נסיבות התאונה הן כמתואר על ידי הנתבע, הרי שאין חולק כי רכב התובע עמד בכביש, גם אם בצידו הימני כטענת הנתבע, כאשר הוא לפני רכב הנתבע וכאשר, ולכך אני מייחסת חשיבות יתירה, הוא במצב של איתות לשמאל. תמונות נזקי כלי הרכב מצביעות על מגע בין רכב התובע בחלקו השמאלי קדמי לבין רכב הנתבע בצידו הימני באזור הדלתות הימניות שתיהן.
במצב דברים זה, היה על הנתבע להאט משמעותית וטרם עקיפת רכב התובע, אשר כאמור, אותת לשמאל, היה עליו לוודא כוונותיו ולהימנע מעקיפתו. יודגש כי הנתבע הודה כי לא המשיך בנסיעה בנתיב נסיעתו, אלא סטה לשמאל לצורך העקיפה. לטעמי, בנסיבות אלה, היה עליו להאט ורק אחר שיוודא כי רכב התובע עומד במקומו, לעקפו, בזהירות.
מנגד, התובע, הודה כי כשהבחין ברכב הנתבע מגיע לכיוונו, בלם. לפיכך, המסקנה היא כי לא היה במצב עמידה סתם, אלא היה בנסיעה טרם התאונה ובלם כדי לנסות ולמנעה. לפיכך, סבורני כי התובע צריך היה לבדוק היטב, טרם החל בנסיעתו לשמאל, האם הדרך פנויה.
בנסיבות אלה, אני רואה לייחס לתובע אשם תורם לקרות התאונה, בשיעור של 30%.
נזקי התובע הם כדלקמן:
נזק ישיר 6,000 ₪ (על פי קבלה אשר הוגשה לאחר הדיון) ושכ"ט שמאי 690 ₪ סה"כ 6,690 ₪. לכך, טוען התובע, יש להוסיף פיצוי בגין אבדן ימי עבודה.
לאור האמור, ואחר ניכוי אשם תורם, תוך התחשבות חלקית גם בהוצאות שנגרמו לתובע, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 5,200 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, כ"ו טבת תשע"א, 2 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.