החלטה
עניינה של החלטה זו, בעתירת המשיבה לפסיקת הוצאות, לאחר הסתלקות המבקש מתובענה ייצוגית שהגיש כנגד המשיבה בגין גבייה נטענת שלא כדין של מס ערך מוסף.
ביום 21.1.2013 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסתלקות המבקש מבקשתו לאישור התובענה כייצוגית, לפי סעיף 16 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), שנתמכה בתצהירים, מאת המבקש ובא כוחו אשר להיעדר קבלת טובת הנאה.
הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין ההוצאות והגישו סיכומיהם בכתב.
לטענת המבקש, ההליך מצוי בראשיתו וטרם ננקטו פעולות מטעם המשיבה המצריכות חיוב בהוצאות. לגישתו, התובענה הוגשה על סמך ראייה מבוססת ובמטרה למנוע פגיעה באזרחים. לאחר הגשתה, ביצע בדיקות נוספות, התכתבויות עם רשויות המדינה, קיבל החלטת רשות המיסים ועיין במסמכי כתב התביעה. לנוכח אלו, הגיע לכלל מסקנה כי יש להסתלק מן התובענה.
עוד הפנה המבקש להיותו אדם פרטי, לקשייו הכלכליים והאישיים והדגיש כי פסיקת הוצאות לחובתו תפגע בו קשות. לדידו, בקשת ההסתלקות נעשתה בהקדם האפשרי, במטרה לחסוך בזמן שיפוטי יקר והפנה לבקשה דומה שהוגשה כנגד תאגיד אחר, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה שלא כללה רכיב הוצאות.
המבקש הוסיף כי פסיקת הוצאות תפגע במטרת הליך התובענה הייצוגית ותרתיע מבקשים פוטנציאלים הן מלהגיש תביעות והן מלהסדיר הסדרי פשרה.
המשיבה טוענת כי פעלה כדין, בעוד המבקש יכול היה להימנע מנקיטה בהליכים משפטיים, ככל שהיה בוחן מבעוד מועד את עילת תביעתו ומבצע אליה פנייה מוקדמת.
המשיבה בדעה כי יש לפסוק הוצאות הולמות לחובת המבקש, בהתחשב בעמדת בתי המשפט אשר להגשת בקשות סרק ובהיערכותה להגשת תגובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. המשיבה אומדת את הוצאותיה בסכום של 10,000 ש"ח.
לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי לחייב את המבקש בפסיקת הוצאות בעבור המשיבה. האיזון בין עמדותיהם השונות של הצדדים ימצא ביטויו בהיקף פסיקת ההוצאות.
מכשיר התובענה הייצוגית הנו כלי רב עוצמה ששימוש לא נכון בו עלול לפגוע ביחידי הקבוצה המיוצגים, בנתבעים ובמשק כולו (ר' רע"א 4556/94 טצת ואח' נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 785 (2000); ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו, פ"ד נא(2) 312, 323; ע"א 3506/09 צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון (04.04.11)).
איני בדעת המשיבה לפיה על המבקש היה לפנות אליה טרם הגשת כתבי בי-הדין מטעמו, משאין עסקינן בעילת תביעה הצופה פני עתיד, אלא בכזו שביקשה לבחון התנהלות המשיבה בעבר. ממילא פנייה מוקדמת למשיבה, לא הייתה מקדמת בהכרח את ענייני הקבוצה (ר' תצ (מרכז) 36086-07-11 חרסט נ' ידיעות אינטרנט (19.9.2012)).
עם זאת, לא הוצג מלפניי די מכוחו אוכל לשלול את טענת המשיבה, כי המבקש לא ביצע הערכות מעמיקה טרם פנייתו לבית המשפט. כידוע, על המוציא מחברו במסגרת תובענה ייצוגית לעמוד ברף גבוה יותר של דרישת הוכחה מזה הנדרש במשפט אזרחי רגיל ולו באופן לכאורי (ר' רע"א 4474/97 טצת ואח' נ' זילברשץ (5.6.2000), עמ' 587-588). דומה כי ניתן היה למנוע מהלכים שבחכמה שבדיעבד, אילו הייתה מתבצעת מבעוד מועד הבדיקה המפורטת בסעיף 3 בסיכומי המבקש.
עוד הבאתי בחשבון שיקוליי, את השלב הדיוני הראשוני בו נמצא ההליך בעת הסתלקות המבקש, מבלי שהתקיים דיון לגופה של מחלוקת וכן את מצבו האישי והכלכלי ואת היקף תגובת המשיבה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית. עוד אציין את הקושי המובנה בקבלת גישת המבקש, המשווה בין הודעת הסתלקות לבין הסדר פשרה.
לאור המקובץ, נחה דעתי כי יש לחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסכום כולל של 2,500 ₪.
אני מאשר את ההסתלקות, תביעתו האישית של המבקש נדחית ובנסיבות העניין, לא ראיתי מקום ליתן הוראות לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק.
לידיעת הצדדים.
ניתנה היום, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.
הוקלד על ידי .......