איסקוב נ' ווקנין ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין אירוע שהתרחש בליל ה- 21.3.11 שעה שהתובעת ואימה המבוגרת הותקפו, על פי הטענה, על ידי הנתבע 2 אשר הגיע אל דלת ביתם.

סיפור המעשה , יתואר, בקצרה, להלן.

התובעת ואימה נסעו במוניתו של הנתבע 1 אשר הורידן בפתח בניין המגורים בו הן מתגוררות בשעה 23:20. לבנין שתי כניסות, כך נמסר, האחת דרך קומת הקרקע, כניסה הסמוכה לדירת התובעת, והכניסה האחרת דרך גשר המוביל לכניסה הראשית. הנתבע 1 הוריד את התובעת ואימה בקומת הקרקע.

בחלוף דקות מרגע הגיען לביתן, שמעו הן נקישות על הדלת והאדם הציג עצמו כשכן. התובעת פתחה את דלת הדירה וגילתה את הנתבע 2, אשר אותו לא הכירה, עומד לפניה יחד עם בחורה נוספת. הנתבע 2 שאל את התובעת האם נסעה במונית קודם לכן ואם מצאה בה מכשיר טלפון סלולרי, שכן לדבריו, נסע הוא באותה מונית לפניהן ואיבד את המכשיר הסלולרי. התובעת השיבה לו בשלילה ונכנסה לדירתה. בחלוף דקות, נשמעו נקישות רמות בליווי קללות וגידופים מצד הנתבע 2, כאשר לדברי התובעת, נשמעו הצעקות ברחבי הבנין. לדברי התובעת, צעק הנתבע 2 כי הן גנבו לו את מכשיר הפלאפון.

התובעת התקשרה למשטרה אולם הנתבע 2 עזב את המקום. למחרת, פנתה התובעת לתחנת המשטרה והגישה תלונה על התנהגותו של הנתבע 2.

תביעתה של התובעת המופנית כלפי הנתבע 2 הינה בגין התנהגותו התוקפנית כלפיה, על כך שקילל, גידף, איים והשמיץ באופן שפגע בה.

קצפה של התובעת יצא על הנתבע 1, על כך שלדבריה, מסר לנתבע 2 את פרטיה – מקום מגוריה ותיאורה ובכך, סייע לנתבע 2 להגיע לביתן ולתקוף אותן כאמור.

בהעדרו של הנתבע 2 מן הדיון, חרף זימונו כדין, כאשר אף כתב הגנה לא טרח הוא להגיש, ולאחר ששמעתי את דברי התובעת וכן את עדות אמה, אני מקבלת את דבריהן ביחס להשתלשלות העניינים אותו לילה ובין היתר, את המעשים המיוחסים לנתבע 2.

התובעת וכן אמה הדגישו את הפגיעה שנגרמה לאם התובעת, אישה מבוגרת ועיוורת, וזאת בשל אירועי הלילה הקשה. ואולם, האם אינה תובעת בתיק זה ועל כן אינה זכאית לפיצוי כלשהו. יחד עם זאת, התובעת תיארה לילה של פחד ואימה אשר עבר עליה, זאת בין היתר, בשל העובדה כי היא ואמה מתגוררות לבדן ושתיהן אינן בקו הבריאות.

אחר ששקלתי את הטענות, אני מוצאת לחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת סך של 1,500 ₪, סכום הכולל פיצוי בגין התנהגותו כלפיה וכן הוצאות ההליך.

אשר לנתבע 1, אחר ששקלתי בדבר, איני מוצאת לחייבו בפיצוי כלשהו.

הנתבע 1 לא ידע את כתובתה המדויקת של התובעת. הוא אישר כי הסיע את הנתבע 2 אל בנין המגורים והורידו במקום שבו הוריד את התובעת ואת אמה. הנתבע 1 לא ידע את שמותיהן של התובעת ואמה וכל שאמר לנתבע 2 הוא כי היו אלה שתי נשים אשר נסעו אחרי הנתבע 2 במונית וכי הוא הורידן באותה נקודה.

גם מנוסח דברי התובעת בתביעתה, עולה כי עם פתיחתה את דלת הדירה, נשאלה על ידי הנתבע 2 האם היא ואמה נסעו קודם במונית,היינו, הנתבע 2 לא ידע כי אכן התובעת ואמה הן אלו שנסעו במונית הנתבע 1. מדברי הנתבע 1 התרשמתי כי פעל בתום לב, ללא רצון לפגוע ומתוך רצון לנסות ולסייע לנתבע 2, אשר מסר כי שכח אצלו במונית את מכשיר הטלפון הסלולרי. כמו כן, מדברי הנתבע 1 עולה כי לא צפה התנהלות תוקפנית שכזו מצידו של הנתבע 2.

הנתבע 1 ניסה להתנצל בפני התובעת עוד טרם הגשת התביעה והיא אף הודתה בכך, אך טענה כי התרשמה שאין המדובר בהתנצלות כנה. אף בדיון בפניי, ביקש הנתבע 1 להתנצל אם טעה ואנוכי התרשמתי מכנות דבריו.

בנסיבות תיק זה, ונוכח חיובו של הנתבע 2 בפיצוי התובעת, איני מוצאת מקום לחייב את הנתבע 1 בפיצוי כלשהו.

סוף דבר, הנתבע 2 ישלם לתובעת את הסך של 1,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבע 1 נדחית.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.