ביום 30.6.06 חתם מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, האלוף יאיר נווה, על צו פיקוח מיוחד בעניינו של המערער, זאת מכוח סמכותו לפי ס' 86(א) ו-86(ב) לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), התש"ל - 1970. בהתאם לאמור בצו -
"כל עוד עומד צו זה בתוקפו יהיה חייב הנדון להתגורר ביישוב מעלה אדומים, דהיינו, הנ"ל לא יצא מתחומי היישוב מעלה אדומים, כמפורט במפה הרצ"ב, אלא בהיתר ממני או ממי שיוסמך לכך על ידי."
במקביל, חתם מפקד כוחות צה"ל באזור על היתר כללי, המתיר למערער לצאת את תחומי היישוב מעלה אדומים לתחומי מדינת ישראל, בנתיב אשר סומן במפה המצורפת לו. לשון אחר; הותר לו להימצא, לבד מבמעלה אדומים, בכל תחומי מדינת ישראל ללא הגבלה.
צו פיקוח מיוחד זה, אשר בהתאם לאמור בו נכנס לתוקף ביום 2.7.06, יעמוד בתוקפו, כך נקבע, לתקופה של 12 חודשים.
כאן המקום להבהיר, כי המערער, כבן 33, נשוי ואב ל-4 ילדים, מתגורר בגבעה 725 הסמוכה ליישוב יצהר. הגם שהצו האמור הודבק על דלת ביתו, שעה שלא נכח בו, הרי שמסתבר כי הצו נמסר לו, באופן אישי, רק ביום 21.7.06, שעה שהובא לבימ"ש השלום בכפר-סבא.
בהתאם להוראת ס' 86(ה) לצו בדבר הוראות ביטחון, וכפי שצוין אף בצו מפורשות, נתון צו הפיקוח האמור לביקורתה של וועדת ערעורים. ואכן, ביום 20.8.06, הוגש ערעור זה, במסגרתו תוקף ב"כ המערער את החלטת מפקד כוחות צה"ל באזור.
לטענתו, לא הייתה כל הצדקה להוצאת הצו האמור, אשר אין לו ולשיקולי ביטחון דבר וחצי דבר. לשיטתו, שיקולים פוליטיים הם שעמדו ביסוד הוצאתו, ובראשם הרצון למנוע מחאה והתנגדות לפינוי מאחזים. מכל מקום, כך נטען, משנגנזה תוכנית "ההתכנסות" בעקבות המלחמה בצפון, ומשאף התכנית לפנות מאחזים בלתי-חוקיים ירדה, לפי שעה, מן הפרק, הרי שאין עוד צורך בצו זה.
עוד מלין ב"כ המערער על משכו של הצו, אשר ארוך הוא בכל קנה-מידה, בין כשעומד הוא לעצמו ובין בהשוואה לשורה ארוכה של צווים דומים אשר הוצאו לאחרים בסמוך לאותו מועד.
לבסוף, מלין ב"כ המערער על חוסר המידתיות שבצו, הפוגע, פגיעה קשה, במערער ובמשפחתו, צו המנתק אותם ממרכז חייהם ביצהר, שם מצויים מקורות פרנסתם ומוסדות החינוך של ילדיהם.
טעמי ביטחון החלטיים
אכן, כפי שטוען ב"כ המערער, סייג להפעלת סמכותו של מפקד כוחות צה"ל באזור הוא קיומם של טעמי ביטחון החלטיים (ס' 84א לצו בדבר הוראות ביטחון).
לזכותו של ב"כ המערער ייאמר כי לא הסתיר הוא את השקפותיו של מרשו המתנגד לפינוי מאחזים בלתי-חוקיים, אלא שלטעמו מדובר במחאה לגיטימית, אשר בכל מקרה אינה מסכנת את שלום הציבור ואת ביטחון האזור ובוודאי שאינה יכולה לבסס "טעמי ביטחון החלטיים" הדרושים לצורך הפעלת הסמכות.
לאור האמור לעיל, הצהיר ב"כ המערער, במהלך הדיון, כי אם יתברר שמרשו מעורב בפעילות אשר אינה מכוונת נגד פינוי המאחזים, כגון פעילות המסכנת את כוחות צה"ל או את תושבי האזור הפלסטינים, הרי שחוזר הוא בו מן הערעור.
כאן המקום לציין, כי שלא כמקובל, נמנע מפקד כוחות צה"ל באזור מלציין, ולו באופן כללי, את הטעמים להוצאת הצו. משהערתי על כך במהלך הדיון, מסרה התובעת הצבאית כי לא ניתן היה לעשות כן בענייננו מבלי לחשוף את המידע העומד ביסוד הצו. חרף האמור לעיל, בפתח הדיון החסוי נמסרה לי פרפראזה כללית אודות הרקע להוצאת הצו, בזו הלשון:
"הינך מעורב בפעילות בלתי חוקית ואלימה נגד תושבי האזור ורכושם.
כמו כן, הינך חשוד במעורבות בפעילות בלתי חוקית המגלמת סיכון לביטחון האזור ולכוחות הביטחון."
על כן, הגיעה העת להתייחס לחומר החסוי אשר הצטבר בעניינו של המערער ולבחון אם יש בו להצדיק הוצאת הצו האמור בכלל, ולתקופה הנקובה בו בפרט.
החומר החסוי
אפתח ואומר כי לדיון החסוי התייצבו נציגי שירות הביטחון הכללי, אשר הניחו בפניי את תיקו של המערער. נציגים אלה פירטו בפניי, משך שעה ארוכה, את הרקע להוצאת הצו, ואף השיבו על שורה של שאלות שהעליתי בפניהם. בחומר אשר הונח בפניי מצאתי עשרות רבות של ידיעות, ממקורות רבים ומגוונים, המתייחסים למערער ולפועלו מזה שנים ארוכות. ידיעות אלה, אשר חלק לא מבוטל מהן התקבלו ממקורות אשר מהימנותם אינה מוטלת בספק, משתלבות ומצליבות האחת את רעותה, עד כי אין מקום לפקפק באמיתותן.
