אישור ליורשים להגיש תביעה נ' מק"י וקק"ל למרות שזכויות המנוח לא רשומות

לפני בקשה לסילוק על הסף של התובענה אשר הוגשה על-ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ו/או מינהל מקרקעי ישראל). מבחינה פורמאלית, פורטה בקשה זו במסגרת תגובת המינהל לבקשתו של עיזבון המנוח ניסים גזר ז"ל (להלן: עיזבון המנוח) לתיקון המרצת הפתיחה אשר הוגשה בתיק זה.

א. רקע עובדתי

1.      המרצת הפתיחה נשוא תיק זה הוגשה על-ידי עיזבון המנוח ביום 12.10.08 כנגד מינהל מקרקעי ישראל וכנגד "הסוכנות היהודית לקק"ל". במסגרת המרצת הפתיחה עתר עיזבון המנוח ליתן פסק-דין הצהרתי אשר יורה למינהל מקרקעי ישראל לרשום את זכות החכירה - לדורות במקרקעין הידועים כגוש 6443 חלקה 149 המצויים בהוד-השרון (להלן: המקרקעין) על שם עיזבון המנוח.  

2.      על-פי הנטען בהמרצת הפתיחה, אשר באיחור מה נתמכה בתצהירו של מר דוד גזר, אחיינו של המנוח, הרי שהמנוח, מר ניסים גזר ז"ל (להלן: המנוח) התגורר בבית הבנוי על המקרקעין עד למותו בתאריך 24.2.02, אך זכויותיו במקרקעין לא נרשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין. לאחר פטירתו של המנוח ביקשו יורשיו (אשר שמותיהם יפורטו להלן בסעיף 4) (להלן: היורשים) לרשום את זכויותיו של המנוח במקרקעין על שמותיהם בהסתמך על צו ירושה שניתן לגבי עיזבון המנוח ביום 3.11.02. אך לטענתם, הם נתקלו בחוסר היענות ו"סחבת" מצד הרשויות, לרבות מצד המינהל, בקשר לכך (סעיפים 2 ו-4 לתצהירו של דוד גזר).

לטענת יורשי המנוח, אי השלמת הרישום של זכויות המנוח במקרקעין נבע מקשיים כלכליים של המנוח בתקופה בה נעשתה פנייה אל המנוח מטעם הרשויות לצורך זה במסגרת הסדרת רישום הזכויות ב"כפר הניצחון" בו מצויים המקרקעין על שם תושבי הכפר (סעיף 7 לתצהירו של דוד גזר ובהתאמה סעיף 6 של המרצת הפתיחה). לאחר פטירת המנוח ביקשו יורשיו להשלים את תהליך רישום הזכויות במקרקעין על שמותיהם ולפיכך פנה ב"כ היורשים לחבר מועצת עיריית הוד השרון, מר יחיאל דמארי (להלן: מר דמארי).

מר דמארי התגורר בסמוך למנוח ב"כפר הניצחון" ופעל בשנות ה- 70 בשם ועבור תושבים נוספים בישוב לרישום חלקות המקרקעין הסמוכות לחלקת המנוח על שמותיהם. לדברי יורשי המנוח, מר דמארי עצמו נרשם כבעל זכות חכירה בחלק מהמקרקעין עוד בשנת 1972 (סעיפים 6-8 לתצהירו של דוד גזר ובהתאמה סעיפים 5-7 של המרצת הפתיחה).

כפי שעולה מהמרצת הפתיחה, מר דמארי הסביר לב"כ היורשים כי הסוכנות היהודית העניקה בראשית ימי המדינה, או בסמוך לכך, את הקרקעות באזור "כפר הניצחון" למתיישבים היהודים אשר התיישבו במקום בסיוען של הסוכנות היהודית ושל הקרן הקיימת לישראל. בין התושבים האלה נכלל גם המנוח. בתחילת שנות השבעים החלו תושבים אלה לפעול לשם הסדרת רישום זכויותיהם במקרקעין בסיוע של "ועד גני צבי" (סעיף 6 של המרצת הפתיחה). יחד עם זאת, טוענים היורשים, ובעניין זה הם מסתמכים גם על שכנו דאז של המנוח, מר דמארי, כי בשל העדר יכולת כלכלית לא עלה בידי המנוח לשלם את העלויות שנדרשו לצורך השלמת הרישום.

לשם ביסוס טענתם צירפו היורשים להמרצת הפתיחה מכתב אשר נשלח ביום 10.1.60 על ידי הסוכנות היהודית אל הקרן הקיימת לישראל, אליו צורפה "רשימת דיירי כפר הניצחון" וביניהם נזכר אף המנוח (ליד מס' 17 ברשימה) כששמו של המנוח מסומן בריבוע אשר שורטט מסביב לשמו. לטענת היורשים ייתכן וסימון זה נובע מאי רישומו של המנוח כבעל זכויות חכירה בלשכת רישום המקרקעין. עוד מציינים היורשים לענין זה כי המכתב האמור מיום 10.1.60 נמצא בארכיון הממוחשב של מינהל מקרקעי ישראל (סעיף 9 לתצהירו של דוד גזר ובהתאמה בסעיף 8 של המרצת הפתיחה).

3.      בנוסף לכך טוענים היורשים כי מאז פטירתו של המנוח ועד למועד הגשת התובענה נערכו על ידם בירורים ונאספו ראיות הנדרשות לשם הוכחת זכויותיו של המנוח במקרקעין ולשם ביצוע תהליך רישומן של זכויות אלה על שם יורשיו (סעיף 5 לתצהירו של דוד גזר). לגירסתם, יש בידיהם ראיות המספיקות כדי לבסס את זכותו של המנוח במקרקעין, ובין היתר, מכתב מיום 9.3.94 שנשלח על-ידי מינהל מקרקעי ישראל למנוח לצורך הסדרת רישום זכויותיו במקרקעין, תוך ציון מספר הגוש שניתן למקרקעין ומספר הבית ההיסטורי בטרם הרישום (בית מס' 44). מסמך נוסף אשר צורף להמרצת הפתיחה ונכלל בין נספחיה הוא חשבון ארנונה לחודשים ספטמבר עד אוקטובר 2001, הנושא את פרטי הנכס הנמצא על המקרקעין ואשר נטען כי שולם על-ידי המנוח.

4.      ביום 5.2.09 נעתר בית משפט זה לבקשתו של המבקש לתיקון המרצת הפתיחה באופן שהוחלף שמה של המשיבה 2 ל"קרן הקיימת לישראל" במקום "הסוכנות היהודית לקק"ל".

בעקבות הבקשה לסילוק על הסף של התובענה אשר הוגשה על-ידי המינהל הגיש המבקש בקשה נוספת לתיקון המרצת הפתיחה ובמסגרתה התבקש בית המשפט להתיר את החלפת המבקש המקורי, דהיינו - עיזבון המנוח ניסים גזר ז"ל, במבקשים הנכונים, דהיינו - עשרת יורשיו של המנוח: אחותו סניורה חיים, שני אחיינים בשם דוד גזר, אחיין נוסף ברוך מזרחי וכן האחייניות רחל חכים, רינה קרסו, שמחה הלוי, שושנה כהן, רחל ניסימוב ומלכה ג'ורג'. שמותיהם של כל אלה מפורטים בצו הירושה מיום 3.11.02 אשר ניתן לגבי עזבונו של המנוח מר ניסים גזר ז"ל על-ידי הרשם לענייני ירושה בתל-אביב בתיק מס' 41320 אשר צורף כנספח א' להמרצת הפתיחה.

ב. טענות הצדדים

5.      על-פי טענת המינהל, עילת התביעה של המנוח התגבשה בסמוך לקום המדינה, בסוף שנות הארבעים, או לכל המאוחר בשנות החמישים, ומשכך דינה להידחות מחמת התיישנות.

יורשי המנוח דוחים טענה זו של המינהל. לגישתם, טענת ההתיישנות לא נטענה על ידי המינהל בהזדמנות הראשונה, כדרישת סעיף 3 לחוק חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), ולפיכך אל לו לבית המשפט להיזקק לטענה. על-פי טענה זו, המינהל העלה לראשונה את טענת ההתיישנות במסגרת תגובתו לבקשת העיזבון לתיקון המרצת הפתיחה אשר הוגשה על ידו ביום 20.1.09, בעוד שהיה על המנהל להעלותה עוד במסגרת בקשתו לסילוק התובענה על הסף, אשר הוגשה על ידו קודם לכן, ביום 23.11.08.

כמו כן טוענים היורשים כי עילת תביעתו של המנוח טרם התיישנה מאחר ומרוץ ההתיישנות החל במועד בו כפר המינהל לראשונה בזכותו הנטענת של המנוח, דהיינו - רק לאחר הגשת התובענה נשוא תיק זה. טענה זו של היורשים נסמכת על החלטתו של מותב זה של בית משפט זה בתיק ה"פ 3814-04-08 דליה שני נ' יעקב ירון כץ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 31.12.08) ממנה מסיקים היורשים כי ניתן לראות במינהל כ"נאמן" של המנוח לצורך רישום זכויותיו במקרקעין. 

לטענת היורשים, המסמכים שצורפו להמרצת הפתיחה מלמדים בבירור על כך שמוסדות המדינה, לרבות המינהל, מכירים בזכותו של המנוח במקרקעין, ובין היתר מפנים היורשים למכתב של המינהל מיום 9.3.94 אשר נשלח אל המנוח (סומן כנספח ה' של המרצת הפתיחה). היורשים סבורים כי מכתב זה מהווה אסמכתא מפורשת לכך שהמינהל הכיר בזכויותיו של המנוח במקרקעין, ופנייתו אליו נעשתה לצורך הסדרת הרישום הפורמאלי של הזכויות האלה, כאשר לא היה כלל מחלוקת בדבר היותן שייכות למנוח.

טענה נוספת שהועלתה מצד היורשים בהקשר זה מבוססת על מהותה של התובענה. לגישתם, במסגרת המרצת פתיחה התבקש סעד הצהרתי אשר יכריז על "מצב קיים" ולכן התובענה אינה יכולה להיות כפופה למחסום ההתיישנות. כמו כן סבורים היורשים כי גם אם תאומץ גישתו של המינהל הרי שעילת התביעה התגבשה לכל המוקדם במועד פטירתו של המנוח ביום 24.2.02, שעה שהיורשים ביקשו להסדיר את רישום הזכויות המתייחסות למקרקעין ונתקלו בהתנגדות לכך מצדו של המינהל.

6.      המינהל חולק על טענותיהם אלה של היורשים. לטענת המינהל, טענת ההתיישנות נטענה על ידו בהזדמנות הראשונה הואיל וטענה זו הועלתה מיד במסגרת תגובתו לבקשת העיזבון לתיקון המרצת הפתיחה. תגובה זו הוגשה על ידי המנהל רק לאחר שהוסר הפגם המהותי בו לקתה המרצת הפתיחה המקורית, מחמת העדר כשרותו המשפטית של עיזבון המנוח לשמש כצד להתדיינות - דהיינו: כמבקש במסגרת המרצת הפתיחה. המינהל סבור כי רק לאחר שתוקן כתב התובענה והמבקש המקורי הוחלף בבעלי הדין הנכונים, היה מקום להעלות טענות מקדמיות מצדו הואיל ורק אז היתה תלויה ועומדת כנגד המינהל תובענה שהוגשה לכאורה כדין.

בנוסף לכך טוען המינהל כי במסמכים שצורפו להמרצת הפתיחה אין אסמכתא כלשהי התומכת בטענת המבקשים לפיה המינהל הכיר בזכויות החכירה הנטענות על ידי המנוח ויורשיו. לגירסת המינהל, עיון בנספח ה' של המרצת הפתיחה מעלה כי המנוח נדרש להציג ראיות ומסמכים לפני מינהל מקרקעי ישראל לצורך הוכחת זכויותיו במקרקעין, ומכאן, על-פי היקש הדברים, שאין מדובר כדרישה לשם ביצוע הרישום בלבד.