אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> איצקוביץ מוטי נ' עירית נס-ציונה

איצקוביץ מוטי נ' עירית נס-ציונה

תאריך פרסום : 03/08/2010 | גרסת הדפסה
ת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
139-07
02/08/2010
בפני השופט:
רות רונן

- נגד -
התובע:
איצקוביץ מוטי ע"י ב"כ עו"ד כץ
הנתבע:
עירית נס-ציונה ע"י ב"כ עו"ד ברוש

החלטה

בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המשיבה, עיריית נס ציונה (להלן: "העירייה").

עניינן של הבקשה והתביעה בחוק עזר עירוני לנס ציונה (שירותי שמירה) התשס"ב – 2002 (להלן: "חוק העזר"), שמכוחו גבתה העירייה מהמבקש – כמו מיתר תושבי נס ציונה, אגרת שמירה (להלן: "אגרת השמירה" או "האגרה"). חוק העזר הובא לאישור מועצת העירייה, וביום 12.10.00 אישרה המועצה את החוק והעבירה אותו למשרד הפנים, לאישורו. ביום 21.11.01 אישר משרד הפנים את חוק העזר. ביום 11.7.02 פורסם חוק העזר.

טענת המבקש בבקשתו היא כי גביית האגרה אינה חוקית, שכן האגרה נועדה למימון עלויות ההתמודדות עם המצב הביטחוני הבעייתי ששרר בארץ, ולמניעת פעילות חבלנית עוינת. בפועל, לטענת המבקש, נועדה האגרה לממן כוח משטרה עירוני, כתחליף לאמצעי אבטחה שגרתיים ולמשטרה. מימון פעילות כזו – כך נטען – צריך להיעשות תוך שימוש בכספי הארנונה. המבקש טען עוד כי העירייה השתמשה באגרה שלא כחוק, ובניגוד לחוזרי מנכ"ל משרד הפנים. המבקש אף טען כי קיימת טעות חשבונאית בתחשיב העירייה (ביחס לעלות העסקת פקחים).

המבקש טען כי בתחשיב אגרת השמירה הועמסו עלויות שלא נכללו בבסיס התחשיב וממילא לא אושרו, וכן הועמסו על האגרה עלויות שכלל לא הותרו, ולא נכללו בבסיס התחשיב. המבקש הפנה בבקשתו ובתביעה לפגמים נוספים הקיימים לשיטתו בתחשיב האגרה. בנוסף, כך נטען, לא הוקמה קרן ייעודית לניהול כספי העירייה.

עוד טען המבקש כי התפיסה שעמדה ביסוד הסכמת משרד הפנים לגביית היטלי שמירה, היתה לאשר היטל שמירה היתה כי המצב הביטחוני הקיים הוא זמני, באופן המצדיק גביית היטל למימון ההוצאות החורגות בתקופה זו. הרשות המקומית נדרשה לכן לתחום את תוקפם של חוקי העזר שעניינם אגרות שמירה. על פי הטענה, חוק העזר דנן, מוטל – חרף הנחיית משרד הפנים, ללא מגבלת זמן.

העירייה הגיבה לבקשת האישור (ולבקשה המתוקנת) והתנגדה לה. היא טענה בין היתר כי חוזרי המנכ"ל של משרד הפנים הם הנחייה פנימית, והם הוצאו לאחר שחוק העזר חוקק. חוזרי המנכ"ל משנת 2002 ו-2004 לא חייבו את העירייה לשנות את נוסח חוק העזר ואת אופן תחשיב אגרת השמירה. לחוזרי מנכ"ל אין – כך נטען – תחולה רטרואקטיבית. חוזר המנכ"ל משנת 2004, אינו מתייחס לחוקי העזר שחוקקו בתקופה בה חוקק חוק העזר דנן.

העירייה גם טענה כי בפועל, אגרת השמירה דנן עומדת בקריטריונים שנקבעו על ידי שר הפנים בחוזר מנכ"ל משנת 2004. נטען כי גם חוזר המנכ"ל מכיר באפשרות כי חלק מהאגרה תיועד לאבטחה בעלת מטרות משולבות, שלא מיועדות דווקא למניעת פח"ע, כאשר במקרה כזה, יש להכיר בחלק היחסי של ההוצאות, תוך ניכוי החלק שהוצא לשמירת רכוש ובניינים. העירייה טענה כי נשמרה הזיקה הנדרשת בין האגרה לבין השירות.

העירייה טענה כי במהלך השנים משנת 2005 ואילך, וללא קשר לתביעה דנן, היא בצעה פעולות רבות הנוגעות לגביית אגרת השמירה. כך, בין היתר, נפתח חשבון בנק נפרד בו מנוהלים כספי אגרת השמירה, והוחלט כי החל מחודש 10/06 תופסק עבודתם של פקחים עובדי עירייה בביצוע שירותי שמירה.

העירייה התקשרה עם חברה למתן שירותי שמירה, הוסיפה ניידת שיטור שנייה, והוגדל היקף הפעלתה של ניידת השיטור. בנוסף, העירייה מפעילה סיור חמוש של 3 מאבטחים רכובים על גבי אופנועים, ומופעלים 8 מאבטחי צהרונים, המאבטחים צהרונים של ילדי גן ובית ספר. המאבטחים האלה אכן בוחנים בסיוריהם גם פעילות עבריינית, ולא רק פעילות פח"ע, אולם אין בכך כדי להכביד על עלות התפעול של כוח האבטחה.

העירייה ניכתה לטענתה מהוצאות השמירה סך של 7% מעלויות העסקתם של הפקחים במשימות אחרות שאינן קשורות לשמירה. העירייה מממנת באמצעות אגרת השמירה גם מדים לפקחים, שכירת מכוניות ומימון הדלק, מכשירי קשר לרכב ועוד.

העירייה כפרה בטענה כי היא עשתה שימוש בכספי חוק העזר לצורך מימון הוצאות שלא על פי חוק העזר, שאינן נובעות מהמצב הביטחוני. העירייה התייחסה לכול הפגמים הנטענים בעלויות שהועמסו על אגרת השמירה. חלק מהם תוקן – גם לגישת המבקש, והפגמים שתוקנו כלל אינם פגמים לשיטת העירייה, שכן העירייה פעלה בהתאם להוראות חוק העזר, שאושר לפני פרסומם של חוזרי משרד הפנים. על כל פנים, משתוקן הפגם, אין מקום לאשר תביעה ייצוגית נגד העירייה ביחס אליו.

באשר לפגמים שלא תוקנו על ידי העירייה, נטען כי אין לקבל את טענות המבקש גם ביחס אליהם. העירייה התייחסה בפירוט להעמסת העלויות, וטענה כי כל הרכיבים הכלולים באגרה הוצגו בפני משרד הפנים טרם אישור חוק העזר. היא התייחסה למימון המוקד העירוני, הממומן בחלקו (45%) על ידי אגרת השמירה. לטענתה, מימון כזה הוא סביר, לאור הקשר הישיר בין פעילות השמירה לבין המוקד אליו מתקבלות רוב הפניות. גם עלות מדים לפקחים אושרה על ידי משרד הפנים. באשר לשמירה במוסדות החינוך, נטען כי זו פעילות הקשורה בקשר הדוק למניעת פח"ע בקרב מוסדות החינוך.

העירייה גם טענה כי אין מקום כי בית המשפט יורה על השבת הסכומים ששולמו על ידי תושבי נס ציונה במסגרת האגרה.

לאחר הגשת הבקשה, ניתן ביום 29.12.09 פסק דינו של בית המשפט העליון בענין מלינובסקי נ. עיריית חולון (בג"ץ 7186/06, שיכונה להלן: "פס"ד מלינובסקי"). באותו ענין דן בית המשפט העליון בנושא דומה – אגרת השמירה של עיריית חולון. שני הצדדים בקשו כי בית המשפט ייתן את החלטתו בבקשה דנן בהתאם להלכה שנפסקה בפס"ד מלינובסקי.

מה נקבע בפס"ד מלינובסקי?

בפסה"ד מלינובסקי התייחס בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין) לחוק העזר חולון בו נקבעה אגרת שמירה. בית המשפט התייחס למספר שאלות בהקשר זה – ראשית, נבחנה השאלה האם פקודת העיריות מסמיכה עירייה לגבות אגרת שמירה שנועדה להתמודד על פעילות חבלנית עוינת.

בית המשפט הותיר שאלה זו ב"צריך עיון" תוך שנקבע "אינני בטוח כל עיקר – ובנסיבות כפי שיובהר בהמשך אינני נוטע בכך מסמרות – כי ס' 249(29) לפקודת העיריות מסמיך את העירייה להפעיל באורח קבע, סיירת חמושה ניידת בתחום העיר". ובהמשך "השאלה היא מתי אותו שומר נייח יהפוך לכוח חמוש מהסוג שאין סמכות להפעיל, לכך צריכים הגורמים המתאימים להידרש, ושאלה מצומצמת זו היא הנותרת לעת הזאת בצריך עיון, תוך שכשלעצמי מסופקני אם ניתן כל עיקר להכשיר כוח חמוש כזה".

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי אם העירייה מוסמכת להתקשר עם חברת שמירה פרטית לצורך הפעלת סיירת חמושה ניידת ברחבי העיר, היטל הוא הדרך המתאימה לממן הוצאה כזו, משום שהוא מאפשר מעקב אחרי הכספים שנגבו, תוך הבטחה כי השימוש בהם נעשה רק לצרכים לשמם הם נגבו.

בשלב הבא נבחן בפסק הדין הנ"ל חוק העזר של חולון לגופו. בית המשפט העליון קובע כי יש לבטלו. זאת, משום שמשרד הפנים לא פעל כהלכה שעה שפרסם את חוזרי המנכ"ל שאפשרו מימון והפעלה של כוחות במשימות בעלות אופי ביטחוני, בלי שקבע אמות מידה ברורות להפעלתם, ובלי שנדרש לסוגיות קריטיות, כמו תיאום בין כוחות אלה לבין המשטרה ויתר הגורמים הכלל ארציים. התנהלות משרד הפנים לקתה, כך נקבע, באופן משמעותי, בין היתר ביחס לדרך בה אושרה תוכנית האבטחה, וביחס ללשון חוק העזר ולאופן פעילות הסיירת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ