אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אישור קיומו של הסכם מכר בין קרובי משפחה אף בהעדר הסכם בכתב

אישור קיומו של הסכם מכר בין קרובי משפחה אף בהעדר הסכם בכתב

תאריך פרסום : 30/01/2017 | גרסת הדפסה
עמ"ש
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
57299-03-15
25/01/2016
בפני השופטים:
1. מיכל נד"ב - אב"ד
2. מיכל ברנט
3. צבי ויצמן


- נגד -
המערערים:
1. .י. ה.
2. א. ה.
3. .מ. ש.
4. ר. פ.

המשיב:
י. ה.
פסק דין

 

אקדמות מילין

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' ד"ר ו' בן שחר)  מיום 9.2.15 (תמ"ש 41194-12-09 ותמ"ש 5509-03-10).

הצדדים הם אחים. פסק הדין קובע כי על המערערים להשיב למשיב סך של 24,000 ש"ח ששילם לצורך רכישת הזכויות בדירת הוריהם המנוחים ולכיסוי החובות שרבצו עליה, כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מחודש מאי 2001 ועד התשלום בפועל, וזאת 60 יום ממועד מתן פסק הדין. עוד קבע פסק הדין כי ככל שהתשלום ישולם במועד יחולקו הזכויות בדירה באופן שווה בין האחים, כשכל אחד מהם יהיה זכאי ל-1/8 מהזכויות בדירה, ואם לא ישולם הסך הנזכר במועד הדירה תעבור לבעלות המשיב (תמ"ש 41194-12-09).

בנוסף התקבלה בחלקה תביעת המשיב לקביעת היקף עזבון אמם המנוחה של הצדדים ולחיוב המערערים בכספים שנטלו שלא כדין מעזבונה. המערערים 2-1 חויבו להשיב לקופת העזבון סך של 128,900 ש"ח, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פטירת המנוחה ועד התשלום בפועל (תמ"ש 5509-03-10).  

התביעה הנגדית שהגיש  המערער 1 למתן סעד הצהרתי הקובע כי אין למשיב כל זכויות בדירה ולהשבת כספים שנטל שלא כדין מכספי האב המנוח - נדחתה מטעמי התיישנות.

 

הנדרש לנדון

  1. הצדדים הם אחים ילדיהם ויורשיהם של המנוחים מ. וא.  ה.   ז"ל (להלן: "המנוחים" או "המנוח" או "המנוחה", לפי העניין).  למנוחים היו שמונה ילדים ואולם חלקם אינם צדדים למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, כפי שיובהר בהמשך הדברים. 

המנוח הלך לבית עולמו ביום 9.6.02 ואילו המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 20.7.08.

  1. המנוחים התגוררו בשכירות בדירה בבעלות עמידר הנמצאת ב... (להלן: "הדירה"). בשלב כזה או אחר הציעה עמידר למנוחים לרכוש את הזכויות בדירה כנגד תשלום סך של 52,553 ש"ח.

תמצית טענות המשיב בערכאה קמא

  1. במהלך שנת 2001 הציעו לו המנוחים לרכוש את הדירה מעמידר והבטיחו לו בע"פ כי לכשיתאפשר, תועברנה הזכויות בדירה לבעלותו, שכן עפ"י הדין שחל באותה עת, העברת הזכויות בטרם חלפו 5 שנים ממועד רכישת הדירה הייתה מביאה להפסד המענק שניתן למנוחים במסגרת הצעת הרכישה, והם היו נדרשים לשלם את מחירה המלא של הדירה.

המשיב נעתר להצעת הוריו ושילם את התשלום הנדרש מכספי פיצויי פיטורין שקיבל ומהלוואה נוספת שנטל. המשיב התחייב גם להוסיף ולשאת בדמי השכירות החודשיים בגין הדירה עד להשלמת הרכישה והחתימה על חוזה הרכישה. לטענת המשיב אף אחד מאחיו לא התנגד להצעת ההורים המנוחים כאמור לעיל. 

  1. לצורך מימוש ההסכם עם המנוחים, פנה המשיב לנטילת משכנתא עליה חתמו הוריו, כבעלי הזכויות בדירה, והוא חתם כערב להחזר המשכנתא ואף שילם בפועל את החזרי המשכנתא בסך 700 ש"ח לחודש עד לפרעונה. כמו כן נשא המשיב בחוב עבר שרבץ על המנוחים בגין דמי שכירות שלא שולמו בסך של 2,085 ש"ח וסך נוסף של 1,054 ש"ח בגין דמי שכירות שוטפים עד לרכישת הדירה בפועל, כך שילם את התשלומים הנילווים לרכישה דוגמת – מס רכישה, דמי משכון וכו' בסך של 1,097 ש"ח.
  2. כעבור זמן החלו המערערים 2-1 לאיים עליו שיוותר על טענותיו לזכויות בדירה תוך שהם מבהירים לו כי הם מסכימים להחזיר לו את הסכומים ששילם עבורה ובתמורה הדירה תחולק בין האחים בחלקים שווים. כיוון שהמשיב חשש לחייו נוכח איומי המערערים הוא נעתר לדרישתם ובדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בת"א לפני כב' הש' ע' מילר צוינה הסכמת הצדדים כי הדירה תחולק באופן שווה בין האחים.

יחד עם זאת ועל אף הבטחת האחים לא הוחזרו לידו התשלומים ששילם בגין הדירה.

  1. ביום 27.6.02, אחר שהמנוח הלך לבית עולמו, מונו המערערים 2-1 כאפוטרופסים לגוף ולרכוש למנוחה.

בשנת 2003 אולץ המשיב, שוב ע"י המערער 1, לחתום על יפוי כח להעברת הזכויות בדירה ואולם הוא שב ועמד על כך שחתימתו מותנית בהחזרת הכספים ששילם בגין הדירה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ואכן מסמך שכזה נחתם במשרדו של עו"ד כפיר גזי. 

אלא שגם הפעם לא שילמו האחים למשיב את הסך ששולם על ידו בגין הדירה. 

  1. ביום 20.7.08 נפטרה המנוחה והמערערים פעלו להוצאות צו ירושה אחריה.
  2. המשיב, בתביעה שהגיש לבית המשפט עתר לסעד הצהרתי שיקבע כי הדירה אינה חלק מעזבון המנוחה או לחלופין שיוחזרו לידיו הסכומים ששילם בגין רכישת הזכויות בדירה כתנאי לכך שהדירה תחולק בין האחים בחלקים שווים (תמ"ש 41194-12-09).
  3. בתביעה נוספת שהגיש המשיב כנגד המערערים 2-1 טען כי אלו עוולו בתפקידם כאפוטרופסים לגוף ולרכוש למנוחה וכי עליהם להשיב את הכספים שגזלו מעזבון המנוחה לקופת העזבון (תמ"ש 5509-03-10). לטענתו, צרכי המנוחה, אשר שהתה עיקר יומה במרכז יום לקשיש היו מינימליים, כך נדרשו לה כ – 550 ש"ח בגין שהייה במעון, לבד מכך נדרשה להוצאות חודשיות נוספות המוערכות בסך של כ- 1,000 ש"ח לחודש ואולם אפילו חשבון הארנונה והמים שנצבר בדירה לא שולם, ובעת פטירתה עמד חוב זה על כ – 16,000 ש"ח, סך אשר שולם אך ורק לאחר פטירתה. לטענת המשיב היו למנוחה חסכונות של כ – 60,000 ש"ח וכן היא קיבלה קצבה חודשית מהמל"ל בסכום של 2,700 ש"ח. המשיב טען כי המערערים העבירו לידם סך של כ- 270,000 ש"ח מכספי המנוחה.

עוד טען המשיב כי המערערים 2-1 רוקנו את הדירה מתכשיטיה של המנוחה ומהרהיטים שהיו בה וכן הועברו הכספים שהיו בחשבון המנוחה לחשבון המערער 1. 

תמצית טענות המערערים בערכאה קמא

  1. אין ממש בטענות המשיב ואין כל ראיה לכך שההורים המנוחים התכוונו להעביר הדירה לבעלותו וכי אין לעסקת מקרקעין זו כל ראיה בכתב כנדרש בדין. אין בעובדה שהמשיב החזיר את תשלומי המשכנתא מחשבונו כדי ללמד על העיסקה הנטענת עם ההורים המנוחים, וכמו כן הסכומים אותם שילם לפרעון המשכנתא הוחזרו לידו בסופו של יום מכספי האב המנוח. כמו כן, המערערים 2-1 שילמו לידי התובע סך של 7,360 ש"ח להשלמת חוב המשכנתא.

עוד טענו כי כל חתימותיו של המשיב על המסמכים השונים הנוגעים להעברת הזכויות בדירה ע"ש האחים נעשו ברצון ובהסכמה.

  1. המערער 1, הוסיף והגיש תביעה שכנגד כנגד המשיב (במסגרת תמ"ש 41194-12-09) ובה עתר לסעד הצהרתי לפיו אין למשיב כל חלק וזכות בדירה ולחלופין עתר להורות כי כל סך שהתקבל ע"י המשיב מכספי המנוח בחייו יושב לקופת העזבון. המערער טען, בין השאר, כי המשיב קיבל לידיו את כלל הכספים ששולמו למנוח בגין קצבת פנסיה וקצבת מל"ל בשיעור של כ – 3,550 ש"ח לחודש ועשה בהם שימוש לצרכיו שלו וכך גם העלים את חסכונות האב המנוח מעבודתו בסולל בונה.

עוד טען המערער 1 כי  סכום ההלוואה שנטל המשיב לצורך החזר המשכנתא עמד על 24,206 ש"ח מתוכם הוחזר לו סך של 7,360 ש"ח, ומנגד המערערים הם אלו שנשאו בהוצאות צווי הירושה של המנוחים, הוצאות מצבה ואבל וכן שיפוץ הדירה. 

כנגד התביעה שכנגד טען המשיב להתיישנות שכן זו הוגשה באפריל 2010 בעוד האב המנוח הלך לבית עולמו ביוני 2002, הווה אומר התביעה התיישנה לכל המאוחר  בחודש יוני 2009. לבד מכך הוסיף והכחיש את טענות המערער 1 לגופן וטען כי השימוש שנעשה בכספי המנוח היה אך ורק לצרכיו שלו.

  1. לעניין תביעת המשיב כנגדם, טענו המערערים 2-1, כי זו הוגשה אך ורק בשל הסכסוך שנגלע ביניהם בעניין הדירה. מכל מקום, הם לא נטלו מכספי המנוחה לידם כלל ועיקר וכל הכספים שימשו אותם להוצאות וצרכי המנוחה. כמו כן נשאו בהוצאות השבעה, המצבה והחודש בסך של 25,000 ש"ח.

המערערים טוענים כי בעת שמונו כאפוטרופסים למנוחה, חשבונה בבנק היה מאופס וכל התנהלותם כאפוטרופסים הייתה מתוך חשבון זה ועבור צרכי המנוחה. הם מכחישים כי נטלו את תכשיטי המנוחה וטענו כי כלל לא ידעו היכן נמצאים התכשיטים. 

פסק הדין של בית משפט קמא

  1. בית המשפט קמא שוכנע כי אכן נעשה הסכם בע"פ בין ההורים המנוחים למשיב לפיו יועברו הזכויות בדירה על שמו ככל שישא בסכום הנדרש לרכישתה. בית המשפט נתן דעתו כי לא נחתם כל הסכם בכתב בין המשיב למנוחים ואולם הבהיר כי דרישת הכתב בכל הקשור לעסקאות במקרקעין רוככה בפסיקה ברבות השנים ובנדון הובאו די ראיות המאששות את קיומה של ההסכמה הנזכרת ויש בהן לענות על דרישת הכתב מתוך עקרון תום הלב ו"זעקת ההגינות".

בית משפט קמא נסמך, בין השאר, על עדויות האחים ד.   וע.   שאישרו את הנטען לעניין ההסכם עם המנוחים, על פרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בת"א ממנו עלה כי כנגד תשלום מתאים של האחים יועברו הזכויות בדירה על שמם בחלקים שווים. כן נסמך על עדויות המערערות 4-3, המלמדות על כך שאכן המשיב נטל משכנתא לצורך תשלום הסכום הנדרש לרכישת הדירה, וכי האחים התחייבו להחזיר לו התשלומים ששילם בגין הדירה.   

בית המשפט אף שוכנע כי המשיב שילם את התשלומים הנדרשים לרכישת הדירה מכספיו שלו ומנגד שוכנע כי נערך הסכם בין המשיב לאחיו, אשר קדם לדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בת"א, על פיו הדירה תיוותר בבעלות ההורים ככל שיושבו למשיב הכספים ששילם עבורה. דא עקא, שכספים אלו לא הושבו לו זולת סך של 7,360 ש"ח ששולם מכספי המנוחה על ידי המערערים 2-1 בשמשם כאפוטרופסים למנוחה.

  1. בכל הקשור לתביעה הנגדית שהוגשה ע"י המערער 1 מצא בית משפט קמא כי יש לדחותה בשל התיישנות. זאת משום שעניינה בגריעת חלקו של המשיב בדירה בשל כספים שנטל מהמנוח בתקופה בו היה שותף לחשבונו. מכיוון שהמנוח הלך לעולמו בחודש יוני 2002 והתביעה הוגשה רק באפריל 2010 הרי שהיא התיישנה. עוד, ומעבר לנחוץ, הוסיף בית המשפט והבהיר כי גם אם התביעה לא הייתה מתיישנת הרי שהיא הייתה נדחית לגופה בהיותה תביעת סרק "שכל עניינה רצונו של התובע שכנגד להתחמק מתשלום הכספים המגיעים לתובע (הנתבע שכנגד)" (עמ' 11 ש' 35-33 לפסק הדין).
  2. בכל הקשור לתביעת המשיב בתמ"ש 5509-03-10 מצא בית משפט קמא כי המערערים 2-1 חדלו בתפקידם כאפוטרופסים לרכוש למנוחה בכך שלא טרחו כלל להמציא את הפרטות כנדרש בדין לאפוטרופוס הכללי. כך מצא בית המשפט את עדויות המערער 2 לעניין ההוצאות שהוצאו עבור המנוחה בתקופת האפוטרופסות כלא אמינות.

בית המשפט חישב ומצא כי הכנסותיה של המנוחה היו כ – 2,800 ש"ח (כ – ,1500 מקצבת מל"ל וכ– 1,300 ש"ח מקצבת קרן פועלים של המנוח) וכי הוצאותיה החודשיות היו כ – 500 ש"ח עבור מעון יום וכן 100 ש"ח נוספים בגין הוצאות ארנונה, מים ובזק. בית המשפט הוסיף והעריך כי זולת ל – 600 ש"ח הנזכרים נדרשה המנוחה לכ – 1,000 ש"ח נוספים לכלכלתה ובסה"כ הגיעו הוצאותיה החודשיות לסך של 1,600 ש"ח, כך שלמעשה כל חודש נחסך סך של כ – 1,200 ש"ח.  ואכן הוכח כי מדי חודש הפקידו האפוטרופסים לתוכנית חסכון סכום שנע בין 1,000 ל -1,500 ש"ח לחודש.  

עוד מצא בית המשפט כי בחודש דצמבר 2007 נמשכו כ – 50,542 ש"ח מכספי החסכון, וכחודש לאחר הפטירה נמשכה יתרת החסכון בסכום 10,500 ש"ח והחשבון נותר ביתרת חובה. בית המשפט סבר כי לא הובאו ע"י המערערים 2-1 הסברים משכנעים למשיכות אלו והן אף בוצעו ללא אישור בית המשפט.

מאידך, בית המשפט הכיר בהוצאה של 13,000 ש"ח בגין שיפוץ הדירה ובהוצאה של 5,000 ש"ח בגין מצבה למנוחה, הוצאות אשר הוצאו ע"י המערערים 2-1. 

לפיכך חייב בית המשפט את המערערים 2-1 להשיב לעזבון סך כולל של 128,900 ש"ח עפ"י החישוב הבא – 86,400 ש"ח בגין כספי המנוחה העודפים על צרכיה (לפי 1,200 ש"ח למשך שש שנות האפוטרופסות), בצירוף סך של 60,500 שנמשך מחשבון המנוחה בקיזוז הוצאות בסך של 18,000 ש"ח שהוכח כי הוצאו לצרכי המנוחה.

בית המשפט דחה את טענות המשיב לעניין נטילת תכשיטים ומטלטלין ע"י המערערים 2-1. 

על פסק הדין הנזכר הגישו המערערים את ערעורם.

תמצית טענות המערערים

  1. שגה בית המשפט קמא עת קבע כי הוכח שהזכויות בדירה נמסרו למשיב על פי הסכם עם המנוחים מבלי שהובאה כל ראיה בכתב לעסקת המקרקעין הנטענת או להתחייבות לביצוע העיסקה.
  2. לחלופין, שגה בית משפט קמא בכך שחייב את המערערים לשלם למשיב סכום של 24,000 ש"ח שעה שתביעתו הייתה לסעד הצהרתי בלבד.

לחילופי חלופין, שגה בית משפט קמא בכך  שלא קיזז מהסכום אותו על המערערים לשלם למשיב את הסכום של 7,360 ש"ח אשר הוכח כי הועברו לידי המשיב ואשר סייעו לו בתשלום המשכנתא.

  1. שגה בית משפט קמא במסקנתו לפיה מפר' הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בת"א עולה כי המשיב אכן רכש את הזכויות בדירה או כי היה ידוע לאחים כי זו נרכשה על ידו.
  2. שגה בית המשפט בכך שחייב את המערערים להוסיף הפרשי ריבית לסכום של 24,000 ש"ח בו חויבו כלפי המשיב שעה שהוא עצמו עיכב את הגשת התביעה שמונה שנים לאחר פטירת המנוח. 
  3. שגה בית משפט בדחותו את התביעה שכנגד שהגיש המערער 1 מחמת התיישנות. בית המשפט התעלם מכך שנודע למערער על כך שהמשיב עשה שימוש לא ראוי בכספי המנוח אך ורק בשנת 2004, עת אמר המשיב למערער כי הוא נושא בתשלומי המשכנתא עבור המנוחים, ממילא מירוץ ההתיישנות מתחיל ממועד זה.
  4. בכל הקשור לתביעה בתמ"ש 5509-03-10, שגה בית המשפט בחייבו את המערערים 2-1 בסכום של 128,000 ש"ח. כך שגה בית המשפט בקביעתו כי למנוחה היו 60,000 ש"ח קודם למינוי המערערים כאפטרופסים למנוחה.
  5. שגה בית המשפט בכך שהתעלם מטענות המערער 1 שהבהיר כי שילם בגין הוצאות המשיבה מחשבונו מדי חודש, ורק כעבור זמן השיב את ההוצאות לידיו מתוך חשבון הנאמנות.

טענות המשיב

  1. קביעותיו של בית משפט קמא הינן קביעות עובדתיות אשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. קביעות בית המשפט נסמכו על ראיות שהובאו לפניו לרבות לעניין קיומו של הסכם בין המשיב להוריו לרכישת הזכויות בדירה.
  2. תביעת המשיב לא הייתה הצהרתית גרידא והיא כללה אף סעד כספי חלופי של השבת הכספים ששילם בגין הזכויות בדירה בערכם הריאלי. לפיכך בדין קבע בית משפט קמא את חיוב האחים בהחזר הוצאות המשיב בגין רכישת הזכויות בדירה.
  3. בדין חייב בית המשפט את המערערים בהחזר הכספים באופן ריאלי ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית שכן התביעה הוגשה אך ורק לאחר שהתייאש המשיב מקבלת הכספים מאחיו שלא בהליך משפטי.
  4. בניגוד לטענות המערערים, בית משפט קמא לא התעלם מסוגית דרישת הכתב בכל הקשור לעסקת המקרקעין, והבהיר כי בנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות את ריכוך דרישת הכתב, נוכח העדויות שהוצגו לפניו לעניין קיומו של ההסכם בין המשיב למנוחים. 
  5. אין מקום לטענות המערערים באשר לחיובם בהוצאות משפט שכן בית המשפט דחה עמדתם באשר לאי קיומו של הסכם בין המשיב למנוחים.
  6. אין מקום לטענת המערערים כי התביעה שכנגד לא התיישנה בשל הוראת סע' 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובעות את תחילת מירוץ ההתיישנות מעת שנודע לתובע על עילת תביעתו, שכן לא הובאה כל ראיה שהיה עניין שמנע מהמערערים לבחון את התנהלותו הכלכלית של המשיב ביחס לכספי המנוח מיד לאחר פטירתו.
  7. גם קביעות בית המשפט לעניין הסכומים אשר נטלו המערערים 2-1 לכיסם, מכספי המנוחה שלא כדין, נעשו תוך הערכה ותחשיב ראויים וסבירים, בעוד שהמערערים לא הביאו ראיות לסתור קביעות אלו על אף שהיה בידם לעשות כן.

                                                *       *      *

  1. קודם שנבוא לדון בטענות הצדדים ראוי שנסיר מעל הפרק עניין אשר עלה במסגרת הדיון לפנינו. מתוך טענות הצדדים בדיון שלפנינו עלה כי קיימת מחלוקת ביניהם האם הוראת בית משפט קמא באשר להחזר סך 24,000 ש"ח קוימה ככתבה וכלשונה והאם יש לרשום את הזכויות בדירה על שם כלל האחים או על שם המשיב. מחלוקת זו אינה חלק מהערעור על פסק הדין אלא היא נוגעת לביצועו של פסק הדין ומקומה להתברר בערכאה המתאימה.

אנו נדון להלן אך ורק בטענות הערעור גופן.

 

 

 

למי שייכות הזכויות בדירה ?  

  1. כאמור, לעניין זה קבע בית משפט קמא שניים – האחד, אכן היה הסכם בין המנוחים למשיב שעל פיו הזכויות בדירה יועברו אליו כנגד התשלומים שישלם עבור רכישתה מעמידר, השני, כעבור זמן הוסכם בין המשיב לאחיו כי הזכויות בדירה יחולקו בשווה בין האחים כנגד החזר מלוא התשלומים ששילם עבור הדירה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

אנו סבורים כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ניתנו בדין ועל פי מסכת ראיות שהוצגה לפניו וכי אין כל מקום להתערבות ערכאת הערעור במסקנות עובדתיות אלו (לעניין אי התערבות ערכאת הערעור במסקנות עובדתיות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ראו, כדוגמה - ע"א 10225/02 פ. נ' פ. בוני הנגב בע"מ (15.1.04);  ע"א 2617/13 פלוני נ' מדינת י. - משרד הבריאות (6.2.15); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי עמ' 484-482 (מהדורה שלישית, 2012).

  1. וביתר פירוט – בית משפט קמא נתן דעתו לכך שאומנם לא הובאה ראיה בכתב להסכם שנחתם בין ההורים המנוחים למשיב, ולמעשה אף לא נטען שהיה הסכם בכתב, ואולם סבר כי נוכח מסכת הראיות שהובאה לפניו הרי שברי כי הסכם שכזה נערך בעל פה בין המנוחים למשיב.

בית המשפט למד את הדברים ממסכת העובדות הבאה –

הוכח כי, כטענת המשיב, לא ניתן היה להעביר את הזכויות בדירה על שמו לאלתר וזאת נוכח סעיף 3 (ד) לחוק הדיור הציבורי, התשנ"ט-1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי") לפיו המענק שניתן ע"י עמידר יהפוך לכזה אך ורק אם 5 שנים לאחר חתימת החוזה לרכישת הדירה לא יעברו הזכויות לאחר. לפיכך ברור מדוע המשכנתא לרכישת הדירה נרשמה על שם המנוחים והמשיב היה רק ערב לה. כמו כן הוכח שהמשיב הוא זה ששילם את חובות השכירות של המנוחים לעמידר, את מס הרכישה והתשלומים החודשיים לעמידר עד לחתימה על חוזה הרכישה, וכן שילם את החזר המשכנתא מחשבונו,  (נספחים ו' – י'  לתצהיר המשיב). העובדה שתשלומי המשכנתא ירדו מחשבונו לצד זה שהיה ערב למשכנתא כיוון שלמעשה לא יכול היה אותה עת לרשום המשכנתא על שמו, כמו גם העובדה שנשא בתשלומים האחרים הנוגעים לרכישת הדירה, מאששות את טענתו כי הוא זה שהתחייב לפני המנוחים לתשלום הסכום הנדרש לרכישת הדירה. 

  1. אך יותר מכך, גם האחים ד.  וע.   אישרו את טענות המשיב בקשר להסכם עם הוריהם המנוחים אשר בעקבותיו הסכים המשיב עם אחיו כי הדירה תחולק בחלקים שווים בין האחים ככל שיושבו לו התשלומים ששילם בגין הדירה (עדות האח ע.   בעמ' 19, ש' 29-10 לפר' בבית משפט קמא ועדות האח ד.   עמ' 20 לפרוטוקול). 

האח ד.   אף העיד כי המערערים 2-1 "לא היו מוכנים להשלים עם זה שהוא קנה את הדירה עשו לו את המוות שלא ייקח את הזכות בדירה".

כך למד בית המשפט מעדותה של המערערת 3, האחות גב' מ. ש. , שהמשיב אכן נטל הלוואה לצורך רכישת הדירה (סע' 19 לתצהירה) וכי הייתה התחייבות של האחים לפני עו"ד גזי להחזיר את התשלומים ששילם המשיב בגין הדירה לידיו, כפי שטען המשיב (עמ' 38-37 לפר').

בדומה גם המערערת 4, האחות ר. פ., אישרה בעדותה כי התובע נטל הלוואה באמצעותה שילם את המשכנתא עבור רכישת הדירה וכן אישרה כי האחים התחייבו להחזיר למשיב את התשלומים ששילם בגין הדירה.

ראוי להוסיף ולציין כי כנגד האחים ע.  , ד.   וא.   ניתן פסק דין בהסכמה על פיו הדירה אינה חלק מעזבון המנוחים ובמילים אחרות כי זכויותיה נרכשו בחייהם ע"י המשיב.

כל הראיות הנזכרות, ועוד כאלו המובאות ומפורטות בפסק דינו של בית משפט קמא, מבססות את טענת המשיב לפיה היה לו הסכם עם הוריו המנוחים כי הזכויות בדירה יועברו על שמו כנגד תשלום הסכום הנדרש לרכישת הדירה והתשלומים הנילווים לכך, ואשר הוכח ששולמו ע"י המשיב. עוד הוכח כי לאחר מכן הוסכם בין המשיב לאחיו כי למרות ההסכם עם המנוחים הוא יסכים לכך שהדירה תירשם בחלקים שווים ע"ש כלל האחים כנגד החזר התשלומים ששילם עבור רכישתה ובגינה. 

  1. הובהר בפסיקת בתי המשפט כי על אף דרישת הכתב הנזכרת בדין בכל הקשור לעיסקה במקרקעין כמו גם באשר להתחייבות לביצוע עיסקה במקרקעין, הרי שבנסיבות כאלה ואחרות כאשר קיומו של ההסכם מוכח בראיות שונות ניתן לרכך את דרישת הכתב, כך למשל, בפסק הדין ע"א 235/75 קאדרי נ' מסדר האחיות צ'רלס הקדוש, פ"ד ל(1) 800 (1976), נקבע כי ניתן לבסס הסכם מקרקעין על קבלה המאשרת תשלום בסך של 5,000 לירות על חשבון מכר של מקרקעין, ואף בענייננו קיימות ראיות ברורות על פרעון תשלומי משכנתא שנלקחה למימון רכישת הדירה, על ידי המשיב. כך בע"א 8234/09 שם טוב נ' פ., פ"ד ס"ד(3) 60 (2011) דן בית המשפט בשאלה – "האם למרות היעדרו של מסמך בכתב ניתן להכיר בקיומה המשפטי של התחייבות לעשות עסקה במקרקעין בשל "זעקת ההגינות" העולה מנסיבות המקרה?" ומסקנתו של בית המשפט הייתה כי בנסיבות מסוימות גם היעדרו של מסמך בכתב אינו מאיין את ההתחייבות לביצוע עיסקה ובלשונו-

"בהינתן כל האמור לעיל נראה כי שלילת התוקף המשפטי מן העסקה בשל היעדר כתב אינה מתיישבת עם עקרון תום הלב ומכוחו יש להעמיד את העסקה בחזקתה... מן העדויות עולה כי הסיבה העיקרית אשר בגינה לא נערך מסמך כתוב בין סמי לכדורי נעוצה בכך שמדובר בקרובי משפחה שהאמינו זה לזה... ודוק: מקובלת עליי לחלוטין עמדתו של השופט (כתוארו אז) ת' אור בעניין שמיר הנ"ל לפיה אין ליצור בהקשר זה קטגוריה נפרדת המקלה עם בני משפחה לעניין דרישת הכתב...אך משהוכח כי קרבת המשפחה בין הצדדים היא שעמדה ביסוד הוויתור על המסמך הכתוב ולא הרצון להונות את שלטונות המס, אין באי הדיווח כדי לשלול את קיומה של 'זעקת הגינות'במקרה דנן".

ויפים הדברים לנדון ככפפה ליד.

  1. בדומה לא מצאנו מקום להתערב בסכום שנקבע ע"י בית המשפט כסכום אותו על האחים להשיב למשיב.

המערערים טענו כי בית המשפט לא הפחית את הסכום של 7,360 ש"ח אשר אין חולק כי שולם ע"י המערערים כחלק מהחזרי המשכנתא ששולמו ע"י המשיב. איננו מוצאים מקום להתערב בסכום  ההחזר שנקבע ע"י בית משפט קמא,  זאת משום שבית המשפט שחייב את האחים שיקלל בין השאר תשלומים נוספים ששילם המשיב בקשר לדירה, זולת מהחזרי המשכנתא, דוגמת תשלום חוב שכירות שרבץ על המנוחים, תשלומי שכירות עד לחתימה על חוזה הרכישה, תשלום מס רכישה, וכיוצ"ב.

 

דחיית התביעה שכנגד

  1. בית משפט קמא מצא כי התביעה שכנגד התיישנה וכי לחלופין, גם אם יטען כי לא התיישנה, הרי שהנטען בה לא הוכח.

אף בקביעות אלו איננו מוצאים להתערב. אין חולק כי התביעה שכנגד שהוגשה ע"י המערער 1 הוגשה למעלה משבע שנים לאחר פטירת המנוח. טענת המערער 1 כי בנדון יש להחיל את סעיף 8 לחוק ההתישנות המבהיר כי מירוץ ההתיישנות מתחיל אך ורק מרגע שנודע לתובע על עילת התביעה אין בה ממש. 

לשונו של סע' 8 לחוק ההתיישנות היא -

"התיישנות שלא מדעת

נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

הובהר בפסיקה כי כלל הגילוי המאוחר המעוגן בסעיף 8 בחוק ההתיישנות הוא חריג לכלל ההתיישנות הרגיל ועל כן נקבע בפסיקה, כי הנטל להוכחת התקיימותו מוטל על הטוען לו (ראו, כדוגמה, ע"א 2206/08 סיגמן נגד חב' דובק בע"מ, (11.7.10); ת"א (של'-י-ם) 9046-01-13 רובין נ' מדינת י. - משרד הבריאות (20.12.15); ועוד רבים אחרים).

בנדון לא הייתה כל מניעה מצד המערער ללמוד על היותו של המשיב שותף בחשבון הבנק של המנוח מיד לאחר פטירת האב ולבחון את פעולותיו של המשיב בחשבון זה.

  1. זאת ועוד, לא מצאנו כל מקום להתערב בקביעתו העובדתית החלופית של בית משפט קמא לפיה לא הוכח כל שימוש חריג של המשיב בכספי המנוח. המערערים אומנם טענו כי יש לגזור גזירה שווה בין קביעת בית משפט קמא באשר לשימוש שנעשה בכספי המנוחה ע"י המערערים 2-1 תוך בחינת ההוצאות הסבירות שנדרשו למנוחה לבין צרכיו של המנוח.

איננו מקבלים את טענתם – בעוד שלגבי המנוחה הוכח באופן ברור כי נלקחו ע"י המערערים 2-1 למעלה מ- 60,000 ש"ח שנחסכו בחשבון הנאמנות שנפתח עבור המנוחה (ונרחיב בדברים בהמשך), הרי שלגבי המשיב לא הוכחה כל פעולה חריגה או בלתי סבירה בחשבון המנוח ולמעשה אין לפנינו כל ראיה כי השימוש בכספי המנוח בחייו לא היה לצרכיו או בידיעתו. ודוק, בה בשעה שהמנוח לא היה חסוי בחייו ויכול היה להרשות לבנו שימוש כזה או אחר בכספיו, הרי שהמנוחה הייתה חסויה ולצורך כך מונו המערערים 2-1 כאפוטרופוסיה וככאלה לא יכלו לעשות שימוש בכספים על פי רצונם אלא לטובת המנוחה.  

 

היקף עזבון המנוחה והשימוש שעשו המערערים בכספי המנוחה

  1. בית משפט קמא חייב את המערערים 2-1, אשר שימשו כאפוטרופסים לגוף ולרכוש למנוחה, להשיב לקופת עזבונה סכום של 128,900 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פטירת המנוחה ועד לתשלום בפועל וכן קבע כי הסכום יחולק בין כלל היורשים בחלקים שווים.

פסיקתו זו של בית המשפט באה לאחר שמצא כי האפוטרופסים נטלו את הסכום הנזכר מעזבון המנוחה לצרכיהם שלא כדין. בית המשפט מצא כי האפוטרופסים לא הגישו פרטות כדין (עמ' 16 לפסק הדין), משכו מכספי החסכון בחשבון המנוחה סך של 50,542 ש"ח בחודש דצמבר 2007 וסך נוסף של 10,500 ש"ח באוגוסט 2008, כחודש לאחר פטירת המנוחה, כאשר לאחר מכן נותר חשבון המנוחה ביתרת חובה (לא פורט מה שיעור החוב). בית המשפט לא מצא כל הסבר סביר בטענות המערערים 2-1 לסיבת משיכת הכספים ותכליתה וקבע כי אלו נלקחו לצרכי המערערים עצמם. עוד הוסיף בית המשפט ומצא כי הכנסותיה של המנוחה היו כ – 2,800 ש"ח לחודש ומנגד הוצאותיה עמדו על כ – 1,600 ש"ח לחודש (מעון יום לקשיש- 500 ש"ח, ארנונה, מים ובזק – 100 ש"ח וכן הוצאות כלכלה על דרך האומדנה – 1,000 ש"ח) כך שכל חודש נחסך כ – 1,200 ש"ח ומכאן מסקנתו כי נחסכו בחשבון המנוחה כ- 86,400 ש"ח (1,200 ש"ח * 6 שנות האפוטרופסות). הוסף לכך את סך 60,500 ש"ח שנמשך מחשבונה של המנוחה ואתה למד כי נמשכו מחשבונה 146,900 ש"ח. מסכום זה הכיר בית המשפט במשיכות עבור שיפוץ דירת המנוחה (13,000 ש"ח) וכן בהוצאה עבור מצבה (5,000 ש"ח) לפיכך חייב את המערערים 2-1 להשיב את היתרה בסך 128,900 ש"ח. 

אנו סבורים כי נפלה שגגה בתחשיבו של בית המשפט וכי יש להפחית את הסך בו חויבו המערערים 2-1, להלן נבהיר הדברים.

  1. אכן סברתו של בית המשפט כי נחסכו מדי חודש כ -1,200 ש"ח מהכנסותיה של האם היא סבירה ומתיישבת עם התנועות בחשבון המנוחה המלמדות על הפקדה חודשית לחסכון בשיעור של כ – 1,500-1,000 ש"ח לחודש, כך שבמשך 6 שנים נחסכו כ – 86,000 ש"ח (לפי תחשיבו של בית המשפט היינו כ- 1,200 ש"ח לחודש). הורֵד מסכום זה את הסכום שהוצָא עבור שיפוץ (13,000 ש"ח) והסכום שהוצא עבור מצבה (5,000 ש"ח) ואפשר אף הוצאות נוספות שהוצאו עבור סעודות האבל למנוחה ונמצאת למד כי למעשה הסכום אותו נטלו המערערים 2-1 לצרכיהם הוא אך ורק אותו סך שמשכו מחשבון המנוחה בסך של 60,500 ש"ח ללא כל הסבר מספק למשיכות אלו.

המערערים 2-1 אומנם ניסו לטעון כי מדי חודש הוציאו מכספם שלהם עבור הוצאות המנוחה ולבסוף השיבו לעצמם את כלל הכספים שהוציאו עבור המנוחה במשיכת אותם 60,500 ש"ח ואולם לטענתם זו לא נמצאה כל ראיה לפיכך בדין היא נדחתה על ידי בית משפט קמא. 

ואם כן, נראה כי בית משפט קמא שגה בתחשיבו עת חישב בכפל את הסכומים שנחסכו בגין ההפרש שבין הכנסות המנוחה להוצאותיה – פעם על פי תחשיב הפרש ההוצאות (6 שנים * 1,200 ש"ח) ופעם נוספת בחיובם בגין משיכת 60,500 ש"ח, כאשר מדובר למעשה באותו סכום שנחסך מכספי המנוחה. 

  1. לעניין זה איננו מקבלים את טענות המשיב לפיהן היה בחשבון המנוחה חסכון של כ – 60,000 ש"ח קודם שמונו המערערים 2-1 כאפוטרופסים, שכן בית משפט קמא הרי עיין בחשבון המנוחה ולא מצא קיומו של חסכון שכזה ומאידך מצא כי מדי חודש בתקופת האפוטרופסות נחסכו בממוצע כ – 1,200 ש"ח, ומכאן שלא הוכח קיומו של החסכון הנוסף הנזכר.

מעדותו של  המערער 1 לפיו היו לאמו המנוחה חסכונות, לא ניתן ללמוד כי אלו היו קודם לתקופת האפוטרופסות ובעדותו הבהיר כי למעשה אלו הכספים שנחסכו בתקופת האפוטרופסות (עמ' 28 ש' 26 לפר').

לפיכך אנו סבורים כי בכל הקשור להחזר הכספי אותו על המערערים 2-1, אשר שימשו כאפוטרופסים למנוחה בחייה, להשיב לקופת העזבון הרי שיש להעמידו על סך 60,500 ש"ח תחת הסכום שנקבע על ידי בית משפט.

 

סוף דבר

א.        המערערים 1- 2 ישיבו לקופת עזבון המנוחה סך של 60,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פטירת המנוחה ועד לתשלום בפועל.

ב.        שאר קביעות בית משפט קמא יוותרו על כנן.

  1. מכיוון שעיקר טענות המערערים נדחו איננו מוצאים מקום לעשות צו להוצאות.
  2. ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים לרבות בגוף פסק הדין וכתובת הנכס.

 

ניתן היום,  ט"ו שבט תשע"ו, 25 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

מיכל נד"ב, שופטת

אב"ד

 

מיכל ברנט, שופטת

 

צבי ויצמן, שופט

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ