איסחקבייב נ' ברואר ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 4.4.13 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נסע עם רכבו כשלפתע הגיח רכב הנתבעות מחניה ופגע ברכבו וגרם לו לנזק.

3. לטענת הנתבעות, הנתבעת 1 יצאה עם רכבה מחניה לאחר שאותתה ווידאה כי הכביש פנוי. לאחר שכבר הספיקה להתיישר בנתיבה, הגיח לפתע רכב התובע מאחור ותוך ניסיון לעקוף את רכב הנתבעות ולחזור לנתיב הנסיעה, פגע עם רכבו בצידו השמאלי קדמי של רכב הנתבעות.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה פנה שמאלה ואז נסע ישר בכביש כ 200 300 מטר. הנתבעת 1 יצאה עם רכבה ממקום חניה ופגעה ברכבו בדלתו האחורית. התובע הכחיש את גרסת הנתבעת לאופן קרות התאונה.

5. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי יצאה ממקום חניה הקרוב להצטלבות. הנתבעת אותתה, הביטה לצדדים וראתה שהדרך פנויה בטרם יצאה ממקום החניה. התובע הגיח, עבר לנתיב הנגדי וחתך את רכבה. הנתבעת 1 נשאלה הכיצד נגרמו הנזקים לחלקו האחורי של רכב התובע ושבה וטענה כי רכב התובע חתך את רכבה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. כן, הנתבעת עצמה הודתה שיצאה ממקום חניה והשתלבה בכביש בו נסע באותה שעה התובע.

גם מיקום הנזקים בדלת האחורית של רכב התובע, תומך בגרסתו לאופן קרות התאונה.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת 1 יצאה ממקום חניה והשתלבה לכביש בו זכות הקדימה מסורה לתובע, הרי שהיה עליה להבחין ברכב התובע ולבצע ההשתלבות בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל עד אשר הדרך תהיה פנויה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הבחין בנתבעת 1 יוצאת ממקום החניה, והיה עליו לעצור וליתן לה להשתלב בכביש. גם אם זכות הקדימה היתה מסורה לו. ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 10% לקרות הנזק.

בנוסף, מצאתי ממש בטענת נציג הנתבעת, לפיה לאור העובדה שהתובע הינו בעל עסק, יש לקזז את רכיב המע"מ מגובה הנזק הנתבע.

לא מצאתי מקום לפסוק בגין רכיב עוגמת נפש, מהטעם שבנזקי פח בתאונת דרכים עסקינן. ביחס לרכיב אובדן ימי עבודה, הרי שבהעדר חוו"ד רו"ח המעידה על הכנסותיו השנתיות של התובע ובהעדר הוכחה כי איבד בפועל 4 ימי עבודה, הרי שדין רכיב זה להידחות גם כן.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 4,230 ₪ (המהווים 90%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 13.8.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.