איפרגן נ' ינאי

פסק דין

1.התובע רכש מונית מאת הנתבע. לטענתו התברר לו בדיעבד כי שילם לנתבע מעל לתמורה שהוא חייב בה על פי הסכם הרכישה ועל כן מגיע לו החזר כספי. כמו כן, טען התובע לזכאותו הן לפיצוי והן להפסד ימי עבודה והחזר עבור התקנת האיתוראן.

2.הנתבע טוען כי התובע לא שילם תשלום כלשהו מעבר לתמורה המתבקשת על פי הסכם הרכישה. טענה נוספת ועיקרית שהנתבע העלה מתייחסת לכך שביום 7/5/07, ולאור הסכסוך הכספי בין הצדדים, הגיעו הצדדים להסכם לפיו ישלם התובע סכום מוסכם ולא תהיינה יותר דרישות אחד כלפי השני.

3.משלא הצליחו הצדדים להגיע להסכם פשרה וגם דחו כל הצעה דיונית שהועלתה בפניהם, שמעתי היום את ראיות הצדדים. בעלי הדין העידו ולא הובאו ראיות נוספות מטעמם. קיימת עדות נוספת "טכנית" מטעם הנתבע, אך אין בעדות זו לשנות את תמונת המצב לפיה מדובר בעדויות של בעלי הדין. בתום הדיון שמעתי סיכומים בעל פה ודחיתי למתן פסק דין.

4.מבלי להתייחס למכלול הטענות שהעלו הצדדים אחד כלפי השני (אעיר כי המדובר בטיעונים המתייחסים לרכיבים כספיים לא מהותיים), הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות לאור הנימוק המרכזי לפיו ההסכם המאוחר אליו הגיעו הצדדים ביום 7/5/07 מקים מניעות בפני התובע להגיש את תביעתו הנוכחית, שכן ההסכם הנ"ל מסלק באופן סופי את מכלול המחלוקת בין הצדדים על כל רכיביה.

5.בזיקה להסכם הנ"ל טען התובע כי הוא חתם על ההסכם תחת לחץ ועושק, שכן הוא היה במצב כלכלי קשה, מחוסר עבודה, והמונית נחוצה לו על מנת שיעבוד ויתפרנס ועל כן "נאלץ" להסכים לשלם סך 12500 ₪ נוספים וכן הסכים לחתום על הנוסח הבא:

"הוסכם כי רן אפרגן ישלם סך של 12500 ₪ ויקבל את המונית, ולאף צד אין יותר דרישות אחד מהשני".

6.סעיף 18 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג – 1973 קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה.

הפסיקה ציינה כי הפרשנות הראויה לסעיף הנ"ל, אשר מהווה התערבות מצד המחוקק בחופש ההתקשרות בין הצדדים, הינה שעילת הבטלות הנ"ל מניחה כי הצדדים חתמו על החוזה תוך ידיעת הנסיבות, אך מטעמים של מוסר וצדק חברתי ניתן להתערב בכך ולאפשר לצד הטוען לעושק לפעול לביטול ההסכם (ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ (4) 533; ע"א 8622/06 פלוני ואח' נ' עזבון המנוחה פלונית ז"ל (טרם פורסם)). במקרה שבפנינו לא ניתן להצביע על טעמים של מוסר וצדק חברתי כאמור בדברים שצוטטו לעיל ושיש בהם כדי לאפשר ביטול הסכם בכתב.

התובע טען באופן כללי כי היה נתון למצב כלכלי קשה וזקוק לעבודה לפרנסתו, אך לא למיותר לציין כי לא הובאו נתונים פרטניים בעניין זה ולא הונחה תשתית שיכולה לבסס את הטענה כי מדובר במקרה של "עושק". לכל היותר ניתן להצביע בנסיבות הנטענות על חתימה על הסכם עקב טעות בכדאיות העסקה, דבר שאינו מזכה בביטול ההסכם (כאמור בסעיף 14 (ד) לחוק החוזים). זאת ועוד – התובע חתם על ההסכם כאשר היה מיוצג על ידי עורך דין וזכה לייעוץ משפטי. לכך יש להוסיף כי אין ראייה כלשהי כי התובע פעל לביטול ההסכם, גם אם סבר, הלכה למעשה, מבחינה סובייקטיבית כי חתם על ההסכם עקב עושק.

7.התוצאה הסופית הינה שההסכם הנ"ל מחייב את שני הצדדים, לרבות התובע, ועל כן דין תביעתו להידחות.

אני דוחה את התביעה ומחליט בנסיבות של התיק להימנע מפסיקת הוצאות.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' שבט תש"ע, 18 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.