איפרגן נ' טחנת קמח אשדוד בע"מ

החלטה

המשיבה הגישה לבית המשפט השלום באשדוד תביעה כספית נגד המבקש ואחרים בסך 300,000 ₪ בטענה לערבות אישית של המבקש לשתי חברות לגביהן מייחסת המשיבה למבקש בעלות.

ביום 31/10/13 הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לחייב את המשיבה (התובעת בהליך קמא) בהפקדת ערובה בסך 20% משווי התביעה לצורך הבטחת הוצאותיו במקרה שהתביעה נגדו תידחה.

ביום 18/1/14 דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש לאחר שמצא כי "אין לחייב בשלב זה את התובעת בהפקדת ערובה... וזאת במיוחד נוכח התנהלות המבקש כפי שעולה, לכאורה, מטענות הצדדים".

כנגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

בבקשתו, טוען המבקש כי המדובר בתביעה חסרת בסיס משפטי אשר יש בהגנתו כדי להדוף את התביעה כולה. לאור זאת, טוען המבקש, כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו במימון ההליך.

עוד טוען המבקש, כי המשיבה נמכרה לחברת הקמח "שטיבל" והיא אינה מקיימת עוד פעילות עצמאית, כך שלא יוכל להיפרע ממנה הוצאותיו אם תידחה התביעה. עוד נטען כי לחובת החברה שעבודים רבים לנושים המצויים בסדר קודם למבקש.

לגופם של דברים, טוען המבקש, כי בתגובה לבקשתו לחיובה בהפקדת ערובה, לא העלתה המשיבה נימוק סביר לכך שאין מקום לחייבה בביצוע ההפקדה וכן לא הציגה ראיות בדבר מצבה הכלכלי ויכולתה לשאת בהוצאות ככל שיפסקו.

החלטה לפטור חברה (בשונה מאדם פרטי) מהפקדת ערובה, כך לטענת המבקש, הינה החריג לכלל המחייב בהפקדת ערובה, בייחוד כאשר סיכויי התביעה נמוכים.

בתגובה, טענה המשיבה כי המבקש הינו בעל המניות ובעל השליטה בברות לחם משנה בע"מ ולחם משנה מאפיות (2005) בע"מ, להן סיפקה המשיבה קמח (להלן –החברות). לטענתה, ניהל המבקש את החברות (בהיבט הכספי) במשותף תוך העברת כספים וחיובים מחברה אחת לאחרת. בעבודה מולה, טוענת המשיבה, לא בוצעה הבחנה כלשהי בין החברות.

כמו כן נטען כי המבקש הקים יחד עם שותף חברה נוספת בשם לחם משנה מאפיות (2007) בע"מ אשר נועדה אף היא, כך לשיטתה, לקבל את הפעילות והחיובים הכספיים של החברות האחרות.

לחובת כיסוי חלק מחובות החברות כלפיה, מסרו המבקש ושותפו למשיבה תשע המחאות בסכום כולל של 277,567.80 ₪. לאחר שהופקדו, חזרו ההמחאות בציון "אכ"מ" ו"חשבון מוגבל" ושותפו של המבקש אף הוכרז כפושט רגל.

המבקש, כך לטענת המשיבה, חתום כערב אישי לפירעון ההמחאות ולחובות החברות.

מקורה של התביעה נשוא בקשת רשות ערעור זו, בתביעה כספית שהגישה המשיבה לבית המשפט השלום באשדוד נגד המבקש לגביה ניתן פסק דין בהיעדר הגנה (ביום 6/11/08 – להלן פסק הדין) ומכוחו נפתח הליך בהוצאה לפועל אשר התנהל במשך ארבע שנים בלא כל התנגדות מצב המבקש ומבלי ששילם סכום כלשהו לתיק ההוצאה לפועל. רק לאחר שהוטל עיקול על דירת המגורים של המבקש, כך לטענת המשיבה, הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הדין בהיעדר.

ביום 19/4/13 בוטל פסק הדין, נסגר גם תיק ההוצאה לפועל ובוטלו העיקולים.

לאור כל זאת, טוענת המשיבה, כי סיכויי התביעה הכספית (נשוא בקשה זו) שהגישה נגד המבקש לבית המשפט קמא גבוהים.

עוד טוענת המשיבה כי התנהלות המבקש בהליך הקודם, ובמסגרת הפ' 10882-07-11 - במסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי בבאר שבע לקבוע כי דירת המגורים שייכת לגרושתו של המבקש בלבד ובסופה נקבע כי הסכם הגירושים שנחתם בין הצדדים הינו למראית עין בלבד – מלמדים על סיכויי תביעתה הגבוהים.

אשר ליכולתה הכלכלית, טוענת המשיבה כי מדובר בחברה פעילה בעלת יציבות כלכלית ואין כל חשש כי ככל שתידחה תביעתה נגד המבקש לא יוכל המבקש לפרוע הוצאותיו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה – על נספחיהן – לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.

טענתו העיקרית של המבקש הינה לסיכויי תביעה קלושים ולחשש מחוסר יכולתה הכלכלית של המשיבה לשאת בהוצאותיו ככל שתביעתה נגדו תידחה.